תשוקה ~ פרק 2

אחרי שדונבן נרגע שעה ארוכה על הספה, הוא חזר ללבוש את החולצה והמעיל הדק על הגופו. הוא לא חשב להמשיך לשבת ולדמיין איך ריי יעזוב אותו פתאום. הוא שלף את המכשיר הנייד מכיסו, וחייג בזמן שהוא פותח את הדלת, ויוצא אל הרחוב.
"דמיאן" התחיל להגיד וחצה את הכביש בלי להביט
"מה קורה דונבן ?" דמיאן אמר במהירות, וקולו נשמע צמוד לשפופרת
"תשמע, עכשיו במקום הקבוע. אוקי ?"
"אוקי"
"ביי" דונבן החזיר את הנייד אל הכיס וצעד אל אזור המוסכים, שלפתע חש רטט מהכיס. דונבן נאנח והוציא את הנייד החוצה
"איפה אתה ?" קולו של ריי נשמע מעבר לקו
"אתה צריך אותי ?" שאל דונבן ומיהר אל אזור המגרש הריק, והביט מסביב כשהוא מחפש את דמיאן
"תחזור לבית, אני חייב לספר לך משהו" ריי נשמע רציני
"אני שומע" דונבן גלגל את עיניו
"זה צריך להיות בארבע עיניים, דונבן תחזור לבית עכשיו"
"נדבר יותר מאוחר" דונבן ניתק את השיחה, וכיבה את הנייד לגמרי.
ברגע שהוא הביט בדמיאן מחכה לו על החומה שליד המגרש, הוא חשב רק על מה שהוא עומד להגיד לו.
דמיאן ישב חצי כפוף על החומה הקטנה, והביט על דונבן בעיניים מכווצות מהשמש
"מה היה דחוף ?" דמיאן שאל אחרי שתיקה
"הייתי חייב להיפגש, אחרי הכל אנחנו עדיין חברים" אמר וישב לידו
"אוקי, אז מה רצית ?"
דונבן השפיל את ראשו ושתק כמה שניות
"אני לא מרגיש טוב מכל הסיפור הזה" התחיל להגיד, והביט בעצב על הכביש ממול
"לא חשבתי שהמצב יהיה גרוע כל כך"
דמיאן נאנח והוציא מהכיס סיגריה, והעביר אותה לדונבן
"לא, תשכח.." דונבן הרחיק את ידו של דמיאן ממנו
"אתה יודע מה ?" דמיאן התחיל, ובאמצע הכניס לפיו את הסיגריה והדליק
"יש לך בעיה, אתה עושה דברים ולא יודע לקחת עליהם אחריות" אמר והוציא את העשן מפיו בנשיפה אחת
"אני לא יודע מה אתה רוצה ממני" דונבן משך בכתפיו
"אתה לקחת אחריות בשבילי, ונפגעת ומה יצא לך מזה" המשיך והביט בו בעיניים רגועות
"זה מה שיש לך להגיד לי" אמר דמיאן והנהן בראשו
"אתה יודע מה יפה מאוד, אתה התעסקת עם ילדה מסוכנת, אני הצלתי אותך ואתה ברחת" אמר דמיאן ונעץ בדונבן עיניים
"למה ברחת אם אני כבר נפגעתי בשבילך, איפה הראש שלך ?"
"אין היגיון, אני חושב שהחברים שלה יודעים בדיוק איך למצוא אותי במחשב שלהם" דונבן אמר ושם יד על המצח שלו, ועצם את עיניו לכמה שניות
"זה מה שחסר לי עכשיו שאח שלי יגלה, שהסתבכתי עם עבריינים ולא סיפרתי לו. הוא עומד לעזוב ואני לא יהיה יותר בטוח"
"זה מדהים, איך לא השתנתה" דמיאן אמר ושתק
"חשבתי לספר לאלכס את כל מה שהיה, אני לא חושד בו הוא אדם טוב. אבל לא נראה לי שאפשר להשיג אותו כשהוא רודף אחרי מבוגרות" אמר דונבן וציחקק. דמיאן שתק והמשיך להביט בו
"אני יודע, נראה לי שאני יספר הכל לאח שלי. לפני שהוא יעזוב"
"הוא עוזב ?" דמיאן כיווץ את הגבות וחקר את עיניו
"בדיוק ועכשיו תשמע, אני בבעיה אני פוחד לחזור הביתה, אח שלי כבר לא יהיה איתי. ובקשר להורים שלי אתה יודע.." דונבן הוריד את ראשו
"אני קצת מפחד לספר את האמת, אתה יכול לחזור לילדה הזאת ולספר הכל במקומי, תגיד לה שאני נורא מצטער" אמר דונבן בקול חנוק
"אבל רק רגע, לא אמרת שיש לך איזה תוכנית ?" דמיאן תקף
"לא בדיוק, זאת אומרת.."
"זאת אומרת מה, שזאת התוכנית שלך לבקש ממני ?" דמיאן עצר אותו
"אתה יודע משהו, השקרים שלך הם כמו אבטיחים גדולים אדומים ועסיסיים"
דונבן שתק והשפיל את ראשו לאדמה
"תראה דונבן, אני לא יכול לתקן במקומך את הכל, תראה איך אני מוכן לספוג את המכות האלה בגלל שאני חבר שלך. אבל בגלל שאני חבר שלך, אני לא מוכן שאתה תעשה שטויות ואני אתקן את הכל במקומך. אתה מבין ?" דמיאן אמר בקול רציני, שהוא מנסה לתפוס את העיניים של דונבן מביטות בו
"טוב די, אתה לא רוצה, לא צריך" דונבן קם והביט בדמיאן קשוח
"יש ספר חדש שקוראים לו דונבן, והוא נפתח לך בפרק חדש, ריי לא מופיע בו, וגם אתה לא. תמשיך לעשן סיגריה ותהיה לי בריא."
דונבן התחיל ללכת והשאיר את דמיאן מאחור.
השמיים נהפכו לאפורים, וטיפות גשם התחילו לרדת ולהחזק.
דונבן המשיך לצעוד בצעדים שלו, וטיפות הגשם ירדו עליו והרטיבו את שיערו הבלונד ואת גופו. פניו נעשו קרות כקרח, וצבע עורו נעשה חיוור כמת.
רעמים חלשים נשמעו, ואור של שניה האיר את הכל. דונבן נשאר מרוכז בתוך ראשו, והרגיש איך שהוא עומד לאבד את הכל. הוא הושיט את ידו הרועדת אל הדלת, ונכנס אל הבית החשוך. דונבן פתח את עיניו בחושך, כשהרגיש שעיניו עצומות מהחושך הכבד. ברק חזק האיר את החדר, ובשנייה אחת הצליח לראות דברים שבורים מרוסקים על הרצפה. הוא מישש את הקיר המחוספס, והדליק את האור הקטן שהיה תלוי על הקיר.
הכסאות היו הפוכות על הרצפה, הפוסטרים המשונים נראו קרועים על הקירות, בגדים ודברים שבירים היו על כל השטח, שכבר כיסו את הרצפות. דונבן פער את פיו, והסתכל על כל החדר בתדהמה
עד שלפתע גופו של ריי נראה שרוע על המיתה שספוגה בדם, ידו נשכבה לצד כשהיא שבורה, שפתיו נשארו פתוחות כשדם רב נזל מהם, וירדו עד החולצה הלבנה הקרועה שלו. דונבן תפס את חזה, והביט בו כשהוא מצתמרר ועיניו מסנוורות אותו מהדמעות. במהירות רץ אל ריי ובדק את בטנו המדממת.
"שיט !" צרח כשהוא תופס את ראשו בכוח, ומרגיש שהוא יוצא משליטה
"לעזאזל, למה לא ספרת לי !" צרח שהוא תופס את חולצתו של ריי ומנענע את גופו בכוח, פניו הזיעו ודמעות ירדו על לחיו. הוא זרק את ריי בחזרה אל המיטה ונפל על רצפה
"מה אני יעשה בלעדייך.." קולו בקושי נשמע ובכי חזק יצא מגרונו, ידו נשארה על הרמת בגדים עבים שהייתה לידו, וכל גופו ישב על הרצפה הקרה. דונבן ניסה להזיז את ידו, ודבר קשה בתוך הרמת הבגדים לא נתן לו בקלות. דונבן ניגב את אחת מעיניו והזיז את הבגדים אחורה, מזוודה סגורה חומה ועבה עמדה מולו.
ידו פתחה אותה באיטיות, ובתוכו הופיע אקדח ותמונה הפוכה אחת.
דונבן כיווץ את עיניו, והרים את התמונה קרוב לעיניו
'31 בדצמבר, לוסי דונלדסון, 85423'
"הייתה קשור לסוכנות" לחש וביד אחת הכניס את המזוודה מתחת למיטה.
דונבן קם על רגליו, והוציא במהירות את הנייד מכיסו
"משטרה" קול נשמע בהירות מעבר לקו
"אני חייב את העזרה שלכם, בואו מהר"
"תרגע ילד, מה כל כך דחוף"
"קרה כאן רצח"
……..