תרבות גבוהה חלק ג' – מסע בין מאות(18-21). פרק שישי

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

6. סימנים.

"נחתת בשלום?" בילי כתבה בהודעת הטקסט מכירה את חרדות הטיסה שלי.
"ברוך השם" כתבתי והוספתי סמליל של קריצה.
"אוהבת את המשפחה החדשה שלך?" בילי גיששה מרחוק.
"מה יש לא לאהוב. כולם נראו כאילו יצאו מקטלוג הרייך השלישי" גיחכתי לעצמי.
"תפסיקי. הם ממש השתדלו!!!!"
"לבלוע את הצפרדע" עניתי לה.
"אני חושבת שמכול האנשים שהשתתפו בחתונה, דווקא לאמא היה קשה לבלוע את הצפרדע. ראית מה היא לבשה?" סמליל של שוק הופיע מספר פעמים "אני אומרת לך היא עשתה את זה בכוונה."
"לא יודעת בילי אם בכוונה, אבל אין ספק שהיא העבירה מסר."
"של עצבות ואכזבה" בילי כתבה במהירות.
"עזבי את כולם סיס, אלכס נראה בחור מקסים ומכול הנשים בעולם הוא בחר להקים בית אתך."
"תמסרי ד"ש למקס ותחתמי על הגבס שלו בשמי. אוהבת אותך המון דריוש."
שלחתי מדבקת לבבות וכיביתי את מסך הנייד שלי בעודי צועדת לעבר עמדת ביקורת הגבולות האלקטרונית. אנחנו באמת אור לגויים, לקח לי בדיוק דקה לעבור את השלב הזה של המסע חזרה לארץ.
ביציאה מאולם הטיסות הנכנסות, הלחות הישראלית כיבדה את שובי ארצה. השעה הייתה חמש לפנות בוקר והמולת נהגי המוניות קידמה את פניי. אין עוד מקום בעולם עם כזאת שמחת חיים, כל כך הרבה אנשים שרוצים לעזור ולהחזיר אותי לביתי, בקיצור בלאגן.
בניגוד גמור לסדר וליעילות המופתיים בתוך המבנה שמאחוריי, בחוץ כל אחד אחראי לגורלו. בסופו של דבר, לאחר תלאות ממושכות וניהול משא ומתן קשוח, הצלחתי לתפוס מונית. ביקשתי שתעשה עצירת ביניים בבית הקפה כדי שאוכל לומר בוקר טוב לעובדים שפותחים אותו מוקדם בבוקר. שחר, הבריסטה הבכיר, הופתע לראות אותי בשעת בוקר מוקדמת ביום שאני בכלל לא אמורה להיות בעבודה. אבל נופף לי לשלום מעמדתו ומהניקיון של המכונה שהעסיקה אותו באותם רגעים.
"ברוכה השבה דרוויש" הוא רכן מאחורי המכונה כדי להגיע לתא הפסולת.
"ברוכים הנמצאים" אמרתי מפהקת קלות.
"לכי הביתה אנחנו נסתדר עוד יום אחד בלעדיך, אפילו שהיה ממש קשה" היה לו חיוך ענקי מתחת לזקן ההיפסטרי שהצמיח בחודשים האחרונים.
"הולכת, הולכת" אמרתי בעודי זורקת מבט אחרון לעבר השולחנות המסודרים בתוך החלל הגדול."
ידעתי שאני מושכת את הזמן, מצד אחד מתגעגעת לאריק והילדים ומצד שני לא רוצה להיחשף. אריק מומחה בקריאת שפת הגוף שלי וגם הסימנים המוכמנים ביותר מתגלים על ידו. אני לא בשלה להתמודד עכשיו עם החלטות הרות גורל לגבי הנישואים שלי או רפאל.
ובסך הכול מבחינת כל הנוגעים לדבר הכול כרגיל, אז למה לטלטל את הספינה הזאת ולחשוף את עצמי לשינויים שאני לא סגורה אם אני רוצה או לא.
המחשבות המטרידות ליוו אותי לאורך כל הנסיעה הביתה, עד שלא שמתי לב כלל שהמונית נעצרה בפתח ביתנו.
"כאן, נכון?" שאל הנהג.
"כן" אמרתי בשקט, כאילו נזהרת לא להעיר את השכנים ברחוב בשעת בוקר מוקדמת.
שילמתי לו ויצאתי מהמונית, בזמן שהנהג כבר הספיק להניח את המזוודה על המדרכה.
הבית היה שקט כשנכנסתי לתוכו פנימה. יופי מקלחת זריזה ואכנס היישר למיטה.
השארתי את המזוודה ליד הדלת והלכתי על קצות אצבעותיי אל החדר שלי ושל אריק, מצפה לראות אותו בשינה העמוקה ביותר של הלילה. אבל להפתעתי אריק היה ער.
"הי" הוא אמר.
"הי גם לך" עניתי.
"איך הייתה החתונה? מקווה שהקלטת הכול כי לא שלחת תמונות, כמו שהבטחת" הוא הרים את קולו ולטש את עיניו לכיווני מדגיש את המילים האחרונות.
"יש לי קצת תמונות" התגוננתי.
"לא נורא. בטח היית ממש עסוקה עם בילי, ההורים שלך והמשפוח'ה החדשה" אריק התרומם לישיבה והתכונן לצאת מן המיטה.
ציחקקתי לעצמי "מישפוח'ה. נראה לי הם היו מתפלצים אם היו יודעים שזה מה שהם עכשיו."
"מקווה שהבהרתם להם היטב לאיזו משפחת אצולה הם נכנסים, שלא יתנשאו מעלינו יותר מדי עם התרבות הגרמנית שלהם. בכל זאת אתם צאצאי צאצאים של מנדלסון" אריק אמר ברצינות.
"אני לא בטוחה שזה ממש עניין את אמא של החתן שהייתה עסוקה בלהתקוטט עם המאהבת של בעלה" אמרתי לא מודעת לבאות.
"וואלה" אריק נעמד מולי כעת בפיג'מה ונראה לי פתאום כל כך נאה מושך ושלי. רציתי כל כך לחבק אותו כשהוסיף "דריוש את רואה, יש לך סתם דעות קדומות, יש לכם הרבה מן המשותף."
"בקושי רב, אם כי אבא של אלכס עשה לי סיור מקיף בברלין והתגלה כאדם נחמד למדי" אמרתי ועל הדרך חלצתי את רגליי מהנעליים בעמידה, לא שמה לב לגמרי למה שנאמר בין המילים.
"אני דווקא חושב שאת טועה. וזה יותר ממעניין שמצאת שפה משותפת דווקא עם אבא של אלכס. אני מניח שהיו לכם הרבה מאוד נושאים לשיחה. בילי ואלכס, ההורים שלך, העסק שלך, העבודה שלו וגם איך לא להיתפס על ידי בן או בת הזוג בבגידה."
באותה שנייה ממש חטפתי מכה בזרת מפינת המיטה. בסך הכול עונש ראוי למדי.
לקחתי אוויר מלוא ריאותיי כדי להתגבר על הפחד וקצת על הכאב בזרת והסתובבתי אל אריק.
"אני לא אכחיש אריק."
"צדיקה."
"איך גילית?."
"במקרה התקשרתי לעבודה שלך אתמול בערב ומישהו התבלבל ביני לבין אההה….רפאל?."
טיפשה שכמותי, חשבתי לעצמי, כנראה שגם בנושא הזה הייתי צריכה לתדרך אותם.
"אני לא רוצה להגיד משהו שאצטער עליו ובטח לא לצאת איזה דושבגית חסרת אמפטיה" השפלתי את מבטי.
"אז אל תגידי" הוא לקח את מפתחות הרכב שלו ויצא מהחדר.
דלת הדירה שלנו נטרקה מאחוריו. הנחתי שהוא יצא מוקדם יותר לעבודה.
נסעתי כדי לחתן את אחותי וחזרתי כדי לגרש את עצמי. לא לקחתי את עניין הגילוי בחשבון שנהניתי לי על אדמות ניכר, בלי לחשוב יותר מדי על ההשלכות של מעשיי.
כל שנותר לי לעשות כרגע בהיעדרו של פרטנר לשיחה היה לגשת למטבח ולהכין לי כוס קפה שתעזור לי להתעורר על עצמי ועל החיים שלי.