תרבות גבוהה חלק ג' – מסע בין מאות(18-21). פרק שביעי

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

7. התכנסות.

רפאל הגיע לקראת סגירה.
הוא נראה כמו הפרי האסור שקיבל ביס בצד. ידעתי שבעוד זמן קצר, לאחר גינונים ראשונים של מאהבים המנסים להסתיר את בגידתם, אאלץ להניח את קלפיי חשופים על השולחן ואולי בכך לפגוע בו, לפגוע בי.
הפור נפל בבוקר מוקדם עוד לפני שפגשתי את אריק. וגם אם לא היה מגלה את חוסר נאמנותי, הייתי מסיימת את ההרפתקה הענוגה הזו.
התחבטתי בשאלה הזו כול היום: למה התחלת עם זה בכלל? יש סיכוי לא מבוטל שבמו ידיך הרסת את החיים הכול כך מאורגנים ומסודרים, שטרחת רבות לייצר לעצמך.
התשובה, ידעתי, הייתה טמונה בגוף השאלה.
לפעמים צריך לטלטל את המערכות בחוזקה מצד לצד כמו מטוטלת שהוסתה ממקום איזונה הקודם כדי לחזור ולהתאזן מחדש. אולי כדי להבין, אולי להעריך את העובדה שנקודת האיזון היא המקום שהמטוטלת, במקרה הזה אני, צריכה להיות.
הכנתי לנו שני כוסות אמריקנו, והבאתי אותם על מגש בנוסף לצלוחית עוגיות חמאה וקרואסון שקדים. הכול כדי להמתיק את הגלולה המרה. התיישבנו בשולחן צדדי בפינת חלל בית הקפה התל אביבי שלי שהיה כעת נטול לקוחות.
שנינו לגמנו ממושכות מכוסות הקפה שלנו, כאילו מטעינים את לשונותינו לפני הירייה הגורלית.
הנחתי את ידי על כף ידו הגדולה אך עדינה של רפאל, מחפשת את המלים הנכונות לפתוח עמם את השיחה הקשה מבחינתי, אבל רפאל הקדים אותי.
"החלטתי לנסוע ללמוד בברלין" הוא ירה לחלל האוויר את המלים במהירות.
הלב שלי שהחל להאיץ לכיוון מאתיים, שם לעצמו ברקסים, מה?.
"מתי?" שאלתי לא מסגירה את ההקלה שחשתי באותו הרגע.
"מתי החלטתי או מתי אני נוסע?."
"גם וגם".
הוא אחז ביד אחת בספלו ולגם ממנו, משאיר את ידו השנייה תחת משא ידי.
"התלבטתי בשאלה הזו כבר לא מעט זמן, אבל בנסיעה אליך לשם הפור נפל" הוא ניסה לטשטש את העובדה שנסיעתו לברלין הייתה פחות קשורה אליי ויותר לשאלת המעבר לצורך לימודים.
"מה תלמד?" שאלתי בפוליטקלי קורקטית יודעת שלימודי ליבה הן שתי מלים גסות מאוד בשפת הרחוב החרדית ולכן הבסיס האינטלקטואלי של רפאל די רעוע.
"אוקיי" רפאל התיישר בכיסאו ונראה כאילו נטען באנרגיה חדשה, עיניו ברקו ושפת גופו כולה שידרה אליי התרגשות וציפייה "נתחיל בשפה הגרמנית, נמשיך בספרות גרמנית ואתקדם לחקור את הספרות היהודית גרמנית בעת החדשה."
"וואו, רפאל זה נשמע מרשים ביותר" התפעלתי "זו בחירה מצוינת ומעשירה" התכוונתי לגמרי אבל עדיין לא הבנתי לחלוטין.
"את בטח שואלת את עצמך איך בחור ישיבה לשעבר, תלמיד חכם אני מקווה, מגיע לבחירה הזאת?" הוא כמובן קרא את מחשבותיי.
סימנתי לו בקוצר רוח עם היד להמשיך.
"אז מה שקרה הוא שישבתי לי בחדר האוכל של המלון בשעה מוקדמת למדי, בבוקר שאחרי החתונה, והבחור הזה, טוב לא ממש בחור אלא יותר גבר בשנות החמישים המתקדמות לחייו, התיישב בשולחן שלידי. המלצרית שלנו התבלבלה בין כוסות הקפה שהגישה לנו והחליפה ביניהם בטעות. צחקנו על זה והתחלנו לפתח שיחה. מפה לשם התברר לי שהוא מרצה לספרות גרמנית באוניברסיטה של ברלין והוא היה יותר משמח לקחת תחת חסותו סטודנט שיחקור כתבים בני המאה ה-18 וה-19 שנכתבו על ידי סופרים יהודים גרמניים. הנושא הזה ריתק אותו, כך אמר, וטומן בחובו שאלות כבדות משקל על האופן שבו היהודים התהרו בתוך החברה והתרבות הגרמנית. הוא חשב שאדם עם רקע בעולם הלמדני תורני יהיה תוספת משמעותית ביותר לצוות המחקר שלו ואוכל לשפוך אור מזוויות חדשות על שאלות המחקר בהן הם עוסקים."
שמעתי את דבריו של רפאל כקול שני ליצחק קלפטר ששר וניגן על הגיטרה שלו "איך שגלגל מסתובב לו, מסתובב לו."
"אהה וכמובן אתחיל בסמסטר האביב כי שנת הלימודים האקדמית החלה לא מזמן".
"וואו, רפאל זה הרבה לעכל, אבל אני שמחה בשבילך" אמרתי מתכוונת לכל מילותיי.
"אני נוסע כבר שבוע הבא דרוויש. לוקאס, הפרופסור, הוא יארגן לי דירת סטודנטים ומלגה ואני אתחיל בגרמנית למתחילים, קורס שמתחיל קצת יותר מאוחר הסמסטר, למזלי."
משום מה, בחרתי לא לציין את הקשר המשפחתי שלי אל הפרופסור המושיע, לעת עתה הקשר הזה יישאר בצללים. ייתכן שלהיכרות שלי עם לוקאס הייתה השפעה על ההצעה שרפאל קיבל ואולי לוקאס חיפש באמת מתמחה שיסייע במחקר בשדה ההגות הגרמנית יהודית. לא רציתי להרוס את תחושת ההישג של רפאל.
"אני צריך ללכת" רפאל הותיר כוס חצי מלאה ואת כל המתוקים שהבאתי ככיבוד לשולחן "יש הרבה דברים לארגן."
שנינו הסטנו את כסאותינו והתרוממנו לעמידה בו זמנית, מבינים שאלו הם הרגעים האחרונים שלנו ביחד. רפאל עמד מולי מעט נבוך אבל לבסוף חיבק אותי חיבוק חברי ולחש לאוזני "תודה."
לא שאלתי על מה, רק נהניתי מחיבוקו העוטף האחרון.
אחרי שדלת הכניסה לבית הקפה נסגרה אחריו, התיישבתי שוב על כיסאי ונאנחתי.
זאת הייתה אנחת רווחה.
כמה שבועות לאחר הפרידה, בילי שלחה לי הודעת סמס ובה ביקשה את רשותי להעביר את כתובת הדואר האלקטרוני שלי ללוקאס.
"את בהחלט יכולה" הסכמתי כלאחר יד, משתעשעת מן המחשבה שיש לנו בן טיפוחים משותף.
וכך, במייל הראשון והיחיד שכתב לי לוקאס הוא שאל לשלומי ושלום בעלי וילדיי, לא הזכיר את שמו של רפאל אבל הוסיף רק כי אין צורך להודות לו על מעשיו, נשאיר את הדברים כפי שהם לעת עתה וחתם בברכות לי ולשאר בני המשפחה.