תרבות גבוהה חלק ג' – מסע בין מאות(18-21). פרק ראשון

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

1. בין דת למדינה.

מה זה אומר להיות יהודי במדינה שבה אתה המיעוט? שאלה מתריסה בהחלט. אולי זה לא אומר דבר, אולי אין שום סיבה לענוד את יהדותך כאילו הייתה טלאי צהוב בולט, מדוע להתריס אם אפשר שלא?
אדם מן הישוב ישאל את עצמו: האם להיות אדם יהודי ואולי אפילו דתי משמעו התרסה? האם אינו יכול פשוט לקיים את מצוותיו ולחיות את חייו כפי שחיו אבותיו מאות שנים?
בוודאי יאמר לעצמו שאין בכך שום בעיה. חייה ותן לחיות – מודוס ויוונדי. לא כך? אז זהו שלא! ההיסטוריה מלמדת שכדי להשיג לעצמך את האפשרות לקיום חיים ו/או פולחן דתי חופשי, אולצו היהודים לא פעם ולא פעמיים לעבור אירועים משפילים, כואבים ואפילו רחמנא ליצלן מדממים.
ההיסטוריה גם מטעה ויוצרת דמיונות שווא שאולי הנה הנה הצלחנו לחדור את מעטה השנאה ולהפוך להיות לגיטימיים.
אילו לא הייתה מתרחשת הרפורמציה – דיינו.
אילו לא הייתה מתקיימת תקופת הנאורות האבסולוטית – דיינו.
אילו לא קמה לה תקופת ההשכלה – דיינו.
אילו לא היו קיימים יהודי החצר – דיינו.
אילו לא היו ממליכים את פרידריך השני – דיינו.
אילו לא היו מנשלים את היהודים מביתם, ממונם, השכלתם, פרנסתם, כבודם, משפחתם, חייהם…אילו לא הייתה לנו השואה.
להיות מיעוט יהודי במדינה שאינה יהודית פירושו לא לדעת מה צופן עתידך, חיים בהפתעה.
ולא, איננו מחזירים לחיים את הנבואה שהסתלקה לה מן העולם עם חתימת המקרא.
אף אדם אינו יודע מה צופן עתידו אבל הוא יכול לשער.
לא כך המיעוט היהודי – אצלו הכול יכול לקרות ואין שום וודאות.
יאמר פלוני, לדעת מה יקרה בעתיד זו לא מציאה כל כך גדולה והרי הנבואה בימינו, כך אומרים, ניתנה אך ורק לשוטים.
ונאמר ,עדיף לנו אלף מונים לומר דבר שטות מאשר פשוט למות.
כל מה שנדרש הוא מבט מפוכח. לא התנבאות או התגלות, רק קריאה נכונה של המציאות. במקום שבו האדם נמצא במיעוט ובמיוחד כזה החובש כיפה ולובש ציציות, הסכנה אורבת לו מעבר לפינה. ייתכן שתחילה לא ירגיש בה כלל. ידברו אליו במילים יפות, יגישו לו מאכלים טובים, יתנו לו פרנסה ויוכל אף לבנות את ביתו עבור עצמו ובני משפחתו. אבל ראוי לו שישמור תמיד עין אחת פקוחה מכיוון שבני האדם סולדים ממי שאינו דומה להם: במראה, באורחות חייו ובאמונתו גם אם היא טבועה אך ורק בעורלתו.
אל לנו לזלזל בדברים הפשוטים ביותר של קיומנו. ובסופו של דבר יהודי כל העולם התקבצו במקום שכוח אל (הלוואי) במזרח התיכון כדי לשאת את יהדותם בגאון ובכדי לקבל וודאות כלשהי באקראיות של החיים. אם תרצו, כל יהודי במדינתו נושא טלאי צהוב וירטואלי מבלי לחשוש מענידתו. פולחנו יכול להתקיים בכותל, בבית הכנסת או בבורסה – היכן שרק חפצה נפשו.