תרבות גבוהה חלק ג' – מסע בין מאות(18-21). פרק רביעי

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

4. מחבואים.

נפרדתי לשלום בנשיקה מרפאל.
הטיסה שלו לארץ הייתה אמורה לצאת בשעות הבוקר ואילו אני הייתי אמורה לעזוב את אדמת גרמניה רק בשעות הערב המאוחרות. תכננתי להעביר את זמני בקניות לילדים כדי להשקיט את מצפוני ולטייל ברחובותיה המרווחים והמרשימים ובגניה הפסטורליים.
התיישבתי בחדר האוכל לקפה ומאפה, מתבוננת סביבי וסופגת את האווירה התרבותית.
שני זוגות נוספים ישבו להם ואכלו את ארוחת הבוקר שלהם, מדברים בשקט ובנימוס זה לזה, לבושים באלגנטיות צנועה וצלחותיהם מכילות מעט אוכל. אילו אנשים מרשימים. מאופקים.
אחד הגברים ניגש אל מכונת הקפה וניסה לתפעל אותה ללא הצלחה. אחת המלצריות ניגשה אליו, היא הייתה בחורה צעירה, מעט מלאה, לבושה מכנסיים אפורים חולצה לבנה מגוהצת היטב וסינר לבן מעוטר בפס שחור באמרתו. פניה נראו לי מעט סמוקות. במונחים מקומיים היא פשוט החלה לצעוק עליו, הוא ניסה להתגונן אך היא המשיכה בשלה והצביעה על שולחנו. האורחים הישובים הביטו בהם וגם שלושת המלצרים האחרים. הוא חזר על עקבותיו ללא הקפה מושפל מהמיצג הכפוי שאולץ לקחת בו חלק. האישה שחלקה עמו שולחן הביעה גם היא מורת רוח ממשהו שלא הבנתי את טיבו עד הסוף בגלל קשיי השפה, אולי משהו שקשור בכך שרק המלצרים מורשים להכין קפה במכונה ומגישים אותו היישר אל שולחנות האורחים, בכל מקרה הם אכלו את ארוחתם בשקט עד תומה ולא החליפו מילה יותר ביניהם.
אני ממש רוצה לחזור הביתה חשבתי לעצמי.
בעודי מהרהרת ביני לבין עצמי בתרבות הגרמנית ובמזגם של בני העם הזה, לוקאס נעמד לצד שולחני "אפשר לשבת?" הוא החווה לעבר אחד הכיסאות הריקים הצמודים לשולחני.
"כן, בבקשה" עניתי קצרות.
הוא לבש ג'ינס כחולים בהירים שהיו מונחים עליו היטב, חולצת גולף דקה כחולה שהדגישה את פלג גופו העליון המחוטב ואת עיניו הכחולות וזיפים בהירים ביצבצו על לחייו.
"התאוששת מן החתונה?" הוא ניגש ישר ולעניין.
"לא בטוח" החלטתי לנגוס בפיתיון וללכת בעקבותיו "ואתם?."
"אני מאחל לבני שיהיה מאושר, לא משנה מי בת הזוג שלו" הוא אמר בכנות.
"כנ"ל, אם כי בילי היא לא סתם בת זוג. בכל זאת אדריכלית מוערכת, אישה נאה, כריזמטית, מלאת אנרגיות ויהודייה."
"אני לא אדם דתי אז לא ממש אכפת לי אם היא נוצרייה קתולית או פרוטסטנטית, בודהיסטית או יהודייה" הוא השיב.
"אני די מאמינה לך לוקאס בעניין של הדת. בתכלס אף אחד מהם אינו אדם דתי ואחותי אפילו מגדירה את עצמה אתאיסטית. אבל יהודי זה לא רק דת זה לאום."
"אז?" לוקאס לגם עכשיו מהקפה שהמלצרית הכעסנית הגישה לו.
"אתה לא חושש מהמוזאיקה הזו. ברור שהמנטליות הגרמנית של הילדים לא תהיה שלמה . מן שעטנז שיפגע בתרבות הגבוהה שלהם, בנראות שלהם והם יעבירו הלאה את הפגמים הללו עד קץ הדורות."
לוקאס גיחך "את יודעת אנחנו לא בשנות השלושים של המאה ה-.20"
"נכון, עברו כמעט מאה שנה, זה באמת הרבה זמן. אדם היה מצפה שבשלב הזה נסלח על מוות של ששה מיליון אנשים ונתקדם הלאה, לא?"
"למען האמת כן. אפילו שאני נחרד כשאת אומרת את המספר הזה. אבל די. ביקשנו סליחה, שילמנו את חובנו ובכל מקרה לא רק יהודים מתו במלחמה הזו."
"גם אם אני אנסה להסביר לך אתה לעולם לא תבין."
"תנסי אותי" לוקאס הניח את כף ידו על שלי.
המחווה הזו הפתיעה אותי מעט, ידו הייתה גדולה ושזופה והסתירה את כף ידי לחלוטין. הבטתי לתוך עיניו ומשכתי את ידי "השואה זה הקש ששבר את גב הגמל, אבל האמת היא שאף פעם לא אהבתם אותנו וניסיתם להיפטר מאיתנו בכל מיני דרכים יצירתיות תוך כדי שתיית כל רכושנו. זה אירוני שהסיבה שניסיתם לזרוק אותנו לכל הרוחות הייתה הטענה שאנחנו בוזזים את האומה הגרמנית ומנשלים אותה מנכסיה הגשמיים והרוחניים כשבפועל מי שעשו זאת אלו הייתם אתם ליהודים."
הנה אמרתי את זה. זה הרגיש לי כאילו הקאתי מנשמתי איזה מן דיבוק שחדר לתוכי, מגיח מאיזו עיירה רחוקה באיזור. משום מה האמירה הזו לא גרמה לי לתחושת הקלה.
לוקאס התרווח לאחור בכיסאו לקח אוויר מלוא ריאותיו הוא ישב כמה שניות בשתיקה, ואני התחרטתי עד עמקי נשמתי שככה אני מתחילה מערכת יחסים משפחתית. אבל אז הוא אמר בפשטות "את צודקת". וזהו.
ישבנו כך אחד מול השנייה לוגמים כל אחד את הקפה שלו. הרגשתי שהוא בוחן אותי. לא רק את תגובותיי אלא גם את הנכסים הגשמיים שלי. לצערי איני יכולה לטעון שזה לא החמיא לי, למרות כול מה שניסיתי לומר לעצמי.
"אפשר להציע לך להתלוות אליי היום לטיול קצת אחר בברליו? אני אסיע אותך בערב לשדה התעופה".
"ולסבינה לא יהיה אכפת?."
"היא לא צריכה לדעת" לוקאס ענה.
"כנות היא מפתח ליחסים ארוכים וטובים" יריתי מבלי לחשוב לאן משפט כזה יכול להוביל את השיחה שלנו.
והזאב אכן נעץ את ציפורניו עמוק בתוך בשר טרפו.
"…ואת יותר מכל האחרים צריכה לדעת את זה. במיוחד כשהמאהב שלך מסתובב כאן בין הרגליים שלך."
אפילו קצות שערי חשו את גלי החום העזים שניסו להימלט מתוך גופי אל העולם הקר.
פתחתי את פי כדי לשאול איך הוא מעז אבל לוקאס הקדים אותי.
"ראיתי את הבחור נכנס לחדרך. זה לא אותו אדם שראיתי עומד לצידך ולצד ילדיך בתמונות המשפחתיות שלכם."
אקדח שמופיע במערכה ראשונה, יירה במערכה החמישית. רפאל מה עשית?.
"אין לי כוונות זדוניות, אני בסך הכול רוצה לנסות לתקן את הרושם שאמא של אלכס הותירה אצלך לגבינו הגרמנים."
הייתי עדיין המומה ולא ידעתי כיצד עליי לענות. הוא סוחט אותי? הוא מנסה להסביר את פניו לתייר או במקרה הזה תיירת? קירבתי את הספל החם אל פי ולגמתי מהמשקה. זה ייקנה לי עוד כמה שניות כדי להסדיר את מחשבותיי.
"אשמח מאוד לקבל סיור מאיר עיניים בברלין" עניתי לבסוף.
"תזמיני מונית לשעה תשע וחצי. ניפגש בכניסה לגן החיות של ברלין" הוא הורה לי קצרות והוסיף "יש לי קצת יותר ניסיון ממך בכל מה שקשור בכנות ומה היא יכולה לחולל" הוא קרץ לי, סיים את הקפה, דחף את כסאו מעט לאחור והתרומם מן השולחן.
"שיהיה לך יום נפלא דריה" הוא הקפיד לומר בקול.
"גם לך" השבתי בטון גבוה מן הרגיל.
המסכה ירדה, חשתי צבועה. מטיפה על כנות במערכות יחסים ונוהגת בדיוק להיפך מעצתי הצדקנית.
אני אכן אישה של סתירות אבל זו כבר הייתה אחת יותר מדי.