תרבות גבוהה חלק ג' – מסע בין מאות(18-21). פרק חמישי

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

5. The grand tour.

לא יודעת אם הייתי מרוצה יותר לו לוקאס היה מתגלה כגזען שוביניסטי. העובדה הייתה שהוא היה ג'נטלמן אמיתי, מסביר פנים והקשיב בתשומת לב לסיפורים המשפחתיים שנשאתי באמתחתי המטאפורית.
נפגשנו כפי שקבענו ליד קופות גן החיות של ברלין ויצאנו לטיול מרתק בעקבות העבר המפואר של העיר. נסענו במכונית שהייתה שייכת לסבינה, בת זוגו של לוקאס. זה לא היה הדבר היחיד שעורר אצלי אי נוחות במהלך המסע הזה .
"ברלין עברה הפצצות מאסיביות במהלך מלחמת העולם השנייה וחולקה כפי שאת בטח יודעת, ולכן נעשו פה עבודות שיקום גדולות מאוד לאתרי מורשת רבים. עדיין ניתן לקבל את הרושם הדרוש כדי להבין איזו עיר מרשימה ואילו חוויות היסטוריות תרבותיות מקופלות בתוך עורקיה."
הנהנתי בראשי מתפעלת מהשדרה רחבת הידיים – 'אונטר דן לינדן', מ'הפרידריכשטראסה' הרחוב האופנתי, מרובע 'מיטה' ו'היודנשטראסה' שחבקו בתוכם היסטוריה יהודית, מבית הכנסת החדש המפואר שהיה שילוב של אדריכלות מורית ונראה קצת כמו מסגד וקינחנו בגשר אוברבאום בואכה שכונת קרויצברג.
יכולתי להמשיך עוד ימים רבים אבל זמני היה מוגבל ובנוסף היינו מורעבים.
"גורמה או זבל?" לוקאס שאל אותי והוסיף בחיוך "אני יודע מה אני הייתי בוחר."
"בוא נלך על הזבל. אחרי כל הסבל היהודי הזה היום, צריך גם קצת להנות" קרצתי.
התיישבנו במקדונלד'ס הומה האדם ובעיקר הומה ילדים, עם המגשים עמוסי הג'אנק פוד שלנו.
לקחתי ביס שמילא את פי במיני טעמים של מיונז וקטשופ מעורבב עם קציצת בקר, לעסתי ברעבתנות וכמוני גם לוקאס.
"גן עדן" אמרתי עייפה אך מרוצה לקראת סיום הדאבל מק רויאל.
"לפחות הם עושים משהו טוב אחד, האמריקאים האלה" לוקאס טפח על בטנו המלאה אך עדיין חטובה למרות המזון שנדחס אך לפני רגע לתוכה.
"אתה בקשר טוב עם אשתך, ויקטוריה?" לא חשבתי הרבה לפני שהפניתי את שיחתינו לכיוונים חדשים.
"רוב הזמן הקשר שלנו מאוד טכני, סביב ענייני סידורים ובירוקרטיה שקשורה בגירושים. אבל בסך הכול הצלחנו להתגבר על חילוקי הדעות שלנו."
"כלומר סבינה?" שאלתי בזהירות.
ניכר היה על פניו של לוקאס שהוא חוכך בדעתו מהי התשובה הראויה לשאלתי.
"סבינה יכלה להיות גם אלנה או קטיה. אני מאמין שהיינו נפרדים כי שנינו חיינו חיים מקבילים. לא היה לנו רע אבל גם לא ממש טוב, את מבינה מה אני אומר?" הוא ניסה להסביר את עצמו.
"אני מבינה לגמרי" מצצתי דרך הקשית את הזירו שלי.
"אני מניח שזה כמו אצלך לא? בסוף הנישואים נועדו לכישלון."
"אני לא חושבת שזה המקרה שלי" עניתי.
"ברור הבגידה שלך מוסרית יותר" הוא גיחך.
"ממש לא. אני לא מתיימרת להיות יותר מוסרית מכל אחד אחר" עניתי מודה בכישלון האישיותי שלי.
"אז למה את עושה את זה. במידה מסוימת זה גם לא הוגן כלפי הגברבר הצעיר שבחרת להשתעשע אתו. הוא הרי ירצה להתמסד להביא ילדים להקים בית. כמו שרובינו מותנים."
"רפאל?" שאלתי שאלה רטורית " רפאל יצא בשאלה לא מזמן. הוא מה שנקרא במחוזותינו דתל"ש – דתי לשעבר . הוא לומד את העולם הזה ואפשר להתייחס לרומן שלו איתי כחלק מתהליך החניכה בעולם החילוני."
"קרה כקרח" הוא ציין באגביות והוסיף "את יכולה להצטרף ללאום הגרמני."
"אני אוותר כרגע. בכל מקרה רפאל לא יודע את זה עדיין, אבל אני רק תחנה במסע שלו לגילוי העצמי. לא התחנה הסופית בוודאות. וזאת לא צביעות או צדקנות זאת פשוט ראייה מפוקחת של המציאות."
"ומה עם בעלך? את לא חוששת ממה שיקרה אם הרומן הקליל שלך יתגלה?" הוא ניסה לאתגר אותי מכיוון אחר.
"אני חושבת שעמוק בתוך תוכו, אריק בעלי, יודע שאני צריכה" עשיתי תנועת מירכאות כפולות באוויר בידיי "איורור מדי פעם."
"מתקדם ביותר מצידו" לוקאס אמר בסרקאזם.
"אני לא יודעת אם מתקדם אבל, מחובר למציאות של חיינו. מצד שני אין לי שום כוונה לנפנף בעניין הזה ולהביך אותו, אני אוהבת אותו מדי. היינו במן נקודת שפל במערכת היחסים שלנו, לא הראשונה ולדעתי גם לא האחרונה. רפאל הופיע בדיוק בנקודת הקיצון הזו שלי, איך נאמר זאת, בדיוק הבשלתי כדי להיקטף על ידו. הוא זיהה את הכמיהה שלי לפרפרים בבטן וניצל אותה היטב לתועלתו."
לוקאס לא אמר דבר כמה רגעים ואז נעמד על רגליו ומחה לי כפיים.
גיחכתי וסימנתי לו להתיישב בחזרה.
"אין צורך למחוא כפיים לניאוף" אמרתי בשקט "אלו הם החיים, מי כמוך יודע זאת. לא צריך להיתמם וגם לא לעשות מזה יותר ממה שזה."
"את מנהלת עסק עצמאי נכון?" לוקאס שאל.
"נכון. בית קפה קטן באזור תל אביב" עניתי.
"אז את יודעת שכדי לנהל את העסק שלך בהצלחה צריך לקחת לפעמים סיכונים."
לאן הוא מתקדם עם השאלות שלו חשבתי לעצמי.
"בואי נפתח כאן בברלין בית קפה ואחר כך עוד אחד ועוד אחד" הוא נראה נלהב "אני חושב שאת יודעת מה את עושה, וברלין היא מקום מצוין להקים בו עסק מן הסוג הזה."
אין ספק שהופתעתי וידעתי מבילי שללוקאס יש האמצעים לסייע לי בבניית אימפריה משלי אם רק ארצה. המחשבות טסו לי בראש במהירות עצומה ואולי גם הייתי אומרת כן. אבל אריק והילדים ו…רפאל זה היה קצת מסובך לי מדי. שלא לדבר על מה ההורים שלי יגידו אם ידעו שעוד ילד שלהם נלכד על ידי מלכודת הדבש הברלינאית.
"לוקאס יש לי טיסה בעוד כמה שעות. לתת לך תשובה ברגע זה נראה לי מאוד לא חכם והייתי אומרת אפילו מטופש."
"את יכולה לתת תשובה עכשיו ואם לא נצליח להרים את המיזם הזה להתחרט" הוא ניסה בכל כוחו, מביט בעיני מחזיק את ידיי בידיו. הרגשתי קצת שבויה בעל כורחי.
"לוקאס" אמרתי בטון מאוד נמוך ורציני "אני לא נוהגת לשלוף תשובות מהשרוול. אם אני לא חושבת ברצינות, אחרי בחינה מדוקדקת ודוחות כספיים שיש התכנות לאירוע אני לא שם."
"אמרתי לך שאני אוהב את הראש שלך" הוא שלח מבט אלכסוני מפתה.
"אתה מכיר אותי שתי שניות. איך אתה יודע שלא אקח את הכסף שלך ואברח. בכל זאת אני לא האדם האמין ביותר עליי אדמות כרגע".
"את יותר אמינה מהרבה אנשים שאני מכיר. שמת את האמת שלך על השולחן בלי לפחד. את אישה אבל חושבת כמו גבר וזה טוב כי את מבינה את שני העולמות."
ישבתי מולו מנסה להבין מדוע האדם הזה שעד אתמול לא היה קיים בכלל מבחינתי, וגם עכשיו זר לי בכל כך הרבה מובנים, מעוניין באיזה הרפתקה עסקית מופרעת איתי. חיי מיטלטלים בין כל כך הרבה אפשרויות וכמו ילד קטן שנדרש להחליט ביניהן אני קצת מתקשה, אך לא לאורך זמן.
"לוקאס, אני מתה מפחד. אתה לא ממש מכיר אותי ולכן אני מצליחה להסתיר ממך את פרפורי הלב שלי. חוץ מזה, אני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה לא משהו שבאמת אפשר לעשות" הפעם תורי היה לאחוז את ידיו "כל מה שאני רוצה כרגע זה להבין עם עצמי לאן פניי מועדות בחיי, לבחור נתיב אחד ולדבוק בו. להוסיף אופציות לא ישרת את המטרה הזו ולכן כרגע אני נאלצת לסרב לך."
הוא נאנח ומשך את ידיו.
"אני יכולה להניח שאתה לא באמת מעוניין לטלטל את כל עולמך, לעזוב את המשרה הטובה שלך באוניברסיטה ולצאת להרפתקה עם שותפה ישראלית צעירה, נכון?" ניסיתי בדרך אחרת והוא לא ענה אז המשכתי.
"אתה מנסה למצוא בעצמך את הנתיב המתאים לחייך. סבינה נראתה מסלול נחמד לזמן מה אבל עכשיו אתה מרגיש את המהמורות בדרך ושואל את עצמך האם בחרת בנתיב הנכון? האם אני צודקת?."
לוקאס לא אמר דבר אבל הנחתי שאני קרובה לאמת.
"הבן שלך איגף אותך משמאל כשהוא החליט להתחתן עם בילי אחותי, ואתה חושב לעצמך שאתה מאבד גובה וכבר פחות רלוונטי לחיים המוטרפים האלה. רגע לפני שאתה מתכנס לתוך עצמך סופית אתה רוצה לזרוח פעם נוספת ולהראות לכולם שהם לא העריכו אותך נכון."
"את חכמה על אחרים, דריה, ואני מקווה שהבן שלי ואחותך יהיו מאושרים מאוד ולא יתקלו במציאות החיים העגומה של מי שמנסים להילחם בכוחות טבע חזקים מאוד."
"גם אני" אמרתי ובכך חתמתי את השיחה.
אספתי את דבריי וסימנתי ללוקאס שאנחנו צריכים ללכת.
את הדרך לשדה התעופה עשינו בשתיקה כשברקע מוזיקת אייטיז התנגנה: "I aint missing you at all, since you've been gone away" ואני התגעגעתי לארץ, לבית, לילדים וקצת לאריק שלי.
כשהגענו לשדה, לוקאס הוריד אותי מול הכניסה למתחם הטיסות היוצאות, עזר לי להוציא את המזוודה מתא המטען האחורי, לחץ את ידי ואז קירב אותה אל פיו לנשיקה קטנה. לא עשיתי מזה עניין וחשבתי שכמוהו יש עוד הרבה ג'נטלמנים חביבים שקצת מבולבלים מהחוקים המשתנים כל הזמן של העולם החדש. עובדת היותו גרמני בכלל לא חלפה בראשי באותו רגע, היינו בסך הכול גבר ואשה, שנכפתה עליהם קרבה משפחתית ומצאו שפה משותפת ולו לזמן קצר.