תרבות גבוהה חלק ג' – מסע בין מאות(18-21). פרק סיום

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

11. טבעת יהלום.

לאה בילתה בסך הכול שלוש שנים בבית קרוביה של אמה בעיר דסאו. משך כל הזמן הזה היא צייתה לכול חוקיהם והייתה מטפלת מסורה לילדיהם ובת משפחה אהובה.
טוב, אולי לא ממש כול הזמן היא צייתה לחוקים שהוטלו עליה.
לאה התחבבה על העגלון שהיה מוביל תפוחי אדמה ולפת אל השוק של ברלין ובזמנם הפנוי היו מדברים על החיים ומשמעותם.
יום אחד, כשנה וחצי לאחר שהגיעה לדסאו, ביקשה מן העגלון כי בפעם הבאה שיסע לברלין, יעביר במחילה מכתב אל בית הקפה של יעקב ויוהנה, חבריה משכבר הימים, במרכז העיר.
הוא הסכים.
על המעטפה נכתב: ממוען ליעקב ויוהנה, אולם בעמוד הראשון, בשתי השורות העליונות, לאה פירטה מה יעשה עם המכתב ולמי יימסר.
לקארל כמובן.
קארל אמנם המשיך בחייו היות ושמע מבעלי בית הקפה שאהובתו הוגלתה לעיר רחוקה ולא תשוב ממנה יותר לעולם.
אולם המכתב הזה הפיח בו תקווה חדשה והוא החליט להשיב לעגלון במכתב משלו.
בפעם הבאה שהעגלון הביא עמו מכתב מלאה, יוהנה כבר הייתה מצוידת במכתב תשובה מקארל.
"אהובתי לאה, לא ידעתי מה עלה בגורלך. נפשי הפצועה לא הותירה לי הרבה ברירות מלבד להתמסר לעבודתי במשרד ולשקוע בה" הוא כמובן לא הרחיב כלל על האצילות והזונות הגרמניות שבילה איתן בלילות בשנה וחצי האחרונות.
כך התכתבו מספר פעמים במשך שלושה חודשים, הציפייה המתישה לתשובה מהאהוב או האהובה הותירה אותם דרוכים ומלאי תשוקה.
לבסוף קארל גילה את מקום מגוריה החדש, לאחר שעקב אחר העגלון במשך שני ימי מסע מהעיר ברלין המפותחת לדסאו הבוצית והענייה.
הוא עקב אחריה כול היום מרחוק. רואה את עבודתה המאומצת במשק, מסירותה לילדים, הערצתם אליה וכול אלו רק הגבירו את כמיהתו.
לפנות ערב כשיצאה לטיול קצר בשדה הצמוד למשק הבית הוא שרק לה והיא הלכה כמהופנטת אחר שריקתו מבלי לדעת מי עומד מאחוריה.
כשמשך אותה אליו אל מאחורי עץ אלון עב גזע, היא הופתעה כל כך ונמלאה שמחה כזו כפי שלא חשה מעולם.
הנשיקה שלהם הייתה מושלמת.
היא ידעה שאסור לה להתעכב זמן ארוך מדי אחרת בני המשפחה יחשדו ומי יודע מה יעלה בגורלה הפעם.
גם קארל לא רצה לסכן אותה ואת האפשרות שיום אחד יהיו ביחד. ולכן מיד לאחר נשיקה ארוכה ומלוהטת נוספת הוא הניח לה לשוב אל הדרך והם קבעו שבעוד חודשיים יפגשו שנית באותו המקום.
הפגישות החסויות, אחת לחודשיים, נמשכו עוד מספר פעמים, שניהם זהירים ומקפידים שלא ייתפסו כמו בפעם הקודמת.
הנשיקות השמיימיות היו כול מה שקארל היה יכול לחשוב עליו כשלא היה עסוק בעבודתו.
יום אחד, שלוש שנים כמעט מאז שלאה אולצה לנסוע לדסאו, קארל נסע לפרבר מרוחק של העיר.
ברחוב המרכזי היו חנויות בודדות, אחת מהן של תכשיטן ממוצא יהודי בשם מקס הופנהיים. קארל הסביר לו בדיוק מה מטרת ביקורו ומר הופנהיים הוציא מן הכספת טבעת משובצת ביהלום קטן ושרשרת עם תליון בצבע ורדרד.
"אין ספק שהצלחת לקלוע לטעמי, אני מקווה שהם ימצאו חן בעיני הכלה המיועדת" אמר קארל למר הופנהיים ודאגה קלילה חלפה על פניו.
"אין לך מה לדאוג מר אפל, הנשים אוהבות את התכשיטים שלי ואף פעם לא נאלצתי לבצע החלפה של תכשיט כזה או אחר" הוא חייך והחל לארוז את תכשיטיו של קארל.
במכתב הבא שקארל שלח ללאה באמצעות העגלון היו הוראות ברורות על התארגנות לקראת עזיבה.
קארל ניסח אותן באופן כזה שהעגלון לא יוכל להבינן, רק לאה.
וכך היה.
שלוש שנים לאחר שהגיעה בכפייה לבית משפחת אמה בדסאו, נאלצת להיפרד מהאהובה הגרמני קארל, הוברחה לאה חזרה לעיר הגדולה על ידי אותו אהוב.
יוהנה ויעקב, חבריה הברלינאים, העניקו לה מכסה ומיטה להניח את ראשה, ביממה הראשונה שלה שוב בברלין.
בשעת ערב מאוחרת הגיע לעליית הגג קארל, שם נחה לה לאה מתלאות המסע בין היומיים, הוא קרע על ברך אחת והציע ללאה נישואין.
היא אספה אותו בין זרועותיה הביטה היישר לתוך עיניו הכחולות ואמרה מילה אחת: "כן".
נשיקותיו רפרפו תחילה על עור פניה הרך כמשי, אחר על תנוך אוזנה השמאלית ואז הימנית ולבסוף שפתיהם נפגשו בנשיקה מלאת אהבה.
תלאותיהם לא הסתיימו בזאת.
הייתה גם האמא של החתן, ועניין הנדוניה ועוד בעיות כאלה ואחרות שבאות בדרך כלל יחד עם נישואין ליהודייה כשרה, אבל כולן נפתרו בסופו של דבר על כוס חמה של קפה ומאפה שקדים ערב לחיך, בבית הקפה שלאה הפכה למנהלת שותפה שלו, בזכות ראשה החריף והיצירתי ולא רק יפהפה.