תרבות גבוהה חלק א' – תל אביב/ברלין 2022

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

1. יציאות וכניסות

"הגענו" אריק ציין את המובן מאליו.
שאפתי פנימה כדי למלא את ריאותיי באוויר ונשפתי באיטיות החוצה, לא נותרה לי ברירה אלא לצאת ולאסוף את מזוודתי מהתא האחורי של הרכב שלנו. אם לא אעשה זאת, בתוך זמן קצר, אחוש בחרון אפו של הנהג הישראלי המתעתד לצאת את הארץ המובטחת כאילו הייתה נגועה בצרעת קשה. שערי הכניסה והיציאה אל ארצנו הקטנטונת הן כמו שערים לגן עדן וגיהנום בו זמנית בשני הכיוונים. תשאלו כל אזרח ישראלי שכף רגלו דרכה במקום הזה.
חשתי לאות איומה בכל איברי גופי כאילו אני מן בובת בד, אין שרירים אין עצמות אין מה שיחזיק את הכול ביחד איתי.
"יהיה בסדר דרוויש" אריק ניגש לחבק אותי.
הוא נשק לי על השפתיים קלות, חיבק אותי ושחרר מיידית, בוחן את פניי "זה לא שאת נוסעת פעם ראשונה לחו"ל נכון? וזו גם לא פעם ראשונה שאת נוסעת לבד. תבלי, תשתחררי, תעשי חיים ואל תשכחי לתעד את כל המעורבים".
גיחכתי בקול "היית מצייד אותי במצלמת Go Pro אם היית יכול אהה?"
"אם הייתי יכול, הייתי הופך לזבוב על הקיר" אריק חשף את משאלת הלב הגדולה שלו להיות שותף שקט בחתונה משפחתית שעשוייה להיות מרתקת במיוחד "אבל לצערי אין לי את כוחות העל הנדרשים , אז נסתפק ביכולות התיעוד שלך גברת."
"ממי את מתכוונת לזוז?" גבר מקריח, כרסתן הוציא את ראשו מחלון רכבו ,צפר ממושכות וצעק לי בו זמנית תוך שהוא מפריך עשן סיגריות לסביבתו הקרובה.
"יאללה אריק אני זזה אין ברירה" ליבי האיץ ושרירי רגליי נחלשו עוד יותר.
"ביי מתוקה, תזכרי זה כולה שלושה ימים כולל טיסות. נדבר בנייד כל הזמן" אריק הרים את קולו כדי שאשמע אותו בזמן שהוא נכנס לרכב.
לקחתי את המזוודה בצבע טורקיז, התקדמתי כמה צעדים על המדרכה ונעצרתי כדי לנופף לאריק ומכוניתו שהתרחקו להם לאט בהמשך כביש הגישה.
סביבי אנשים רבים אוספים את מזוודותיהם מתוך רכבים כאלה ואחרים, מלאי שמחה והתרגשות, מתחבקים, נפרדים, מנופפים לשלום אבל בעיקר מחייכים ומצפים לאיזו הרפתקה שתסחף אותם דרך שערי גן עדן/גיהנום, כל אחד ולאן שהרוח תיסחף אותו במהלך מסעותיו.
אולי גם אני אועיל בטובי לגלות קצת יותר התרוממות הנפש? למה לכל הרוחות אני חייבת לחרב מה שהיה אמור להיות מצב רוח טוב? אין סיבה ממש טובה אולי זה משהו בתוכי, אולי אלו הנסיבות שבגינן אני נוסעת. מעורב ירושלמי של רגשות: שמחה, ציפייה וסקרנות טרופות יחד עם חשש, עצב ואולי אפילו קצת כעס
"את מעלה מיידית את מצב הרוח מדרגת פגשתי את חמותי לארוחת צהריים לדרגת התראת שופינג בדיוטי-פרי" פקדתי על עצמי וזה עבד כנראה כי באותו הרגע אחזתי בידית המזוודה וצעדתי נמרצות יחד עם ההמון אל עבר הכניסה, חולפת על פני המאבטח וסלקטורית מס' אחת בדרך אל היעד האירופאי שלי.
שעה לאחר מכן, בתום בידוק בטחוני והתמסרות בין כמה סלקטורים זחוחים, הגעתי אל אולם ההמתנה העגול. ישבתי לשתות קפה, להעלות גרא עם סלט ירוק וניסיתי לתפוס זווית טובה לצילום כדי לשלוח למשפחה ולהוציא את העיניים לכל השאר באינסטוש.
אני מצטלמת גרועה וכנראה שהאכזבה מהתוצאות ניכרה על פניי כיוון שאחד העובדים, שזיהיתי על פי המדים והתג, ניגש אליי ושאל אם אני רוצה להצטלם.
"תודה רבה, אני לא מצליחה להוציא מזה תמונה טובה" הצבעתי על הנייד שלי.
"עם אובייקט צילום כזה יפה איך אפשר לפספס" הוא חייך אליי חזרה.
וואלה, הוא מפלרטט איתי.
עשיתי שתיים שלוש פוזות מחקה את אלילת המין גברת פאף – דמות מצוירת מתוכנית ילדים בשם 'בוב ספוג'. לצערי בשנים האחרונות, כחלק מתפקידי כאמא, רשימת גיבורי התרבות שלי השתנתה מאוד.
"דוגמנית ממש" הוא הגיש לי את הטלפון חזרה.
"איזה חמוד" אמרתי בטבעיות לאדם בן חמישים פלוס פלוס.
ארשת פניו התכרכמה משהו והוא התרחק ממני, די בצדק יש לומר. אני מניחה שהייתי גם מתרחקת מעצמי.
נותרו לי עוד שלושים דקות עד ההתייצבות לטיסה ולכן החלטתי לעשות סיבוב אחרון בין החנויות המיותרות שהיה למקום להציע.
עשרים דקות לאחר מכן שילמתי בקופה על כמות שוקולד שלא הייתה מביישת מכולה, קרם פנים, קרם עיניים, חמישה בשמים שונים, איפור, מסטיקים, ספר קריאה לטיסה ומגבונים. אני בהחלט יכולה להיות יעילה כשאני רוצה. הייתי ממש מרוצה מהשלל ומצב רוחי השתפר מאוד. מי אמר שלהיות חומרי ושטחי לא משתלם.
"עולה על המטוס עכשיו" כתבתי בקבוצת הווטסאפ המשפחתית ומיד קיבלתי שני לבבות מבנותיי ו-OK מבניי. על אף הניסיונות למזער את ההשפעות החברתיות על הזהות המגדרית שלהם, זה היה חזק מהם .
"אוהב, קחי מסטיק לאוזניים" אריק התכתב איתי בשפת האם שלו – פונקציונלית.
הטייס הכין את המטוס להמראה על המסלול. אני ניצלתי את הזמן כדי להתבונן באנשים שישבו משני צידי מושבי וחישבתי במהירות האם הם יכולים להציל אותי בזמן התרסקות. התשובה הייתה חד משמעית לא. אבל הם בהחלט יוכלו להמליץ על ליין מסיבות ברלינאי הורס או על חוקן.
שיהיה לי בהצלחה עם זה, התפללתי באדיקות שרק רפאל היה יכול היה להבין או להתחבר אליה.
המנועים התחממו, המטוס התחיל לנסוע על כבישי הגישה למסלול ההמראה. הוא נעצר לשניות ספורות ואז החל להאיץ ברבאק, גומע בשניות מרחקים עצומים. צדי הדרך חלפו יותר ויותר מהר על פניי. הלב האיץ יחד עם המנוע, הדם זרם בפראות בתוך נתיבי גופי ואז בפתאומיות חשתי את ניתוק המגע מהקרקע, צניחת הלב, הבטן המתהפכת והאוזניים הסתומות.
היינו באוויר.
שלום לך ארץ נהדרת אני נוסעת, לא שיש לי אשליות בקשר לברלין, מקווה שלא אהיה שם לבד, בודדה. שלושה ימים בסך הכול שיכולים להפוך על פיהם חיים שלמים. ואני הרי טובה בלטלטל את חיי ולהכניס בהם צבעים שאחרים לא רואים או מעיזים להתייחס אליהם. לו רק הייתי יכולה להסתפק ברגיל ושגרתי ולא לרדוף כל הזמן אחרי פרפרים מעופפים נדירים שנשרפים בלהבות החיים תוך זמן קצר.