תרבות גבוהה חלק א' – תל אביב/ברלין 2022 פרק שני

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

2. לא בילי ג'ין

"מאיפה אמרת שאת?" אלכס שהיה קצת שתוי, שאל בקול רם מדי.
"ברצינות אלכס? אני מישראל" בילי סירבה להתרשם מרמות האלכוהול בדמו של אלכס .
סקרנות ועניין נרשמו על פניו של הבחור המתודלק היטב במיני בירות וצ'ייסרים.
"אלכס נהניתי מאוד בפרזנטציה שלנו הבוקר אבל נראה לי שאסגור את היום" בילי ניסתה בכל כוחה למצוא דרך לחמוק לחדר המלון המפנק שלה. החברה אליה הגיעה לזמן קצר דאגה שיהיה לה נעים ונוח עד כמה שניתן בארץ שדוגלת בספרטניות מופגנת.
"את בטח צוחקת. אל תהיה הורסת מסיבות" אלכס נצמד אליה קצת יותר מדי "בואי אני אכיר לך כמה אנשים חשובים בתעשייה".
משפט הקסם נזרק לאוויר, אחרת בילי הייתה שולפת את ה-mee too שלה בלי לחשוב פעמיים.
אין דבר שבילי רצתה יותר מלפרוץ לשוק האירופי ובכך לפתוח לעצמה הזדמנות לברוח מארץ הקודש.
כבר שנים היא משתעשעת ברעיון שיום אחד היא תקום ותעשה מעשה: תארוז את מטלטליה המועטים ותשאיר מאחוריה את חייה הקודמים בישראל. זה לא קרה עד עכשיו כי התזמון אף פעם לא היה נכון. היו הלימודים האינטנסיביים במשך חמש שנים ואחר כך היא מצאה עבודה טובה במשרד אדריכלים מצליח בתל אביב ואז אמא שלה חלתה ודאגה שמי שלא חולה בעצמו יסבול מרגשי אשם קשים במיוחד ואח שלה יצא מהארון ואבא שלה עבר כמעט התמוטטות עצבים והרשימה עוד ארוכה ובלתי נגמרת.
ועכשיו ברגע זה ממש, אלכס הציע לה שיקוי קסם שיגדיל או יקטין זה לא ממש משנה והיא תוכל לעבור במחילת הארנב למקום אחר. תתנתק מהכבלים החונקים שחיברו אותה באל כורחה לבית שלא באמת הרגיש כמו בית.
את אלכס היא הכירה רק הבוקר ובזמן הקצר של היכרותם התברר שהוא פיתח "קראש" קטן עליה.
אמנם זה נוגד את אחד העקרונות הכי חשובים שלה שלא מערבבים עסקים ובילויים ובטח לא בניכר, אבל הוא פרט על הנים הכי רגיש שלה, קריירה. וקידומה מבחינתה הכשיר את כל האמצעים.
"בסדר, נשארת" היא אילצה את עצמה לחייך את החיוך הכי פחות קריפי שלה. לא בטוח שזה יצא כמו שרצתה.
"יאיי" אלכס חג סביב עצמו תוך שהוא מרוקן את כוס הבירה אל קרבו "בילי נשארת".
"בילי ג'ין, היא לא המאהבת שלי, היא רק אחת שטוענת שאני אבי בנה" אלכס שר בקול רם את שירו המפורסם של מייקל ג'קסון.
"בהחלט לא המאהבת שלך" היא אמרה בקול וצחקקה.
"רגע, בעצם למה לא?" אלכס עשה פרצוף נפגע.
"אלכס לא נראה לי שאתה בשל לילד, בוא נלך לדבר עם החבר'ה שלך" בילי גיחכה ודחפה אותו להתקדם לעבר שני גברים שעמדו ודיברו ביניהם בצד החדר הרועש.
רולף וגרי היו המטרה, אם היא מצליחה לשכנע אותם שיש לה רעיונות מהפכניים להציע בתחום עיצוב הפנים של גרמניה, יש סיכוי טוב שכבר בשבוע הבא תעתיק את ביתה לגרמניה.
הם היו הבעלים ושותפים של משרד האדריכלים הגדול ביותר באזור ברלין רבתי וקרש קפיצה מטורף לבריחה מהפרובינציה הישראלית. שניהם ממושקפים, שיער וזקן מכסיף, בגובה ממוצע, לובשי חליפות בצבעים בהירים, עונדים עניבות תואמות ובעלי גינוני נימוסים שפחות מוכרים במקום ממנו הגיעה.
"בילי, בילי, בילי את קלטת אותי ממש. את צודקת אני לא מוכן לילד בשום צורה או אופן" אלכס הנהן לאות הסכמה איתה והתקדם לכיוונם של שני המושיעים.
חצי שעה מאוחר יותר, בילי הבטיחה לרולף שעוד הערב היא שולחת קורות חיים בצירוף שני מכתבי המלצה שדאגה שיהיו ברשותה תמיד.
"אני שולח לך בווטסאפ את הפרטים שלי כולל נייד ומייל" רולף היה ענייני והתכוון לכל מילה שיצאה מפיו, משהו שלא ממש הכירה ממחוזות דרומיים יותר, כלומר מהארץ.
"נעביר את הפרטים שלך לאינה מנהלת משאבי האנוש שלנו והיא תיצור אתך קשר כדי לסגור את פרטי החוזה" הוא לקח אוויר "התרשמנו מאוד מהפרזנטציה שלך היום ב-"RGK.Ltd" ואנחנו בהחלט רוצים אותך אתנו".
בילי לחצה את ידו והבטיחה שהיא הולכת לעבוד על המסמכים ממש עכשיו. כלומר מיד אחרי שתיפרד מאלכס.
"את רואה שווה לך להסתובב איתי. לחיי קידום בקריירה ומעברים בין יבשתיים" אלכס הציע לבילי שוט של וודקה, אותו היא לקחה כעת בשמחה. הם השיקו את כוסותיהם ורוקנו את תוכנן, כל אחד לתוך בריכת האלכוהול הקטנה שמילאה את קירבו.
ארבע השקות נוספות מאוחר יותר, ראשה הסתחרר במהירות. אלכס קירקר בלי הפסקה ודאג לספק מהבר עוד ועוד משקאות באופן לא מוזר בכלל. הם היו שתויים ושמחים. ככל שהתקדם הערב, אלכס נראה לה יותר ויותר מושך, זאת למרות שהטיפוס הארי היה פחות הקטע שלה.
השיער הבהיר שלו, עיני הקרח, הגובה וחגורת הכתפיים השפיעו עליה במצבה הלא יציב, אבל בילי התעקשה שכל מה שהיא צריכה כעת זה ללכת הביתה לבד, לישון שעה שעתיים ואז לשלוח את קורות החיים לרולף המעונב.
אלכס לא ויתר.
"בואי אלווה אותך לחדרך במלון" הוא הציע בנימוס פאסיב אגרסיב "את קצת מתנדנדת".
"תראה אותך, יציב כמו סלע" בילי צחקה בקול ואחזה בזרועו החסונה ועצרה לרגע כדי לבחון את ההיקף.
"בואי נלך" הוא פקד עליה וכנראה בהשפעת האלכוהול שזרם בעורקיה במקום דם סמיך היא צייתה למרות שהתכוונה לעשות משהו אחר רק לפני שניות בודדות.
כל הדרך מהבר הצבעוני ועמוס הלקוחות, שבו בילו את השעתיים האחרונות, ועד לחדרה במלון הם לא הפסיקו לצחוק מבדיחות מטופשות שסיפרו אחד לשנייה.
הדרך שהייתה אמורה לקחת לא יותר מחמש דקות התארכה לחצי שעה, אך בסופה הם נעמדו, שניהם מול חדרה בזמן שהיא חיפשה את כרטיס הפלא לחדר במעמקי התיק הקטן שלה, כאילו היה תיקה של מרי פופינס.
"אלכס יקר הגיע הזמן להיפרד" היא אמרה ושניהם פרצו בצחוק מתגלגל. שניהם בקושי עומדים על רגליהם.
הצחוק גווע לאט בדיוק בזמן שבילי ואלכס הצליחו למצוא את נקודת האיזון האנכית והביטו ממושכות זה לזו בעיניים.
בילי הרגישה את החמימות הולכת ומתפשטת בבטנה, אלכס התקדם צעד נוסף והיה ממש צמוד אליה.
בילי ידעה שאלכוהול גורם לה להיות חרמנית, ועכשיו עמדה לחוש שוב על בשרה את איבוד העכבות והשתלטות היצרים.
אלכס הניח את זרועותיו סביב מותניה משך אותה ונשק נשיקות רטובות את צווארה, והיא לא הפסיקה לצחקק ולמחות על כך שהוא מדגדג אותה. אבל החמימות התפשטה כמו קסם בכל חלקי גופה ובעיקר לנקודה אחת נמוכה מתחת לבטנה.
נשיקותיו טיפסו אל סנטרה תנוכי אוזניה, והצחקוק הפך לאנחת עונג.
הוא הביט היישר לתוך עיניה המעורפלות ולשונו צללה לתוך פיה.
היא החזירה לו חזרה וחקרה בעזרת לשונה שלה את שפתיו את צווארו עטור הזיפים הבהירים ושוב הביטה בו.
בידיים מעט רועדות היא הצמידה את הכרטיס אל הדלת וזו נפתחה.
שניהם מעדו פנימה אל תוך החדר וטרקו את הדלת אחריהם.
הלילה עבר עליהם בתוך ערפל חושי מוחלט ייתכן שזהו הלילה הסוער ביותר שידעו אי פעם ומצד שני ייתכן שנרדמו שניות אחדות לאחר שנכנסו לחדר וצנחו…איפה שהו.
מכל מקום, בשעה שבע בבוקר השעון המעורר עשה את שלו וצלצל. בילי חיפשה כמה שניות את מקור הרעש ומשהצליחה למצוא, עצרה אותו וחשה את רקותיה הולמות בחוזקה.
כאב הראש שלה היה בלתי נסבל ובחילה אחזה בה.
היא הסיטה את ראשה הצידה ולתדהמתה מצד שמאל שלה מתחת לשמיכה בצבצה יד.
"מה קורה כאן לכל הרוחות?" בילי גירדה את ראשה בעצבנות .
היא הרימה את השמיכה הנעימה בצידה השמאלי באיטיות, פוחדת ממה שעתיד להתגלות מתחתיה.
אלכס ישן על הבטן, הישבן השרירי שלו שלח לה חיוך ממזרי מתחת לסדין.
"אוי ווי" היא קפצה לאחור, דופקת את ראשה בקצה המיטה. היא שפשפה את המקום בו קיבלה מכה כשקלטה במן הבזק פתאומי את מה שהאלכוהול החליק והשכיח "אלוהים, רולף, שכחתי את קורות החיים שלי".
היא הרגישה את לחייה בוערות, ידיה רועדות והבינה, לצערה הרב, שהיא פספסה את ההזדמנות שכה חיכתה לה. הזדמנות לפרוץ, להשוות לאחותה ובעיקר להימלט למחוזות חדשים שבהם ההיסטוריה המשפחתית שלה לא תתנוסס מולה כל הזמן, בדמות אמה המרוחקת. מצחיק שמכל המקומות בעולם, הניתוק הזה אמור להתרחש על אדמת אירופה ובאופן ספציפי יותר, על אדמת גרמניה, שם קבורים עמוק, השורשים העבותים שעיצבו את חייה באופן שהיא מכירה אותם.