תרבות גבוהה חלק א' – תל אביב/ברלין 2022 פרק שלישי

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

3. כשדלת נסגרת, נפתח חלון במקום אחר.

הטיסה שלה יוצאת לארץ בעוד שעתיים וחצי ולה היה הנגאובר מטורף וגבר שהיא בקושי מכירה במיטת חדר המלון שלה, ישן שנת ישרים.
מדי פעם הציצה בו ישן. אמנם הוא נראה לה מצודד, אבל זיון חד פעמי מעבר לים זו לא דרך לפתח מערכת יחסים ארוכה ומוצלחת.
בילי התרוצצה בחדר כשהיא לבושה בתחתוניה וחזייתה בלבד, אוספת את חפציה לתוך המזוודה.
היא זרקה על המיטה מכנסיים חולצה ומעיל שתלבש בדרכה לשדה התעופה.
נפיחה קלה נשמעה מתחת לשמיכה בדיוק מהמקום שהסטוץ שלה שכב חסר תזוזה ונחר.
"עכשיו בטוח אין לזה סיכוי" היא גיחכה לעצמה.
אחת שתיים שלוש היא השתחלה לתוך מכנסי הג'ינס, לבשה חולצה, גרבה גרביים ונעלה את המגפיים השחורים. טאצ' אפ אחרון של איפור והיא הייתה מוכנה לצאת לדרך. יחסית למי שסבלה מחמרמורת קשה היא נראתה לא רע. הגנים של אמה היו אחראים לכך. נו לפחות היא העניקה לה בחייה משהו טוב אחד.
בקבלה החזירה את כרטיס הכניסה לחדר וסגרה את החשבון מול הפקידה בעלת ארשת הפנים הרצינית.
מבט זריז על שתי פקידות הקבלה הנוספות הובילה לתובנה שלכולן יש אותה הבעת פנים אטומה.
ממש לא מפתיע, היא נאנחה, ועם זאת יעיל, היא חשבה בלבה.
"אמממ…" בילי חיפשה את המילים הנכונות .
"סליחה מה אמרת?" גוש הקרח שעמד מולה שאל בנימוס.
"בחדר שלי יש איזשהו גבר. השארתי אותו שם כי אני צריכה להספיק לטיסה. תפנו אותו אתם, כן?" היא ניסתה לחקות את שפת הגוף והטון של הפקידות הגרמניות.
"אין בעיה גבירתי" היא ענתה ולבילי היה נדמה לשבריר של שניה שהיא ראתה משהו שדומה להתחלה של חיוך. בילי אחזה בידית הטרולי השחור והיוקרתי שלה וצעדה בנחישות אל המדרכה שמחוץ למלון, שם כבר חיכתה לה מונית שהוזמנה עבורה מבעוד מועד.
הנסיעה לשדה התעופה הייתה קצרה וחלקה.
בילי הרגישה אכזבה איומה. היא אכזבה את עצמה.
ברגע הכי חשוב היא פשוט פישלה ובמקום לנצל את ההזדמנות שניתנה לה היא בחרה להשתכר ולסיים את הערב בחדרה עם מישהו שלא תראה יותר לעולם.
לחזור לארץ ולהבין שזו דרך ללא מוצא, הייתה מפלה נוראית מבחינתה.
אז נכון, היה לה כל מה שאדם סביר חולם עליו בחלומותיו הוורודים. עבודה מספקת בשכר גבוה מאוד, דירה במרכז עם נוף ים משגע, חברים מקושרים שאפשר לצאת אתם למסיבות השקה מגוחכות להחריד בעיר הגדולה. אבל משהו היה חסר בכל התמונה היותר מדי מקסימה. היא הרגישה פשוט לא שייכת. להסביר את תחושת הזרות והניכור לארץ מולדתה זה מסובך כל כך. מצד אחד זה מה שהיא מכירה מאז שהייתה ילדה ומצד שני היא סלדה מהפרובינציאליות, מהפמיליאריות מהעובדה שאם עשית טובה למישהו הוא חייב לצעוק לך מעבר למדף בסופר שהוא מת עליך ואתה חייב לקפוץ לביקור. לצופה מן הצד היא הייתה יכולה להראות סנובית ומתנשאת אבל האמת היא שבילי פשוט נולדה במקום הלא נכון ולא התאימה למנטליות הים תיכונית. ואולי ההתנהגות שלה הייתה בסך הכול עוד ירושה גנטית.
"הגענו" הנהג עצר מול אולם הטיסות היוצאות.
הנהג ובילי ירדו מן המונית והוא דאג להביא את המזוודה מתא המטען ולהניח אותה במקום בטוח על המדרכה.
בילי הודתה לו במילים ובטיפ. הנהג שב למקום מושבו ונסע באיטיות אל תור מתארך של נהגי מוניות גרמניים כדי לאסוף נוסעים שרק הגיעו לברלין. סדר מופתי ומעורר קנאה.
דלפק הטיסה לארץ היה כרגיל ממוקם בקצה האולם וכבר מרחוק היה אפשר להרגיש את הרוח הישראלית הסוערת.
היא עמדה זמן רב, במה שנראה לה התור הארוך ביותר באולם, ולבסוף קיבלה את כרטיס העלייה למטוס.
"לאן הולכים מכאן?" גירדה את ראשה שעדיין כאב, מחפשת אחר אזור הטיסה שלה לאחר הבידוק הבטחוני.
"בילי, לא קיבלתי ממך את המייל" לפתע נשמע קול מוכר בצידה הימני.
"רולף?" היא הופתעה מנוכחותו של הגבר המרשים והמאופק "מה אתה עושה פה?".
"אני טס ללונדון. זו עבודה סופר חשובה בטירת ווינדזור" ניכר היה עליו שהוא גאה כששיתף אותה.
בילי הרגישה כיצד טעמה החמצמץ של ההחמצה הולך ונעשה חמוץ יותר .
"מוזר שלא קיבלת את המייל שלי, שלחתי אותו איך שהגעתי למלון" אחרי הכול הייתה עדיין ישראלית וניצלה את כושר האלתור המפורסם.
"יש לי לפעמים בעיות בתא הדואר שלי. הוא מלא עד אפס מקום ולמרות שאני מפנה ממנו דברים לתיקיות עדיין לפעמים קורה שאני לא מקבל דואר חשוב" רולף הרגיש צורך להסביר את התקלה שלא באמת קרתה לו.
"רולף, אפשר לשלוח לך עכשיו את המסמכים?" היא חייכה במתיקות, מנצלת כל מה שעומד לרשותה, שזה מראה כובש ומכנסיים מחטבים.
"בטח יקירתי. אם לא עכשיו אי מתי?".
"אתה כל כך צודק" היא אמרה ותוך כדי נכנסה לתיקיה שמורה בנייד שלה שהכילה את קורות החיים שלה, מכתבי המלצה, תעודות וכו'. ארגנה את כולם ושלחה את המסמכים בזריזות אך בזהירות.
"טיסה נעימה בילי, אני פונה לכאן ויש לי קצת עבודת הכנה לפני אז אנצל את הזמן עד העלייה למטוס. אנחנו נהיה בקשר ממש בקרוב" הוא לחץ את ידה ופנה ללכת.
היא הביטה בו צועד לעבר אחד מבתי הקפה הפזורים באזור הקניות שניות בודדות ואז הסתובבה.
חיוך עלה על שפתיה, כאב הראש התעמעם מעט.
בדרכה אל אזור הטיסה שלה, חשבה על סרט שראתה לפני כמה שנים "המצאת השקר".
סרט גאוני חשבה בינה לבין עצמה.
רולף חי בעולם שהשקר לא קיים בו, הרהרה, ואילו היא חייבת את מצבה הכלכלי והחברתי לכמה שקרים לבנים יותר ולבנים פחות. המצפון שלה צרצר קצת אבל היא השתיקה אותו מיד כי יש מצב שהיא תגשים את החלום הרטוב שלה, ומה הם עיגולי פינות וחצאי אמיתות כשכל כך הרבה מונח על כף המאזניים.