תקועים בזמן – פרק 3

היינו לבד בחושך, אך לפתע קרה משהו.
מוקי כלב הקולי שלנו ריחרח אוכל ורץ לכיוון שאליו משך אותו אפו.
"אחרי מוקי…" אמרנו.
כשהמשכנו להסתובב בתא, הבחנו בדלת.
ניסנו לפתוח אותה והיא נפתחה.
בפנים הייתה מכונת הזמן שריסקו לה את המושבים.
"חוץ ממושבים היא בסדר גמור!" אמר רון.
עלינו על המכונה למרות שהיו עליה פירות וצלחת בשר… אין לי שמץ של מושג מה הם חשבו שזה.
"שנת 2011!" קראנו כולנו בעת שרון העביר את המחוג ל- 2011.
יצאנו מהמכונה.
"איפה אנחנו? זאת לא ישראל!" אמרתי.
"נכון…" מלמל רון.
"היי! יש כאן שלט ל… דיסנילנד?" אמרה לילי.
"אנחנו באמריקה! שנו כיוון מלחים!" הכזתי.
"זאת לא ספינה של אבא שלך!… אה, רגע, זאת כן בעצם…" אמר ג'ייסון וצחק.
שוב עלינו למכונת הזמן.
"2011!" הכרזנו כולנו כשרון המסכן מנסה למצוא את מיקום ישראל.
עוד פעם היו רעידות, ועשן ונחתנו.
"שלטים בערבית? זאת… לבנון!" אמרה לילי.
"אוקי, קצת יותר למטה, הבנתי" אמר רון.
פתחנו את דלת הקסמים ונכנסנו.
הפעם הגענו לישראל, לרחוב שלנו, דחפנו יחד את המכונה בעבודת צוות לחדר בה היא הונחה.
נסנו לסדר את המכונה כך שאבא לא יבחין בשריטות.
אבא נכנס ובאמת לא הבחין, ככה נגמרה ההרפתקאה שלנו במכונת הזמן.