תקועה בגוף דומם… פרק 1 (ניסיון)

אז זה סיפור חדש שחשבתי עליו, אני ממש מקווה שהוא יצא כמו שדמיינתי

אני צורחת מבפנים שוב, אולי הפעם מישהו ישמע אותי,
אני מנסה שוב ושוב, אבל שום קול לא בוקע מפי,
אני רוצה לחיות, להתרגש, לצחוק, להנות מהחיים, אבל אני לא מסוגלת,
לבסוף אני מוותרת,
בכל מקרה אני לא מסוגלת להוציא צליל מהפה.
פשוט שאין לי כוח יותר, אין לי כוח לעולם הזה, לכאבים האלה.
לפעמים אני מאבדת את התקווה ואת הרצון להתקיים, אני לא מוצאת את הסיבה שלשמה באתי לעולם, ואז במוח הקודר שלי, אני כמעט בטוחה שאני עוד יזדקן וימות בתוך הגוף המשותק הזה, חסרת כוח לנוע, חסרי כוח לדבר, לצחוק, ולחייך,
אז אני פשוט מחכה למוות הפיזי, שיגאל אותי אבל ממה? מהעולם המסובך הזה, העולם גם מסובך אבל בדרך שונה, מקורית יותר,
אירוני כל הקטע הזה,
הקטע שאני צורחת מבפנים, רוצה שישמעו אותי, אבל מבחוץ אני דוממת,
זה קשה להיות דוממת בנשמה חייה
״גאיה?״
…