-תעתוע-

תעתוע:
פרק 2:

לונה ישבה על הכיסא וחייכה, היא הרהרה את השיחה הקודמת שלה עם טורו כל השיעור. ההפסקה הגיע ועדיין המבט שעל פרצופה היה מבט מאוהב , היא לא הפסיקה לחשוב עליו עד שלוקה נכנס, והחיוכה נמחק באחת.
” היי” אמר לוקה בחיוך ענקי וישב מולה. "ממ.. היי” אמרה באדישות. "רציתי לשאול אותך משהו… אפשר?” שאל בהיסוס.
"לך על זה.” מלמלה בקור רוח והביטה בדף הציור שלה שחשבה איך לסדר שיראה יותר אמיתי.  "א..אני נכנס קצת לשאלות פרטיות, אם את מרגישה שזה יותר מידי תעצרי אותי." מלמל בשקט, "אני פשוט רק סקרן לגבי משהו..” אמר לוקה וכחכח בגרונו. "או-קיי” מלמלה לונה שבכלל לא שמעה מה אמר, ועדיין התרכזה בדף הציור. לוקה נשם עמוק  "יש לך קראש על טורו?” שאל לאט ועיוות את פניו שחשש לצעקה מצידה.  לונה ליכנסה אליו מבט והסמיקה כמו עגבנייה ” א..איך היגעתה לזה..?” גמגמה במבוכה.
לוקה חייך חיוך נבוך ” סתם …..” מלמל בשקט. ראשם היה מורכן ומלא מחשבות צפו בראשם. עברה שתיקה ארוכה  ” איכפת לך שאני אעזור לך איתו?” שאל בקול מתוח וסקרן. "מה???" צווחה לונה, וסימן שאלה ענקי מעל ראשה. מה זה אמור להביע??? הרהרה לעצמה.  "יש מצב?” שאל שנית שלא ענתה, וחייך בביישנות. “אמממ … א..אני מניחה… שכן?” חצי שאלה חצי אמרה בתמיהה.  "יופי מעולה!” אמר לוקה בחיוך גדול ואמר ” אל דיאגי , אני רק רוצה לעוזר!" הוסיף, שלח לה חיוך אחרון ויצא. 
מה זה היה הרגע? הרהרה לעצמה מבושה.  ואז משכה בכתפיה ושוב המשיכה לצייר.

למחרת, לונה הגיע לבית הספר, אולם, ליפני שנכנסה לכיתה, טורו עצר אותה ולקח אותה לצד. ”אני יודע שזה מוקדם מידי.." לחש לה והסמיק מעט, "אבל נישבעתי לעצמי שאני אגיד לך את זה מהרגע הראשון שאראה אותך היום …” הפטיר, וכחכח בגרונו, ”יש מצב שאת יוצאת איתי לדייט?” שאל בקול חנוק ומתוח.
לונה הסמיקה כמו עגבנייה, והייתה בשוק שהזמין אותה , אבל בלי היסוס היא הנהנה במרץ וחייכה את החיוך הטיפשי שלה.
"ב…באיזה שעה?” שאלה בהתרגשות.  "שמונה?…. אולי?” שאל טורו בספקנות וחייך את החיוך המסנוור שלו. "סבבה!” הסכימה עימו לונה והסמיקה, "ואיפה ניפגש?” המשיכה לשאול בהתרגשות וחייכה.
"ניפגש בפרק שמול בית הספר.” הכריז טורו, ושלח אליה חיוך אחרון לפני שהמשיך לדרכו.
לונה נכנסה לכיתה בחיוך מאושר, ולא הפסיקה לחשוב עליו לשניה, בקושי הקשיבה בשיעורים שרק ניסתה לתכנן מה תעשה איתו היום אחרי הלימודים.
היום שלה עבר סבבה , שהיא חזרה הביתה התחילו לה פרפרים בבטן ובחילה איומה. היא התארגנה משש ועשתה לעצמה תישרוקת שהכי אהבה, שמה לעצמה שפתון , התאפרה, ולבשה בגדים שהיו ניראים כמו של עשירים.  היא הרגישה עשירה.
שהגיע רבע לשמונה, יצאה.
היא הביטה במקום שטורו חיכה לה. הוא היה ניראה חתיך אפילו יותר מהפעם הקודמת שראתה אותו , היא חייכה ואז נפנפה בידה שראה אותה, הוא נפנף בידו חזרה וחייך. ואז רצה אליו והתנשפה. ” מצטערת על הכיעור… ז'תאומרת!! האיחור!" תקנה את עצמה במבוכה והסמיקה. טורו צחקק  "זה בסדר..” מלמל , ואז שאל ” מוכנה?”
"כן!” הכריזה לונה והסמיקה. הם התחילו להסתובב ולדבר על עצמם, על החיים שלהם.
ולאחר מספר דקות של שקט ארוך, טורו קטע אותו במשפט שישנה את כל ההיסטוריה כולה.
"י..יש לי משהו להגיד לך.” מלמל טורו בשקט והביט באופק.  "כן, אני שומעת.” מלמלה והביטה בו בסקרנות.  "ז..זה הישמע קצת מוזר.” אמר ועדיין עיניו היו תלויות האופק.
” לא נורא, אני אוהבת דברים מוזרים!” הפטירה וחייכה את החיוך הטיפשי שלה. טורו כחכח בגרונו "אבל תבטיחי לי שלא תשנאי אותי.”
”מ..מבטיחה. ” אמרה לונה במבט מסוקרן עד מאוד. ” לא משנה מה זה יהיה אני בוטחת בך!” אמרה לונה וחייכה שוב.
” אוקיי..” אמר טורו והרכין את ראשו, ” זה הולך להישמע כל כך מוזר." מלמל לעצמו באנחה קולנית, ואז הביט בה ואמר "אבל אני מעדיף שתדעי את זה עכשיו ולא מאוחר יותר. כי אני לא רוצה שהשבר לך הלב אם תתאהבי בי.” אמר טורו והביט בה במבט קודר.
”זה בסדר, באמת. אתה לא צריך להרגיש רעה עם עצמך! אני באמת אתמוך בך. אבל תגיד לי רק מה הבעיה." דחקה בו והביטה עליו במבט מסוקרן.
” או-קיי.."  אמר טורו ולקח נשימה קולענית, ” אני גם בחור וגם בחורה.." מלמל, ואז כיווץ את ידיו לאגרוף, עצם את ענייו חזק. והתכונן להתנשמויות של הפתעה ובהלה.
אבל לונה רק פערה את פיה ואמרה "ב..באמת?” שאלה בהפתעה.  טורו הביט בה בהלם "ולא איכפת לך?” שאל, וקולו היה המום.
“א..אני , אני לא יודעת .. בחיים לא שמעתי משהו….מוזר כזה ..” הודתה במבוכה.  "איך זה עובד בכלל?” הוסיפה כבדרך אגב.
טורו נאנח. ” זה התחיל שאמי מתה בזמן ליידתי. אני נולדתי שונה מכולם . אבא שלי חשב שאני מפלצת ולא ידע מה לעשות איתי. הוא הזמין המון רופאים שיתפלו בי, אבל אף רופא לא הבין מה הבעיה שלי. אבי התייאש ולא ידע מה לעשות איתי. אני בלילות  משעה חצות, שזה שתיים עשרה בלילה, עד הזריחה, שזה שש בבוקר הופך לבחורה, ומהזריחה, שזה- שש בבוקר עד השקיע, שזה- שתיים עשרה בלילה בחור. זה היה מתסכל בשבילי,  אבל לא ממש היה לי בררה."  אמר טורו והרכין את ראשו. ” זה בסדר אם את לא רוצה להיות חברה שלי יותר , גם אני לא הייתי רוצה להיות חבר של עצמי.” הפטיר בעצב וראשה עדיין היה מושפל לנעליו.  "אל תדבר שטויות!.” הפטירה לונה ושמה יד מנחמת על כתפו. ” אתה בחור טוב וזה מה שחשוב בימנו, אני לא עוזבת אנשים רק בגלל בעיה קטנה שיש להם. ורק שתדע, אף בן אדם לא מושלם, לכולם יהיה משהו מוזר או מפחיד שטמון בתוכם.” אמרה בחיוך מרגיע, והמשיכה להביט בו. טורו חייך את חצי חיוכו המסנוור ואמר "ידעתי שאני יוכל לסמוך אלייך. אבל, יש מצב שאת שומרת על זה בסוד?" שאל בהיסוס.  "תמיד!” הפטירה בחיוך. 
"תודה.” מלמל טורו ואז התקרב אליה ונתן לה נשיקה בלחי, רץ, ונעלם באופק.
לונה נגעה בלחי שלה בהלם וחיוך ענקי נפרש על פניה , אחרי כמה דקות של הקלה, היא חזרה הביתה מסמיקה.  ועל מיטתה קפצה כמו משוגעת וצרחה את חייה.

קריאה מהנה!!!
נהנתם??? 😁😁😁 אל תשכחו את המשימה!!
ביי בנתיים!!!!