תענוגות רצחניות פרק 3

הוא משך אותה אליו בחוזקה והיא נבהלה. לעזזל, מדוע לא חישב את כוחותיו? היה עליו לזכור שכוחו רב מכפי שהוא איי פעם היה, בתקווה שהבחורה המסקרנת מהבר לא תשים לב למשהו לא רגיל אצלו הוא החל לדבר מייד, לפני שתתחיל לצרוח, כל אחת אחרת כבר היתה צורחת מעצם העובדה שנמשכה בחוזקה כזאת לכיוון גבר מוזר וגדול שלא יכלה לראות את פניו בשל החשכה.
"סליחה אם הבהלתי אותך, זה אני מהבר, שכחת את הארנק שלך שם"
היא נרגעה מעט לעצם משמע קולו המוכר מעט של הבחור שפגשה קודם לכן, אף על פי שגם קודם לכן לא פחדה, היא פשוט נבהלה מעט זה הכל. אם הוא טיפוס שמחזיר ארנקים, היא הייתה דיי בטוחה שאינו מכיר מישהו שיכול להכין לה תעודת זהות מזוייפת. העוצמה איתה משך אותה אליו היתה גבוהה מאד, אך היא לא הרגישה אותה מספיק בשביל להתחיל לדאוג, זאת בשל היותה לא אנושית. היא לקחה ממנו את הארנק אך לפתע בזמן שעשתה זאת, נגעה בידו ללא כוונה. לפני כן הוא משך את ידה במעילה, והם לא נגעו אחד בשני קודם לכן. היא הרגישה כיאילו משהו התפוצץ, כשהם נגעו אחד בשני היא הרגישה כי הוא היה קר בהרבה ממנה, ומהמקום בו הם נגעו זה בזו הגיח ריח משונה של עשן ועברה הרגשה מוזרה ביותר בגופיהם, מה שהיה אמור להיות צמרמורת אבל לא, הרגשה שהיתה כיאילו ועברו על חוק כלשהו, אך בו זמנית גרמה למשיכה מינית מטורפת שלא היה לה אף הסבר, משיכה מינית מסוג שונה לגמרי שלא אומרת בהכרח רצון לסקס שהוביל למוות של הגבר במקרה של אווה.
"הרגשת את זה?" היא שאלה אותו מבוהלת מאד ממה שהרגע קרה.
"יש לך מושג מה זה היה?" הוא שאל אותה, נראה קצת מופתע אך לא מופתע כמוהה.
"אנחנו בטח הוזים, סתם חשמל סטטי" היא אמרה מנסה להרגיע בעיקר את עצמה, דוחפת את ארנקה לכיס הקדמי של הג'ינס שלה, שמחה על כך שלא בחרה ללבוש שמלה כשברחה מן הוילה שסאם שכר להם.
"כן, חשמל סטטי" הוא אמר, נרגע לרגע מן העובדה שאיננה יודעת מה זה היה באמת אך מייד התחיל לדאוג, אם היא מה שהוא חושב שהיא אז עליו להגן עליה שאל תעשה דברים מטופשים עד שלא תדע איך לשלוט בכוחותיה, אך לא יכל להיות ליידה כל הזמן, הוא לא היה מן הסוג שאכפת לו מאחרים, אך הוא דאג לגזע שלו כלומר לעצמו ולכך שלא יתגלו ולכן היה עליו לשים עליה עין עד שיהיה בטוח לגמרי ויוכל לספר לה הכל. היה עליו למצוא חבר כלשהו שיעזור לו וידאג לה עד שיברר מי היא ומאיפה באה.
"עדיף שאני אלך כרגע, אני זקוקה לכמה דברים שאתה לא יכול לתת לי כרגע" היא אמרה, קצת מפקפקת בגרסת החשמל הסטטי ושקועה בהשערות אחרות.
"למה את זקוקה בדיוק? אני אולי לא אחד שחובב חברה, אבל אני בהחלט מכיר פה את כולם גם אם הם לא מכירים אותי" הוא אמר בנסיון למצוא מכור קרבה כלשהו אליה, היה עליו לדעת עליה כמה שיותר.
" זה לא בדיוק חוקי מה שאני מחפשת" היא אמרה מנסה לגרום לו לצאת מכל העסק בכדי שלא ירגיש שעומד להיות שותף לפשע, היא רצתה שיבהל וילך.
"אני לא בדיוק בקשר קרוב עם המשטרה אז אין לך מה לדאוג, מה את צריכה? סמים? מתכננת איזה גנבה? רצח?" הוא אמר, מנסה לקלוע בכדי שתתן ל להתקרב אליה קצת, הוא הרגיש שהיא היתה סגורה אך הרגיש כי היה זה משהו כללי כלפי כל הגברים, לא רק כלפיו, אולי משהו שקשור לאהבה הקודמת שלה, חשב.
"לא… אני זקוקה לתעודת זהות" היא אמרה, והחלה לכעוס על עצמה שנשברה כל כך מהר, אך כנראה כי הרגישה שלגבר אין כל כוונות רעות, לפחות לא כלפיה.
"את עוד לא בת 18?? " הוא שאל בטון כה מופתע, שניתן היה לחשוב שאת ההפתעה מן הנגיעה שלהם זייף בהשוואה להבעה שהיתה עכשיו על פניו.
"כן, אני בת 17 ואני זקוקה לתעודת זהות בשביל להתחיל לעבוד בעבודה טובה" היא אמרה, חושבת ד כמה תחשוף את סודותיה בפני הגבר הזר שפגשה זה עתה, והאם יוכל לעזור לה.
"אני חושב שאני יכול לעזור לך מתוקה, אבל רק אם תבואי איתי כרגע" הוא אמר וניסה לחייך חיוך חברותי, איך שהוא שנא את כל הצביעות והנחמדות הזאת. הוא ראה אותה חושבת ומתלבטת והחל לדאוג מעט מה יעשה אם תסרב,לכל הרוחות, אם זה ימשיך ללחוץ עליו הוא פשוט ינסה להרוג אותה ואם תשרוד יגיד לה מי היא, לעזזל, כמה שהוא שונא לעזור לאנשים.
היא החלה לחשוב, אם היה אומר לה את זה לפני שלושה ימים היתה מוותרת ומחליטה לא ללכת על הבחירה הלא חכמה במיוחד של ללכת אחרי גבר שרירי במיוחד שהכרת לפני רבע שעה ומחייך סצורה מוזרה ביותר, ולא לשכוח כמובן את העובדה שהוא גבוהה ממך בעשרים וחמישה סנטימטרים לפחות. אבל אחרי שהבינה כי כל גבר שהיא שוכבת איתו מת, משום מה קצת פחות פחדה שתאנס עכשיו.
"בסדר, אני אבוא איתך לאן שתגיד" היא אמרה לבסוף, נחושה ובטוחה בעצמה.
כמה שהוא נרגע מההצהרה שלה, אבל לפתע הבין כי זה דווקא לא רגיל שבחורה כמוהה הסכימה ללכת עם בחור כמוהו, לעזזל , דיי לחשוב ופשוט תתחיל ללכת איתה לכיוון הבר הישן שבו אחד מהחברה שלו יעזרו לה.
הוא התחיל ללכת והיא החלה ללכת אחריו. עברו חמש דקות של הליכה ושניהם שתקו. הוא לא רצה להישמע חטטן אף על פי שהיה סקרן לגבי עברה ולגבי מטרת התעודה המזוייפת ולכן שתק ולא שאל דבר, פחד מידיי להבריחה עד שהצליח לגרום לה לתת לו סיכוי לקבל את האמון שלו.
"לאן אנחנו הולכים?" היא שאלה לבסוף, כשלא יכלה לסבול את השתיקה ואת הסקרנות שכרסמה אותה אט אט, היא היתה בחורה סקרנית מאד שהיתה בטוחה שעליה לדעת הכל, גם אם עליה להישאר בצד היא תמיד היתה צריכה להתערב.
"לבר הישן" הוא אמר, מנסה לתת שם עדין למועדון של יצורים על טבעיים שאנשים מקומיים פוחדים להיכנס אליו.
"איך אתה יודע שהחבר שלך שם אם לא התקשרת אליו?" היא שאלה מתענינת.
הו לא, הוא לא הולך לסבול את זה עכשיו, הוא לא אהב לתת הסברים והרגיש שעליו להתחיל לשאול על חייה לפני שהיא תעשה זאת קודם לכן.
"הוא תמיד שם בימי שבת בערב, זה מנהג כזה… אז תגידי, את מקומית?"
נסיון לשנות נושא, נחמד, היא החלה לחשוד בבחור מעט, בדרך כלל משנים נושא כשלא רוצים להרחיב על הנושא הקודם או שמפחדים שיפתח נושא כלשהו.
"לא, אני אל מקומית, אני פה רק יומיים"
"אז את בוודאי תירצי שמישהו יכיר לך כאן את הסביבה… עברת לפה או שאת סתם בטיול?" אם היא הולכת לענות לו על מה שהוא שואל, עליו לנצל זאת בכדי להשיג מידע, אולי תפלוט משהו שיעזור לו לאתר את הוריה ולהבין מי היא.
"אני פה לזמן מה, לא בתור טיול אלא בתור משימה כלשהי, כשהיא תיגמר אני כבר אחליט לאן ללכת" היא אמרה בתקווה שלא עוררה את סקרנותו לגבי ה"משימה" שלה. אחרת מה תגיד לו? "אני פה לחפש את אבא שלי כי עשיתי סקס עם חבר שלי ואז הוא מת, וכמובן לא לשכוח את העובדה שהעיניים שלי זוהרות בירוק כשאני מתעצבנת ואני יכולה להעיף דברים בכוח המחשבה ולקפוץ מחלונות ולחלונות בלי להיפגע?" זה לא נשמע לאווה כמו רעיון טוב במיוחד.
המילה משימה בהחלט סיקרנה אותו, אך הוא הבחין במבטה שלא תרצה לדב רלע זה והחליט לשכוח מכך שאמרה את המילה הזו ופשוט להתייחס לשאר מילותיה, או זה לפחות מה שחשב, כי ברגע שפתח את פיו שאל אותה ישירות "איזו מן משימה?" למרות שידע שעליו להימנע מזה.
"זה לא ענינך, ואני מעדיפה שלא נדבר על זה" היא אמרה בתוקפנות, מנסה להישמע כיאילו מה שהיא מגנה עליו היא איזו משימה סודית של האף בי איי ולא משהו שאף אחד לא יאמין לו.
"אם את אומרת.." הוא אמר, יודע שעכשיו עליו לשתוק לפני שיעצבן אותה, אחרת, במידה והיא מה שהוא חושב שהיא, זה יהיה מאד מסוכן עבור אנשים באזור.
הם הגיעו לבסוף אל הבר הישן, כשנכנסו הבחין כי אף אחד לא שלח לעברה מבטים מוזרים, מה שהוכיח לו בוודאות שאינה בת אנוש, ישנם יצורים בבר שהיו עלולים להרגיש בהכנסת בת אנוש אל הבר, כמו הערפדים לדוגמא, אך אף אחד מהם לא הגיב.
"שלום אליוט, אנחנו זקוקים לעזרתך פה" הוא אמר לבחור הבלונדיני והצעיר שישב על הבר, הוא לא נראה כמי שמלאו לו יותר מ18 או כבחור רציני במיוחד, בדיוק מהסוג שיכול למכור לך סמים או תעודת זהות מזוייפת.
"שלום חבר, חשבתי שאתה כבר לא נוהג להגיע לכאן, נחמד לראות אותך סוף סוף, אני אשמח לעזור לכם, להזמין לכם משהו בינתיים?" הוא אמר את זה בשעשוע שמחה והתלהבות של ילד בן 6, כשהוא לוקח לגימות מבקבוק הבירה שלו כל כמה מילים.
"אנחנו צריכים תעודה מזוייפת, תוך כמה זמן תוכל להביא לי אחת כזאת?" הוא שאל לא נראה משועשע מידיי כמו הבחור, ואפילו רציני מידיי לעומתו, לא היה מזיק לו להשתחרר קצת, ולבחור להתבגר קצת, חשבה אווה בעודה מביטה על הגברים בנואשות.
"ישר ולעניין אה? לא תשבו אותי לאיזה בקבוק?" הוא חייך חיוך שובב לכיוון של אווה, הוא בהחלט היה שיכור אך נראה כיאילו ידע לשלוט בשכרות שלו יותר מכל אלכוהוליסט אחר, בהנחה שהיה כזה.
"אין לנו זמן לזה כרגע, אולי בפעם אחרת אליוט, אז כמה זמן יקח לך להשיג את התעודה?" הוא היה רציני ונראה קצת עצבני.
"אוקיי.. מה שתגיד חבר, אני חושב שבעוד 12 שעות תוכל לקבל את התעודה, מה השם והגיל הרצויים?" הוא שאל עדיין משועשע, אך מעט יותר רציני ממה שהיה קודם לכן.
הו לא, היא לא חשבה על זה, אסור לה להשאיר את שמה ושם משפחתה, אבל לא חשבה על שם אחר, היה עליה לחשוב במהירות ופלטה את השם הראשון שעלה בראשה.
"הלן בלאק, בת 18 וחצי בדיוק" הלן בלאק? נו באמת, עכשיו היא נתקעה עם השם משפחה המקורי שלה, טוב, לפחות זה לא שמה האמיתי, התנחמה לה בינה לבין עצמה.
" תבואו בעוד 12 שעות למסיבה של קייט, אני אהיה שם עם התעודה, זה יוצא בשעה אחד עשרה בבוקר, תחפשו אותי לייד השולחן עם השתיה " הוא אמר וחייך אליהם חיוך שיכור מעט.
"תודה אליוט, ניפגש שם, להתראות" הוא דיבר במהירות, חושב מה יעשה עכשיו עם הלן, בהנחה שזהו שמה וכל שרצתה להשיג עם התעודה ההיא היה רק שינוי הגיל בשביל אישור כניסה למועדונים או משהו בסגנון. הוא חשב לשחרר אותה ל12 השעות הבאות, ובינתיים ללכת לחפש מידע עליה , אבל משהו בו רצה להיות איתה עוד קצת, חלק כלשהו שלא הכיר בעצמו קודם לכן וכל חלק אחר בגופו אמר לו לא להקשיב לחלק ההוא, אך הוא עשה זאת בכל זאת.
"את רוצה שאני אכיר לך את העיר בינתיים?" לעזזל, הוא עשה את זה, הוא קיווה שהיא תסרב אבל משום מה ידע שלא תעשה זאת.
"אני לא חושבת שיש לי משהו טוב יותר לעשות כרגע" היא חייכה והחליטה שעליה לגרום לגבר ההוא להיראות קצת פחות רציני כרגע.
"אוקיי, אז אני אלך להביא את האופנוע שלי וניסע לאכול משהו, את רעבה?" האמת היתה שהיא גוועה ברעב, אבל לנוכח האירועים האחרונים לא הרגישה את זה, או שאולי זה היה כי הייתה שבעה מן הדם של הברמן? היא סילקה את המחשבה הזו מראשה והחלה להתמקד במחשבות על מה שתעשה אחרי שתשיג את תעודת הזהות. היא העיפה בו מבט קל, לעזזל, היא רצתה את הגבר הזה. הוא היה שיא הגבריות בהתגלמותה, כל כך נוטף סקס אפיל.
"כן, אני רעבה" אלייך. היא התאפקה שלא להוסיף את המילה הקטנה שהיתה יכולה לשנות הרבה.
"אני אזוז , בעוד שלוש דקות אני כאן, תשתדלי לא להסתבך בינתיים" הוא אמר בתקווה שהיא לא תזוז לשום מקום ותעלם לו. הוא הלך לכיוון האופנוע כל עוד היא יכלה לראותו, וברגע שלא יכלה לראותו יותר, הוא נתן למהירותו האמיתית להשתחרר והגיע לאופנוע בתוך 10 שניות.
היא עמדה שם וחיכתה לו, וודאי ייקח לו עוד עשר דקות לפחות ולא יזיק לה משקה, חשבה לעצמה אווה. היא נכנסה בחזרה אל הבר הישן, והתקרבה אל אליוט.
"מה דעתך להתחלק בבקבוק הבירה שלך?" היא שאלה עם חיוך מפתה, הרי היתה רגילה לקבל מגברים כל דבר שתרצה עם החיוך הזה.
"אני אשמח מתוקה" הוא חייך לה חיוך שובב בחזרה והביא לה את בקבוק הבירה שלו.
היא לקחה לגימה ארוכה ואז התיישבה ליידו. מן השולחן הקרוב קם גבר כלשהו והתיישב ליידה, לפתע הבחינה כי היא בין הבנות היחידות בבר מה שנראה לה מוזר.
"אז תגידי מתוקה, בא לך לעלות אלי לסיבוב?" אמר הגבר שהתיישב ליידה זה עתה. כשלפתע נשם נשימה עמוקה והבעת פניו השובבה השתנתה למבוהלת מעט.
"את מחכה לסטפן?" הוא שאל ונראה מבוהל רק מעצם הגיית שמו, היא לא הכירה אף סטפן באזור ולכן ישירות התנגדה ואמרה שלא, משהרגישה כי משהו רע הולך לקרות קמה מייד ועזבה את המקום. כשיצאה שמעה בחורה צורחת.
"לא, תעזוב אותי, בבקשה אל תעשה לי את זה" היא צעקה כל מילה כיאילו היתה מילתה האחרונה.
אווה לא חשבה פעמיים והלכה לכיוון הקול, משהגיעה, ראתה מראה שקשה היה להאמין בו.
סוף פרק 3 – המשך יבוא