תעלומה שהסתתרה בגלקסיה "כוכבים"-פרק 2

אחרי שהגריפין עזב אותנו,שקעה השמש וניהיה כבר חשוך,ראיתי בשמים הרבה כוכבים זוהרים.
אלה רצתה למצוא לשנינו אוכל לארוחת ערב.היא יצאה מהבית.ואני נישארתי בבית לבד בחדרי.
אני החלטתי לצאת מהבית כדי להציל את עצמי מ"סכנות" שקוראות הכל מקום אפשרי.אני יצאתי מהבית ולא סגרתי את הדלת אחרי.לא ראיתי כלום המו עייני,היה מאוד חשוך ומפחיד.שמעתי רק את השירים של הצרצרים.הלכתי רק קדימה.פתאום לא הרגשתי את האדמה,ואני נפלתי לבור מאוד עמוק וארוך כמגלשה.קיבלתי מכה מאוד חזקה בראש והתנתקתי.אלה חזרה הביתה והביאה לאכול פרות יער.היא צעקה לי "ליאל רדי למטה לאכול!".אחרי שתי דקות היא שוב צעקה לי,אבל היא לא ידע שאני לא בבית."הלו ליאל רדי כבר!".אלה לא הבינה למה אני לא עונה לה.אז היא לבסוף עלתה לקומה השנייה כדי לבדוק מה קרה איתי.היא נכנסה לחדרי וניהיתה בהלם,אני לא הייתי בחדר שלי.היא נפלה לפאניקה חיפשה אותי בכל הבית צעקה וצעקה "ליאל תיצאי,אני לא משחקת איתך מחבואים!".היא נפלה על הברכיים והתחילה לבכות."ליאל את אמרת לי שאנחנו תמיד ניהיה ביחד,לא משנה מה".
אחרי חצי שעה אני היתעוררתי. "איזו מטומטמת אני הייתי.הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני שלצאת מהבית".אני הבנתי שעשתי טעות גדולה.התקרה הייתה נמוכה אז אני התחלתי לזחול למטה ועמוק יותר כדי למצוא איזה שהוא פתח כדי להגיע למעלה.זחלתי הרבה זמן,היה מאוד חנוק וחשוך.היה קשה לנשום,אבל ראיתי לא רחוק אור.אז אני זחלתחי לעבר האור.ואני פעם שנייה טעיתי.זאת הייתה מנהרה מוארת,והכי מוזר היו שם כלואים בובות,מה?
הם החו מאוד מלוכלכים,הם היו זרוקים בכל מקום,והיו להם פרצופים עצובים.התקדמתי מאוד לאט,הסתכלתי כל פעם לכיוון אחר לא יודעת למה,כי אולי פחדתי.שמעתי שמישהוא התקרב לעברי.לא יכולתי להיתחבא לשום מקום אז פשוט סגרתי עיניים.וזהו הוא כבר פה."איי את"
פקחתי את עיניי,וראיתי איש גבוהה,אם מסכה,והוא מכוסה קעקועים..
"מי את ,ואיך הגעת למקום הזה?". "אא..אני נפלתי לבור ואחר כך הגעתי לפה".
"הבנתי,אז שוב החיה הזאת מתחבאת פה". "מזאת אומרת?"
"החיה שחפרה את הבור שבו את הגעת לפה,הוא צד אותי". "מה…" אז שמעתי שמישהוא צעק.והתחילה לרעוד האדמה. "תעמדי מאחורי,הוא פה" הוא היה מוכן לקרב.
"מה!? חפרפרת באמת כזאת ענקית,אוי מפחיד".בנתיים הוא לחם אם החרפרפרת,ורק עברו 2 דקות הוא הרג אותו. "תודה שהצלת אותי".
"מה קשור לא הייתי מציל אותך,אני הצלתי את החיים של עצמי.לא הייתי מציל אותך כי את מכוערת" ואז הוא צחק עליי. "כן בטח אז למה אתה…טוב לא חשוב".
"מה אני..? יאלה בואי תחזיקי את היד שלי,אני אלווה אותך עד הבית שלך".
אממ..טוב,תודה"אני הסמקתי. אנחנו החזקנו ידיים כל הדרך,וליווה אותי הביתה.
"אהה שכחתי לשאול אותך,מה השם שלך?". "השם שלי הוא אלכס"
"אהה נעים לי מאוד,לי קוראים ליאל". "פה את גרה?".
"כן,תודה שעזרת לי". "אין שום בעיות,בשמחה עזרתי לך" הוא חייך אליי.
אז אלה שמעה אותי ורצה אלי במהירות רבה."ליאל!" אז היא חיבקה אותי חזק מאוד.
"לאן את נעלמת,איך חזרת בחזרה?". "אלכס עזר לי לחזור בחזרה.
"אההה..הבנתי,אולי אם לאלכס אין איפה לישון אולי הוא ירצה לישון אצלנו?" עשתה חיוך מרושע. "לא,לא תודה". "נוו יאלה קדימה!" תפסה את ידו את דחפה אותו הביתה.
"טוב אין לי מה עוד לעשות" צחק אלכס
לפחות אנחנו לא לבד אם האחות שלי.ואני שמחה שנישארתי בבית הזה.