תליון אבן האודם – פרק 4

אני מתחילה להרגיש את עצמי בבית. השבועות חולפים במהירות ואני מתרגלת אט אט אל מרסי פולס. השקט שבאזור הקטן מרגיע אותי והשגרה עושה לי טוב.
התחברתי מהר מאוד אל בחורה מתוקה בשם ג'ורג'ינה, שיש לה שיער מגניב שצבוע לאדום ופרצוף שדוני. היא סרקסטית, משוגעת, משעשעת וחמודה. עכשיו התחלתי להתיידד גם עם שתי בנות שהיא כמעט תמיד מסתובבת איתן- ליז ואמה. ליז היא קטנה ונמוכה, עם רעמת תלתלים בלונדיניים ופרצוף תמים (אף על פי שכבר הספקתי לגלות שהיא למעשה שובבה רצינית, רק נראית כמו מלאך). אמה היא גבוה ורזה, עם שיער חום, חלק, עד הכתפיים וחיוך נעים.
אני סוף כל סוף מוצאת את עצמי. מתחילה להרגיש שייכת. הלוואי רק שדיימון המרגיז הזה היה מפסיק לנעוץ בי מבטים. תחילה זה החמיא לי, הבחור המבוקש ביותר בתיכון מסתכל עלי. אך עכשיו זה פשוט נהפך למציק.
אני מספרת לג'ורג'ינה ולאמה על המבטים שהוא שולח לי כל הזמן.
ג'ורג'ינה נאנחת בחולמנות. "הלוואי והוא היה מסתכל עלי. הוא כזה חתיך!"
"נייט יותר חתיך." אמה מביעה את דעתה בנושא.
ג'ורג'ינה מגלגלת עיניים. "אמה מאוהבת בנייט מאז כיתה ה' בערך." היא מסבירה לי.
"הוא יודע?" אני שואלת בסקרנות.
"לא…" אמה מסמיקה. "אין לי מספיק אומץ לומר לו."
"הם ידידים טובים מאז שהמורה הושיבה אותם אחד על יד השני בכיתה ה'. זאת הייתה בערך התקופה שבה אמה התאהבה בו. הם עד עכשיו ידידים טובים, אבל יש לו חברה." ג'ורג'ינה אומרת.
"מי?" אני שואלת. יש לי תחושה רעה בבטן.
"האנה המילטון. את יודעת מי זאת? היא לומדת איתנו ביולוגיה. בלונדינית מעצבנת כזאת…" ג'ורג'ינה מתחילה להגיד.
"כן, אני יודעת מי זאת." אני קוטעת אותה. מתחיל לכאוב לי הראש. אני מרגישה כאילו אני מפספסת משהו. משהו חשוב. אך אני לא מצליחה להיזכר במה. משום מה דיימון עולה במחשבותיי. יש לו קשר כלשהו לסיפור…
"טוב, בכל אופן, שמעתי שכולם נפגשים היום בערב אצל מאט למרתון סרטי מתח! יהיה פיצות, קולה, פופקורן חמאה, סרטים, משחקי אמת או חובה ובטח כמה בירות שמישהו יבריח פנימה! אתן באות?"
דבריה של ג'ורג'ינה נכנסים דרך אוזן אחת שלי ויוצאים דרך האוזן השנייה. רק מילה אחת שלה נשארת בראשי ולא עוזבת אותי. פיצות. משום מה אני פשוט יודעת שהדבר הזה שאני לא מצליחה לזכור קשור לדיימון, נייט, האנה ופיצה.
אני מרגישה כאילו מישהו בה ומחק לי חלק מהמחשבות. חלק מהזיכרונות. האם זה ייתכן? לא… דברים כאלה לא קיימים במציאות.
מצד שני, איך אני יכולה לומר את זה? אני הרי רואה רוחות רפאים!
טוב, מה שזה לא יהיה שאני מפספסת, אני כבר אגלה אותו הערב אצל מאט. "אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני באה. אני בטוח באה."