תכשיט החיים-פרק 3

מרי יצאה בסערה מהחדר וטרקה את הדלת אחריה, היא התעלמה מניקול ההמומה ויצאה מהמרפאה, בדרך היא הפכה את השלט שעל הדלת מ"פתוח" ל"סגור" ואמרה לניקול שהיא משוחררת.
היא הגיעה הביתה והוציאה את המזוודה הקטנה שלה, אותה מזוודה שאיתה עזבה את הבית כשהייתה בת 15, היא ארזה את כל הבגדים שהיא חשבה שתצטרך והלכה לתחנת הרכבת.
כשהיא הגיעה לתחנת הרכבת היא ראתה המון כתבים שניסו בכל כוחם לשכנע את הגברת באשנב להגיד להם את שמה של האחות של פיליפ רובינסון המנוח, אבל נראה היה שהגברת לא מתרשמת במיוחד מכושר השכנוע שלהם.
מרי ניגשה לאשנב "מתי יוצאת הרכבת הבאה ללונדון?"
הגברת ענתה "עוד חצי שעה, אם תרצי לקנות כרטיס עשי זאת עכשיו כי כל הקבוצה הזאת גם תחזור באותה הרכבת אבל הם עוד לא קנו כרטיסים. כרטיס אחד עולה חמישה פאונד"
מרי שילמה על הכרטיס והתיישבה על ספסל פנוי שמצאה בקצה התחנה, "אל תדאג פיליפ, אני אנקום בחזירים האלה, אני אספר לכל העולם מה הם עשו לך!" היא לחשה לאחיה, היא שלפה את המחשב הנייד שלה והתחילה לחקור מה קרה לאחיה ואיך הוא מת, איפה הוא עבד ובעצם כל דבר שיכול להיות קשור למוות שלו, מערכת הכריזה רעמה-"הרכבת שנוסעת ללונדון מגיעה לרציף, הנוסעים מתבקשים לעמוד מאחורי הקן הלבן, תודה!"
מרי לקחה את חפציה והלכה לרציף, הגישה את הכרטיס לכרטיסן ונכנסה לרכבת, היא לא מצאה מקום פנוי ולכן עמדה. מערכת הכריזה רעמה שוב-"הרכבת שנוסעת ללונדון עוזבת את הרציף, הנוסעים מתבקשים לעמוד מאחורי הקן הלבן, תודה!"
הרכבת התחילה לנסוע וכשהיא עזבה את הרציף מרי שמעה לחישה מוזרה "מרי… מרי… זה פיליפ… 'החזירים', היזהרי מהחזירים!"
מרי נבהלה, ולחשה בחזרה "פיליפ? איך הגעת לכאן? אתה לא מת?"
פיליפ לא ענה, מרי חשבה שהיא הופכת למשוגעת, היא כבר שומעת קולות ותכף היא גם תדמיין דברים! אולי זה לא היה רעיון טוב לנסוע? לא! היא חייבת לנסוע! היא חייבת לעשות את זה! בשביל פיליפ!
הרכבת המשיכה לנסוע ולאחר שעתיים הגיעה לתחנת הרכבת בלונדון, מרי ירדה מהרכבת ושלפה מעטפה מהמזוודה, היא הוציאה מתוכה מכתב שפיליפ כתב לפני זמן רב, היא כמעט שכחה ממנו, היא התחילה לקרוא את המכתב:
"אחותי היקרה,
אני מקווה שאת בסדר שם בכפר הקטן שלך? כבר הפכת לוטרינרית? אני כותב לך ממערכת העיתון שבה אני עובד, אני לא מאמין שאני כתב ראשי! ועוד במערכת מכובדת כל כך כמו 'הטיימס'!
אם תרצי לבקר הנה הכתובת שלי, רחוב קרלוס PI מספר 23,
קומה 2 דירה 3. במעטפה ישנו מפתח לדירה, תרגישי חופשיה לבקר אותי מתי שתרצי! גם פפר תשמח לראות אותך!
אוהב, פיליפ"
מרי אף פעם לא ביקרה את פיליפ בגלל ריב ישן שהיא אפילו לא זוכרת מה הסיבה לריב, היא תמיד התביישה לבקר אותו, אבל עכשיו אין זמן לרגשות, היא חייבת לנסוע לשם ולברר מה קרה! היא עולה על מונית ומוסרת לנהג את שם הרחוב בלבד. כשהיא מגיעה לרחוב היא נדהמת מגודל הבניינים שם, יש בהם שמונה קומות והם עצמם רחבים מאוד. היא משלמת לנהג ומתחילה ללכת לבית מס' 23, המקום האחרון שבו פיליפ היה.
כשהיא מגיעה לבית מס' 23 היא עוצרת, היא לוחשת לפיליפ "הגעתי פיליפ, אני כאן, אני אגלה מי עשה לך את זה! אני מבטיחה!" היא נכנסת לבניין ועולה לקומה שתיים, ומוצאת את דירה מס' 3. אבל מה? מישהו מנסה לפרוץ לתוכה! "היי אתה! מה את חושב שאתה עושה בדיוק?!" צעקה מרי על הפורץ, הפורץ הסתובב אלי והיא הבינה שהיא כבר ראתה את הנוכל הזה, שמו הוא טום באואר, העיתונאי החצוף שעבד עליה והגיעה למרפאה שלה!
"מה אתה עושה כאן?!" נהמה עליו מרי, "אני? אני בסך הכול, אמממ…. אני שכחתי את המפתח שלי ואני מנסה להיכנס ל… לבית שלי!"
"אה כן? אז כנראה שכאן, בלונדון כולם נועלים את הדלתות שלהם ע"י מסמור קרשים לדלתות… ואני חשבתי שאצלנו בכפר יש אנשים מוזרים…."
"טוב, טוב! תפסת אותי! שכפלתי את המכתב שלך ו…."
"היי! רגע! איך בדיוק הגעת אל המכתב?! פרצת לבית שלי?! מי אתה חושב שאתה בכלל?!"
"תראי, גם אני לא גאה במה שעשיתי אבל כמו שכבר אמרתי לך-הכתבה הזאת יכולה למנף לי את הקריירה! את יודעת איפה אני גר עכשיו? אני גר בדירה קטנה ומכוערת ליד הנמל, זה זוועה! אני פשוט חייב את הכסף הזה!"
באותו רגע מרי כבר ממש רתחה מזעם, היא לא יכלה להתאפק יותר והתנפלה על טום. היא קפצה על כתפו והפילה אותו לרצפה, היא סטרה לו ובעטה בו ובמקביל גם קיללה אותו בכמה קללות עסיסיות.
טום התנשף, הוא לא ידע מה לעשות-זה יהיה מאוד לא מנומס להכות אישה, אבל מצד שני-היה משהו מנומס שהוא כן עשה ביממה האחרונה?
טום הדף את מרי מעליו, מזל שאביו התעקש לשלוח אותו לחוג אגרוף כשהיה צעיר… הוא החליט לא להכות את מרי, פשוט להדוף אותה בכל פעם שתנסה להכות אותו עד שתתעייף. ואכן זה מה שקרה…
"תראי מרי, אני לא רוצה לריב איתך. אני מבטיח לך שאם רק תתני לי לראיין אותך אני אעזוב אותך לנפשך, אני אפילו מוכן לשלם לך!"
"בחיים לא! פיליפ ביקש שהעיתונאות לא תשמע על מותו וכך יהיה! אני לא אתרום לכם מידע! כולם חזירים מגעילים שלא אכפת להם מאף אחד חוץ מהכסף שלהם! ועכשיו אני מבקשת ממך ללכת, הדירה הזאת הייתה שייכת לאחי בעבר, ושימשה כבית שני שלו. אין לו משפחה חוץ ממני אז באופן טכני הדירה שלי עכשיו! אם לא תיקח את התחת השמן שלך אני אקרא למשטרה ואדווח על ניסיון פריצה!" כן, כזו היא מרי-זוכרת את כול הפרטים, בכל זמן, בכל מקום…
טום יצא מהבניין ונכנס לרכבו, מרי כתבה את מספר הרכב שלו לכל מקרה על ידה ועקבה אחריו במבטה מהחלון כדי לוודא שלא ינסה לעקוב אחריה.
היא שלפה את המפתח מהכיס שלה ובידיים רועדות הכניסה אותו למנעול, טום כבר הסיר את כל הקרשים וכל שנשאר הוא לסובב את המפתח.
הדלת נפתחה בחריקה, המקום היה מלוכלך ומאובק, כנראה שהוא שימש לפיליפ כמחסן במשך כל הזמן שבו הוא גר בדירה החדשה שלו.
היא ניגשה חלונות והסיטה את הווילונות המאובקים, גל של אור שטף את החדר הקטנטן, רק אז מרי הבינה שהדירה היא בעצם חדר אחד עם שירותים בחדר קטן יותר-המטבח היה קטן והיה בו מקרר, קומקום חשמלי ומיקרוגל, היה שם גם שולחן קטן וכיסא, כנראה שפיליפ לא נהג לארח, ליד המטבח הייתה דלת שהובילה, כנראה, לשירותים. הסלון וחדר השינה היו מחוברים-המיטה שימשה גם כספה וגם כמיטה ומולה ניצבה טלוויזיה קטנה. כל החדר היה מלא בארגזים וחפצים ישנים. על השולחן במטבח (שהיה הרהיט היחיד שלא הועמסו עליו ארגזים) הייתה מונחת אבן ומתחתיה היה מכתב במעטפה שככל הנראה כבר נפתחה בעבר.
מרי הרימה את המכתב וקראה את שם השולח:
רוברט סטיואורט
רחוב ווסט-ואי A404, מספר 18
היא מצאה את מי שחיפשה! ואפילו טוב יותר-את הכתובת שלו!