תכשיט החיים-פרק 1

פרק 1-ההתחלה

תמיד היו הרבה הרהורים לגבי קיומו של תכשיט החיים, תמיד היו ויכוחים וחילוקי דעות לגבי סוגו-אחדים חשבו שהתכשיט הוא שרשרת, אחרים חשבו שהתכשיט הוא צמיד, והיו כאלה שאמרו שהם בטוחים כי התכשיט הוא בעצם זוג עגילים. רק עשרות בודדות של אנשים חשבו שהוא טבעת עתיקה…

אותו היום היה יום רגיל במשרדי הטיימס שבלונדון, רוברט סטיואורט ישב בכיסא המנהלים השחור שלו ובדק מה קורה עם צלמי הפפראצי שלו, הם בדיוק עוקבים אחרי קייט מידלטון שמטיילת עם שרלוט וג'ורג'* הקטנטנים, רוברט אמר להם שכדאי מאוד שהם ישיגו תמונה טובה אחת לפחות, וניתק את הטלפון.
באותו הרגע נשמעה דפיקה בדלת, "היכנסי בבקשה!" קרא רוברט בקולו הצרוד מסיגריות, הדלת נפתחה וממנה הציץ ראשה הגדול של המזכירה שלו קרול, "מר רובינסון רוצה לפגוש אותך אדוני, הוא אומר שקבעת איתו פגישה." אמרה בקול בטוח ומלא שלווה (למרות שהיא דיברה עם אחד האנשים הכי חשובים בלונדון) "כן, כן קבענו פגישה, שכחתי לומר לך. לא נורא לכי להפסקה של חצי שעה וחזרי לפה מאוחר יותר!" קרול ההמומה פתחה את פיה כדי לומר משהו אבל לא הצליחה, הבוס לעולם לא נתן לה הפסקה ארוכה כל כך, תמיד הייתה כל כך הרבה עבודה… קרול הלכה אחורה ופתחה את הדלת לרווחה ונתנה לפיליפ רובינסון להיכנס למשרד. "להכין לכם תה? להביא עוגיות?" שאלה מתוך הרגל, "לא! אמרתי לך שאת בהפסקה נכון?! צאי מהמשרד ותחזרי בעוד חצי שעה!" צעק עליה בזעם. קרול הסתובבה ויצאה במהירות מבניין מערכת העיתון.
"מה זה היה? ממש חטפת עליה קריזה הפעם" שאל פיליפ (שהיה פמיניסט מובהק ולא היה יכול לסבול יחס כזה לאישה)
"זה? אה, זו הייתה קרול. לא משנה אין לי הרבה זמן כי יש לי עוד
*ג'ורג' ושרלוט-שני הילדים של הדוכסית מידלטון ממשפחת המלוכה
הרבה פגישות אחריך ומעט זמן לומר לך למה קראתי לך הנה, אז בבקשה, תהיה בשקט ותן לי לדבר!
אתה בטח יודע שכל יום נעלמים יותר ויותר ארכיאולוגים בריטיים במצרים, אתה גם יודע שהם מחפשים כבר חמישה עשורים אחרי חפץ אחד בעל משמעות היסטורית רבה, הסיבה שקראתי לך למשרד שלי היא בגלל שאתה העיתונאי המבריק והבכיר ביותר במערכת העיתון שלנו ורציתי שתצטרף למשלחת של ארכיאולוגים שטסה למצרים לעוד מסע חיפושים. כמובן שתקבל את כל הציוד הדרוש ותוספת שכר אם תטוס עם המשלחת. אז מה דעתך פיליפ?"
העיתונאי לא ענה, הוא ישב וחשב ולבסוף שאל "אתה לא חושב שיש סיבה להיעלמותם של כל הארכיאולוגים האלה? מה אני עכבר המעבדה שלך? אני לא נוסע לשם, יש לי חיים שבניתי לעצמי פה בלונדון, בעמל רב יש לומר! אני לא אקריב את חיי למען איזו כתבה מסכנה שתיכתב אחרי שלושה חודשים!"
רוברט החל להאדים, הוא נשם נשימה עמוקה ונשף אבל לא הצליח להתאפק וצעק על העיתונאי שלו "נראה לך שאתה יכול לדבר אלי ככה? אז אני מודיע לך כאן ועכשיו שאתה הולך לטוס עם המשלחת אחרת אתה תפוטר עוד היום! זה מובן לך?!"
"כן זה מובן לי. היום אני מגיש לעורך את הכתבה האחרונה שלי וממחר אתה יכול לשכוח ממני כי אני לא אחזור שוב לעיתון הנורא הזה!" ענה לו פיליפ בתוספת של מבטי אימה וטונים שהוא עצמו לא ידע שהוא מסוגל להגיע אליהם. הוא קם מהכיסא הסתובב וטרק אחריו את הדלת, קרול כבר ישבה בשולחן שלה והסתכלה על פיליפ רובינסון במבט שואל, העיתונאי התעלם ממנה והלך למשרדו.
"רובינסון? מה עם הכתבה? עוד חצי שעה נגמר יום העבודה מתי אתה מתכוון להגיש אותה?" שאל העורך
"אני כבר מסיים ושולח לך אותה, הווארד" ענה פיליפ ושלח את הכתבה לעורך.
"הנה הכתבה, אני רואה ששלחת כבר עכשיו. אני חושב שאתה יכול להשתחרר מוקדם היום הרי ממילא אין לך עוד עבודות לסיים…
אתה מקשיב לי?! רובינסון?!"
העיתונאי הקדים אותו וכבר יצא מבניין המערכת לכיוון הפאב הקרוב למערכת. הוא תכנן להשתכר ואז ללכת הביתה-וכך היה… פיליפ השתכר והגיע הביתה בהצלחה שהפתיעה אפילו אותו. הוא התקלח ונרדם על הספה, למחרת בבוקר היה לו כאב ראש נוראי, אז הוא לקח כמה כדורים נגד כאב ראש, ועוד כמה כדורים, ועוד כמה כדורים לבסוף גמר את החפיסה ונרדם שוב.
למרבה המזל, פיליפ רובינסון אינו מת למרות כמות כדורי השינה שבלע, אבל עם הזמן הוא שקע בדיכאון עמוק בגלל שאינו היה יכול לעבוד כעיתונאי בתנאים שהוא דרש ואילו בתנאים נמוכים יותר הוא לא היה מוכן לעבוד.
יום אחד הוא החליט להתאבד-הרי ממילא אין לו אף אחד, הייתה לו פעם כלבה, פפר, אבל היא מתה לפני שנה ועכשיו הוא נשאר לבדו, בלי עבודה, בלי חברים (בגלל שתמיד עסק בעבודתו ואת זמנו הפנוי הקדיש לפפר) ובלי משפחה.
פיליפ חזר על אותה פעולה מהיום שבה פוטר\התפטר, הוא השתכר בתקווה שכשינהג הביתה יתקע בעץ או משהו כזה וליתר ביטחון הוא גם קנה שתי חפיסות של כדורים, הוא עצמו לא ידע איזה…
המזל עמד לצדו גם הפעם ופיליפ לא התנגש בנהג אחר או בעץ בדרכו הביתה. כשהוא עלה לדירתו הוא כתב מכתב שבו הסביר שהוא אינו מוכן שהעיתונאות תכתוב עליו או בכלל תשמע על מותו, הוא אינו מוכן לנתיחה שאחרי המוות או לכל דבר אחר שעלול להרוס את גופתו. כל שהוא ביקש היה להיקבר כשכד האפר של פפר נמצא לצידו.
לאחר שכתב את המכתב, הוא לקח בלי לחשוב פעמיים את כל הכדורים אחד אחרי השני. באמצע החבילה השנייה הוא מת.