תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק י"ז
לפרק הקודם:
—
קנדריקס הביטה בתמונות בביתה של נעמה רז ונגסה בעוגיות שאפתה נעמה.
הן בהחלט היו טעימות.
כל התמונות היו של המשפחה המורחבת, אף לא תמונה אחת של אדם בודד.
היא הביטה על הגברים 'מי מהם הוא גל?'.
את הגבר שבכל התמונות עמד צמוד לנעמה שללה מידית.
הוא נראה כחוש מדיי כדי לטפס על גג מכולת ולעצור אדם עם סכין קצבים.
נשארו שלושת הגברים האחרים.
בתמונת מסיבת יום הולדת היא הביטה על הראשון, הבוגר מכולם, שעמד ליד הבת הבוגרת ביותר.
מתחתיו ישבו שני ילדים- בן ובת מתוקים מאוד שנראו בערך באותו גיל, כיתות יסודי.
בעקבות עברה המר כילדה, קנדריקס כבר לא הייתה בטוחה אם היא רוצה בילדים.
גם עם טוני לא דיברה על זה.
קנדריקס עצמה את עיניה שוב כדי להיות מרוכזת, וכשפתחה התמקדה בגבר.
הוא היה שרירי וגבוה, אולי מתאים לביצוע ההיאבקות מול מר מנדל המנוח.
מצד שני, הוא לא נראה לה כמו מישהו שיסכן שני ילדים קטנים, שחלילה יאבדו את אבא שלהם אם יסתכן.
היא עברה לתמונה מהחודש האחרון שצולמה במסעדה כלשהי – זוג צעיר אחר יחד עם גברת רז.
האישה ישבה ליד נעמה ואחזה בעגלת תינוק והגבר עמד ואז בגב הכיסא בו ישבה האישה.
גוף התינוק או התינוקת היה מוסתר, אם בכלל היה שם תינוק.
לא נראתה תמונה נוספת של הגבר השלישי מתמונת המשפחה המורחבת.
"את בטח תוהה למה אין תמונה של גל" אמרה נעמה.
"באמת שאלתי את עצמי כך" חייכה קנדריקס.
"גל לא אוהב להצטלם, לא אוהב פרסום ובכלל נמנע לבוא לאירועים משפחתיים".
"למה?" שאלה קנדריקס.
נעמה משכה בכתפיה "בטח יש לו סיבות מוצדקות".
"מתי הפעם האחרונה שהתראיתם או שדיברתם?".
"התראינו לפני כחודש, הוא סידר לי את התריסים במטבח. דיברנו בטלפון לפני כמה ימים שיחה קצרה על כך שהוא לא מוצא בת זוג, וסיפרתי לו על עבודה אפשרית, השיחה נגמרה לא בצורה הכי טובה".
עכשיו גל הזה נראה לקנדריקס באור שלילי.
"טוב… אנחנו יכולות להתחיל?" שאלה קנדריקס.
"כמובן" אמרה נעמה, התיישבה על הכורסה הנוחה וסימנה לקנדריקס לשבת על הספה.
קנדריקס התיישבה, הוציאה את הפנקס בו רשמה נקודות לתשאול מהכיס ושאפה אוויר.
"ובכן, אני מבינה שגל רז הוא בלש פרטי ומסייע למשטרה. נכון?".
"אכן כך," ענתה נעמה. "והוא גם מאבטח אולמות אירועים שונים ומנקה בניינים בתל-אביב".
קנדריקס ציינה את זה.
"האם השם 'מוטי מנדל' נשמע לך מוכר?".
"לא. מי זה?" שאלה נעמה.
קנדריקס התעלמה משאלתה ועברה לשאלה הבאה "האם השם 'יוסף כינר' נשמע לך מוכר?".
"כן," חייכה נעמה "יוסל'ה כינר הוא מבין חבריו הטובים ביותר של גל. הוא מתארח אצלנו לפעמים ושואל בשלום בעלי. שמעתי שגל והוא מסייעים זה לזה בעקביות".
'איך לא שמתי לב לכך שבעלה של נעמה חסר בתמונה השנייה?'.
"מה קרה לבעלך?".
מבטה של נעמה השתנה מחיוך מאיר לעצב עמוק.
"אמנזיה," סיכמה נעמה במילה אחת. "כבר זמן לא מועט".
"אני מצטערת".
"זאת לא אשמתך" אמרה נעמה, הוציאה ממחטה מכיסה וניגבה דמעה "במה אני עוד יכולה לסייע?".
"זה הכול בינתיים" אמרה קנדריקס וקמה.
"עזרתי איכשהו?".
"בהחלט" ענתה קנדריקס בחיוך.
היא הפכה עמוד בפנקס, רשמה משהו, תלשה את העמוד והעבירה לנעמה.
"זה הטלפון שלי. צלצלי אליי אם את נזכרת במשהו על גל שאולי ייראה לך חשוב. וגם – אל תפתחי את הדלת לאנשים לא מוכרים".
"גם גל אומר לי את זה תמיד. נראה לי שאולי תתאימו…" ניסתה נעמה.
"תודה על המחמאה, גברת רז, אבל הלב שלי שייך כבר למישהו אחר".
"הוא בטח בר-מזל שיש לו אותך" חייכה נעמה.
'הלוואי שזה היה נכון' חשבה קנדריקס.
השתיין נפרדו לשלום.
קנדריקס ידעה מה היעד הבא שלה.
—
"מה קרה לה?!" התרגז ניקולס.
"המשטרה עצרה אותה כשניסתה ללכוד עבורך את עוזרת הבלש" הסביר האדם שישב מולו וניסה להרגיעו.
"הקשב לי, לסטר. אם עד מחר בבוקר היא לא ניצבת כאן – אתה תקבל שני כדורים בראש! ואני אהיה המוציא להורג".
"כמובן, אדון טנדי" חייך לסטר וקם.
"עוף לי מהעיניים!" צרח ניקולס.
לסטר קם ויצא מהחדר.
פתאום החדר המשרדי נראה לניקולס קטן ושקט מידיי.
הוא הזיע למרות המזגן המקפיא וכל גופו רעד, פתאום התקשה לנשום.
'מה קורה לי?' תהה ניקולס.
הוא שמע דלת נפתחת "המפקד, אתה בסדר?".
הוא שאף אוויר וזה נגמר.
האדם שניצב מולו היה הצלף המובחר שלו – אנדרי נאש.
"כמובן! אני רק עייף".
"יש לך שיחת זום ממתינה" אמר אנדרי.
"תודה, אתה יכול לצאת".
כשאנדרי יצא, פתח ניקולס את הלינק לשיחת הזום.
"אני מקווה שאתה מדווח על התקדמות, ניקולס" אמרה הדמות במסך.
"כן, גברתי, נשאר רק מקום אחד בו לא חיפשנו – והאיש שלי שם עכשיו"
—
'מה חשבתי לעצמי!?' חשב גל כשדיווש ברחובות פתח תקווה.
לאחר המקרה עם איימי הוא לא הצליח להירדם.
הוא כמעט סטר לעצמו אבל אז נזכר שהוא מדווש באופניים 'מה לעזאזל עשיתי?!'.
כששמע את קריאת התרנגול הראשונה בבוקר, התעשת במהירות, קם לאט ובשקט ואז ניגש לארון וחיפש בגדים חדשים.
הוא מצא כאלה במהירות משום-מה. הם כנראה היו שייכים למישהו אחר, ואם אלה נשארו בארון – אותו אחד היה קרוב לשריל.
'מסכנה שריל' נאנח גל בשקט. 'היא ראויה לגבר טוב לב כמוה'.
הוא ניגש חרש למטבח, כתב משהו על פתק ויצא משם.
'אסור היה לזה לקרות! איימי היא לא חברה שלי, איזי כן. וגם ללא איזי – זה מסוכן עבור איימי'. המשיך לייסר את עצמו כשדיווש ברחוב.
'השלב הבא הוא להשתקם שוב, ואסור שאיימי תהיה כלולה בזה יותר'..
תוך שעתיים מעייפות הגיע למחוז חפצו.
למרות שזה היה אחד המקומות האחרונים בהם רצה להיות, הוא חשב שזה המקום להתחיל מזווית נוספת את החקירה.
הוא נכנס לתוך הבית ודפק קלות, בחור מוכר בגיל ה-20 המאוחרות פתח את הדלת.
"גל?!" התפלא הבחור וחייך "שמח שבאת לבקר, בוא היכנס".
גדעון מגל, אחיה של ריקי, היה אהוב על גל. הוא העריץ את גל ותמך בקשר שהיה בעבר בין ריקי לגל.
גל קרא שגדעון היה מצטיין בשירותו הצבאי, רק מעשיה המפוקפקים של אחותו הקטנה – מיקה, האפילו עליו.
גל הביט סביב, הוא חש את העצב הנובע מהאנשים שישבו בצוותא ודיברו בלחש, מהאנשים שקרו תהילים ועוד…
הוא שם לב שלא מיקה ולא אפרת – אימה של ריקי, נמצאים שם.
"תרצה לאכול משהו?" שאל גדעון.
"לא תודה גדעון," אמר גל ושם יד על כתפו. "חבל שאנו מתראים בנסיבות מצערות".
גדעון נאנח, אבל לפני שהספיק להגיב נשמעה צעקה "אתה! איך אתה מעז להראות את פניך כאן?".
אדי מגל, אביהם של ריקי גדעון ומיקה, התקדם בצעדים איטיים אל השניים.
פניו היו לא מגולחים, שיערו היה פרוע ומלוכלך, בגדיו היו מעט קרועים ורפויים והוא הזיע כולו.
נראה שלא התרחץ או לא התקלח כבר זמן רב.
הוא צעד בזעם כשפניו אדומים מכעס ועיניו מעידות על עייפות ובכי "לא מספיק שהרגת את הבת הבכורה שלי – עכשיו אתה רוצה להרוג אותו?".
"אדוני, אני כאן בשביל סיוע בתיק הזה".
"אבא, הירגע…" ניסה גדעון.
"הסתלק מכאן, או שאני קורא למשטרה!" צרח אדי.
"בוא, נדבר בחוץ" אמר גדעון.
גל הנהן והשניים יצאו.
"אני מצטער על זה" אמר גדעון כשיצאו מטווח ראייה.
"אני מבין אותו" אמר גל ושם יד על ליבו כאות הזדהות, אבל אז קרא בכאב.
"מה קרה?" נבהל גדעון.
"קיבלתי מתנות מהאחראי על הרצח של ריקי" אמר גל ופתח מעט את כפתורי חולצתו.
הצלקות נראו בבירור "אני מצטער" אמר גדעון.
"זה חלק מהעבודה" הפטיר גל ומשך בכתפיו.
"אוכל לעזור במשהו?" שאל גדעון.
"כן, למען האמת, אשמח לשאול אותך כמה שאלות על ריקי".
"אני מקווה שאוכל לענות" אמר.
"אז… כיצד התחיל הקשר בין ריקי לעמוס?".
"איך זה קשור לחקירה?" שאל גדעון.
"בבקשה תענה" נאנח גל.
"בסדר… הרב אייזיק חדד שידך ביניהם".
גל ידע שהרב אייזיק הכיר את עמוס, אבל…
"איך הרב הכיר על ריקי?".
"אין לי מושג" אמר גדעון.
"בסדר, שאלה אחרת – היכן אמא שלך והיכן מיקה?".
"אמא שלי מסתגרת בחדר, בקושי אוכלת ושותה" ענה גדעון והביט על האדמה. "מיקה… אפשר להגיד שעברה מרצונה לגור אצל החבר שלה".
"תוכל לתת לי את הכתובת שלו?" ביקש גל.
גדעון אמר לו את הכתובת "עוד משהו?".
"כן, וזאת אולי בקשה גדולה, אבל כדי למהר אני זקוק למעט כסף ולרכב – את שלי "השביתו" ולקצת כסף מזומן".
גדעון הוציא מכיסו 800 ₪ ומפתחות לאופנוע ונתן לגל.
"תודה, אחזיר הכול" אמר גל. "ובבקשה תמסור לאביך שאני מצטער מאוד. ושאעשה ככל יכולתי להעמיד לדין את האחראים לרצח".
"בהצלחה" אמר גדעון והחל לחזור לביתו.
גל תחב את הכסף בכיסו, מצא את האופנוע, הדליק אותו ונסע משם
—
לעומת גל – איימי כן הצליחה להירדם, אבל החלומות שלה היו סיוטיים.
אור של בוקר אילץ אותה לפקוח את עיניה.
היא נזכרה במה שקרה אתמול.
עבורה הלילה האחרון היה מוזר ומצד שני מחמם את הלב.
'האם המחסום שהיה ביני לבין גל נשבר?'
היא החליטה שהיא חייבת לדבר איתו על טיב יחסיהם, ומה זה אומר לגבי העבודה.
היא התארגנה במהירות כמה שיכלה, יצאה מהחדר בשקט ופנתה לחדרו של גל.
היא דפקה על הדלת, וכשלא שמעה קול עונה פתחה את הדלת ואמרה "בוקר טוב"
החדר היה ריק.
איימי נדהמה.
'גל מתחמק ממני?'.
'כנראה דבי צודקת שגברים בוכים בלילה' נאנחה.
"נהנית?" שמעה את שריל מלמטה מחממת מים במטבח.
היא רק עכשיו שמה לב שהשיער שלה היה מבולגן.
"למה את מתכוונת?" היא ירדה למטה שאלה.
"לא ממש לחשתם" צחקה שריל.
איימי הסמיקה "אז… איפה הוא?".
שריל הגיע עם קנקן מים, כוסות ותיונים, ואז הוציאה פתק מכיסה.
על הפתק היה כתוב 'בוקר טוב שריל! תודה על עזרתך. אשמח לעוד שתי טובות – ואשלם לך עליהם:
אני שואל את האופניים, ואשמח אם תשמרי על איימי כשלא אהיה'.
תודה שוב
גל.'
"אני לא צריכה בייבי סיטר" אמרה איימי נחרצות.
"אל תדאגי. זה שאשמור עלייך לא אומר שלא נחקור גם בעצמנו" חייכה שריל.
"למה את מתכוונת?".
"לקחתי יום של חופשת מחלה, אנחנו יוצאים לטיול בבנק".
—
יוסל'ה נכנס לחדר החקירות, שם ישבה פייפר בסבלנות שדיי עצבנה אותו.
היא שתקה כל הדרך.
הוא הביא איתו מגש עם קנקן מים ו-2 כוסות זכוכית, שם אותו על שולחן שהיה במרכז, התיישב מולה בצד השני של השולחן ומזג לעצמו.
"אז… איך קוראים לך?" שאל יוסל'ה.
פייפר לא ענתה.
הוא מזג לה כוס "לפחות תשתי משהו! עבר הרבה זמן מאז שעצרנו אותך ואין לי מושג מתי שתית קודם".
היא שמרה על שקט.
"טוב… אם ככה אנחנו משחקים, ספרי לי – מדוע תקפת את מיס' וילנאי?".
פייפר רק חייכה.
"אני יכול להכניס אותך למאסר" אמר ברוגז.
'סבא יוציא אותי מהמאסר בלי בעיה' חשבה.
"אם כך…" החל יוסל'ה, אבל אז נשמעה דפיקה בדלת.
הוא יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.
'מעניין מי זה?'.
תוך דקה נכנס יוסל'ה מלווה בדמות מוכרת לפייפר.
"אוי לא" הייתה המילה הראשונה של פייפר.
"טוב מאוד לראות אותך שוב" אמרה הדמות.
—
"האם אני יכולה לספר לך סיפור?" שאלה האישה הזקנה את נטע בראון.
הם נסעו בלימוזינה עם חלונות שלא היה ניתן לראות כלום דרכם.
נטע ישבה במושב האחורי, האישה הזקנה ישבה בנינוחות לפניה.
"אני מקשיבה" אמרה נטע, שממש לא היה לה נוח.
'כאילו יש לי יכולת להתנגד' חשבה נטע.
"אני בעלת עסק מצליח באמריקה, אני מרוויחה הון, אך דבר אחד לא הצלחתי להשיג".
"ומה הוא?" שאלה נטע.
"דרך לעצירת ההזדקנות שלי – ליתר דיוק, להארכת חיי וחיזוקם" אמרה האישה.
"בשביל מדע בדיוני את עשית את כל זה?" זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. "מה עם אוכל בריא וספורט?".
"לא בדיוק מדע בדיוני," אמרה האישה "יש בחורה אחת שהצליחה לעצור את ההז – לדקה אחת, וכך גם עצרה את ניקולס טנדי".
"נגיד שאת צודקת, איך אני קשורה לזה?" שאלה נטע.
"הבחורה, שמה טיפני קלסו, חילקה את הרשימות שלה בין יחד עם שתי חברות טובות – ריקי מגל ועוד אישה שאינני יודעת מי היא. ובעזרת המידע שתתני לי אוכל למצוא ותה".
"ומדוע שאסייע לך?"
היא הוציאה את הסלולארי שלה והראתה לה תמונה.
"מכירה אותם?" שאלה הזקנה בחיוך זדוני.
המשך יבוא…
תגובות (0)