תיקי רז 1# חתונה סיוטית פרק ט’

לפרק הקודם:

תיקי רז 1# חתונה סיוטית פרק ח’

—

"אני דורש שתשחררו אותו תיכף ומיד!" נשמע הקול.
גל שנא להיות בתחנות משטרה מחוזיות. באופן כללי, תמיד ניסה למעט להיות שם כמה שיותר.
הרעש, הלכלוך, המאבקים… הוא העדיף לעבוד לבד במשרד שלו.
ובכלל, השוטרים שם כעסו עליו שנגע בגופתה של ריקי ללא כפפה אפילו.
והנה הוא מוצא את עצמו תקוע שם. כבר שעת בוקר מאוחרת- והדבר היחידי שמצא לאכול הוא צ'יפס מהמכונה.
גל הבין שפגע באיימי בכך שגירש אותה. אבל זה היה חכם לדעתו – לא היה טוב שהמשטרה תחקור גם אותה בתור עדה. ואם היא הייתה נחקרת בתור העוזרת של השומר – היה עליה עוד לחץ.
זאת הסיבה שגל ואיימי לא ענו לתקשורת כשגל מצא אותה, וזאת גם הסיבה שהוא לא רצה שתצטרף אליו לחקירות עצמן באופן כללי – זה המון לחץ נפשי, והזיכרונות הרעים שלה יכולים לצוץ שוב.
הוא התקשר לאיימי אבל היא לא ענתה. בטח היא ממש רותחת עליו. ואז שלח לה SMS שהיא פנויה ליום חופשה בתשלום – זה בטוח יעודד אותה.
גל התיישב על כיסא לא ממש נוח, קרוב לתא המאסר בתחנה, כשבצד השני של הסורג ישב אחד מהאנשים האחרונים שחשב שירצחו את ריקי.
"אני לא עשיתי את זה," אמר שוב עידו לביא. "איזו סיבה יכולה להיות לי לרצוח את האישה, שלדעתי הייתה מלאך אמיתי?".
עידו לביא היה העד בחתונה. לגל הוא נראה בחור טוב, שבקושי יכול לפגוע בזבוב.
מצד שני- עזיז אמר שריקי נפרדה מעידו לא ממזמן והוא לקח את זה קשה.
הוא גם עמד צמוד אליה בחתונה ויכול היה לבצע את הרצח בקלות.
הDNA שלו התגלה על הסכין, יחד עם הדם של ריקי.
ויותר מכול – גל ראה אותו מפיל את הסכין ובורח כשגל קרא לו לעצור.
ומצד שלישי- רק רוצח טיפש יבחר לברוח נגד מקום המילוט היחיד – היציאה עם ההמון הסוער.
"אני דורש שתשחררו את הבן שלי תיכף ומיד!" שמע גל שוב יותר מקרוב.
אל התחנה נכנס אדם מבוגר חבוש בכיפה, שנראה שמיהר מאוד מביתו. בגדיו היו מקומטים ושיער ראשו הזדקר למעלה.
במהירות אחריו נכנס אדם לבוש חליפה שחורה ואוחז במזוודה משרדית שחורה, וניסה להדביק את הנכנס הראשן.
'עורך דין. זה מה שחסר לי עכשיו…'.
"בבקשה, אדון לביא, תירגע!" קרא אחריו עורך הדין. "תן לי לטפל בזה, אני מקצוען".
אדן לביא נעצר, שאף אוויר ואז אמר "אני מקווה מאוד," ואז הוסיף "בשבילך".
עורך הדין בלע רוק.
'מעניין' חשב גל.
עורך הדין פנה לגל "שלום, שמי עו"ד סדריק דובנוב, אני המייצג של עידו לביא," ואז הוסיף. "אני מבקש שישוחרר, הוא לא ביצע שום פשע".
"לפי מיטב זכרוני, 'לא תרצח' הוא אחד מעשרת הדיברות," אמר גל. "לצערי, הממצאים מראים שעידו עבר על הלאו הזה".
"שלא תעז…" החל מר לביא לומר אבל סדריק סימן לו להירגע.
"האם ראו את מרשי מבצע את המעשה? או שזה רק בתיאוריה?" שאל סדריק. ואז הוסיף "כי אני מכיר משפט אחר – 'זכאי עד שתוכח אשמתו'".
'אני שונא עורכי דין'.
"הוא אחז בסכין מיד לאחר הרצח! זה לא מספיק?" טען גל.
"הרמתי את זה, זה היה שם כשריקי המסכנה כבר התמוטטה" אמר עידו.
"למה עשית את השטות הזאת?" שאל מר לביא.
"אני… אני לא יודע" השיב עידו בדיכאון.
העו"ד פנה לגל "אפשר לשאול אותך כמה שאלות, אדוני?".
"גם אם אומר 'לא'- עדיין תשאל".
"נכון," אמר סדריק. "לפי איך שהבנתי – אתה גם השתתפת בטקס החופה, נכון?".
גל לא אהב את הכיוון הזה "נכון, בתוך מברך שביעי".
"אז היית קרוב אליהם ממש לפני רגע הרצח," אמר סדריק. "אני צודק?".
"נכון"
"אז בעצם יכול להיות שאתה הוא הרוצח של גברת ריקי מגל-בראון, ולא מרשי".
"כל מי שמכיר אותי יעיד שלא רציתי להיות שם, ובכלל לא הודיעו לי שאברך- למה שארצח אותה?".
"עשיתי עליך שיעורי בית, מר רז. אני יודע שהיה לך קשר ארוך איתה, שהיא נטשה אותך – ועכשיו עמדה להתחתן עם מר עמוס בראון, שפעם היה החבר הכי טוב שלך- והקשר נותק בגלל ריב עמוק ביניכם, והם בעצמם נתנו לך הזדמנות לנקמה, במיוחד נקמה בריקי".
"זה אידיוטי! אין לך שום הוכחה".
"עד שתמצא הוכחה שעידו לא מדבר אמת – אני דורש בשם החוק שתוציא אותו משם" אמר סדריק.
לא היה לגל מה לענות אז הוא פתח את תא המאסר "אתה חופשי ללכת, ילד. אני מקווה שאתה מדבר אמת. אבל אם אתה משקר…".
"הוא לא!" אמר מר לביא ודחק בעידו לצאת איתו מהתחנה.
גל פנה לסדריק "אני לא יודע מה יש למר לביא עליך, אבל אם אתה באמת רוצה לעזור לעידו – בוא איתי".
סדריק שתק ופשוט בהה באוויר.
לגל לא הייתה סבלנות לחכות לו, ולכן הלך לכיוון היציאה מהתחנה.
יש לו הרבה דברים לברר.
סדריק התעשת ומיהר בעקבותיו.
—
עדי רובין פקחה את עיניה.
היא גילתה שהיא שוכבת על מזרן במקום לא מוכר לה.
המון ארגזים מעץ, מזרנים מאובקים, מכונות ישנות, רהיטים שבורים…
אולי מחסן?
מה לעזאזל קרה לה? איפה היא? מה זה המקום הזה?
הראש שלה כאב מאוד והיא קמה והרימה את ידיה כדי לעסות את המצח.
עכשיו עדי נזכרה.
היא יצאה מהמעלית בקומת החניון התת קרקעי ונכנסה למכונית.
הייתה לה הרגשה מוזרה, צמרמורת, אבל היא הניחה שזה קשור להריון. מי שרצה לצאת לעולם בקרוב דחק בה לשאוף אוויר צח.
כסוף-סוף התניעה את המכונית הרגישה דקירה קטנה בין הגרון לכתף.
'יתוש?'
פתאום העולם הסתחרר והאפיל מול עיניה והיא קראה לעזרה.
היא שמעה את דלת המכונית נפתחת, אך במקום שמי שנכנס יעזור לה – היא נדחפה הצידה, נחגרה והמכונית החלה לנסוע משם.
הדבר האחרון שהרגישה לפני שהתעלפה הוא שמיעת קולות חזקים רבים של 'בום!' הולכים ומתרחקים ממנה.
'מה רוצים ממני? 'איך אצא מכאן?'.
היא תהתה מה השעה ואז ראתה שאור שמש מגיע אל החדר.
היא הביטה לכיוון האור וראתה שמדובר בחלון מסורג גבוה מאוד. מהחלון נראו שמים שמעידים על שעות תחילת היום.
'שמש? אני הייתי כאן בלילה?' שאלה עדי את עצמה, ואז פגעה בה ההבנה – 'מה חושבים איתי והילדים?'.
היא נלחצה ורצה כאחוזת תזזית ממקום למקום מנסה למצוא מילוט.
כשמצאה דלת פלדה גדולה, דפקה עליה חזק ללא הפסקה למרות שידיה כאבו.
"הצילו! אני תקועה! תוציאו אותי מכאן!".
'מה רוצים ממני?'.
"שמי עדי. עדי רובין. אני מנהלת משנה בבניין הראשי של חברת "קלסו בע"מ" באזור תעשייה רמת החייל," קראה. "אני מוכנה לשלם כמה כסף שתרצו – רק תוציאו אותי!".
מנעול הדלת נפתח לאט.
'שמעו אותי!' צהלה עדי בשמחה.
בפתח הופיעה בחורה מנומשת, רזה, גבוהה וחסונה בעלת שיער אדמוני גולש וקצר שלא יותר צעירה מעדי.
היא נעלה נעלי נייק אייר גורדן גבוהות בצבע שחור-לבן, לבשה מכנסיים ארוכים מג'ינס בצבע אפור, חגורה כסופה בוהקת וחולצת טי-שרט קצרה בצבע אפור. לראשה שחבשה מסכת עיניים בצבע אדום-אש.
אבל הדבר שהפחיד את עדי היה האקדח שהבחורה החזיקה בידה שכוון לעברה.
עדי נרתעה וצעדה לאחור "מה את רוצה ממני? אתן לך מה שתרצי – רק בבקשה תני לי לחזור הבייתה," ואז הוסיפה "בריאה ושלמה".
הנערה חייכה "אני שמחה שלא היינו צריכים לעבור את החלק של השכנוע, למרות שאני דיי מחבבת אותו," היא עצרה ופיהקה. "בכל אופן, אני צריכה ממך רק דבר אחד".
"מה זה?".
"קפסולת הזמן של טיפני קלסו".
"למה את שואלת אותי ולא את טיפני?".
"בואי נגיד ש… אין יותר דרך להשיג את טיפני" אמרה וצחקה.
"מה עשית לה?" צעקה עדי.
"כרגע זאת לא צריכה להיות הדאגה שלך. אלא – מה אעשה אם לא תשתפי פעולה".
"למה את חושבת שאני יודעת איפה התיבה?".
"בואי נראה- היא גרה אצלך מאז שהשתקמה עד לשנים אחרונות, הייתן חברות בלב ובנפש… דברים בסגנון הזה".
'טיפני השביעה אותי לא לספר. שהתיבה מסוכנת אם תגיע לידיים הלא נכונות… מצד שני- טיפני כבר לא כאן ואני בסכנה'.
"אני כלל לא רוצה להזיק לך," הוסיפה הבחורה. "בייחוד בגלל שאת בהריון – שתפי פעולה ולא תשמעי עוד ממני. תחזרי הביתה בשלום".
"בסדר, אקח אותך אליה" אמרה עדי באנחה.
"יפה מאוד!" חייכה הבחורה, "אבל אני מזהירה- אל תעשי שטויות, חייהם של בעלך וילדייך תלויים בשיתוף הפעולה שלך".
עדי הנהנה.
הבחורה חייכה "אז קדימה, לדרך!".
—
הטלפון הסלולארי של הדמות שנהגה במכונית צלצל.
הדמות הביטה בחטף על הצג – 'מספר חסום'.
'לעזאזל'.
הדמות שמה את האוזנייה, לחצה על הכפתור הירוק והמשיכה בנהיגה.
"הלו?" שאלה הדמות.
"רציתי לוודא שהכול הולך לפי התכנית" אמר הקול בקו השני.
"כן, ברור, כמו שהבטחתי – לא נשאר ממיס' קלסו שום זכר " אמרה הדמות.
"אני מקווה מאוד שכך המצב," אמר הקול בקו השני "בשבילך".
"תודה על הדאגה" אמרה הדמות.
"נתראה בקרוב" אמר הקול וניתק.
—
זה החלק שקורט הכי שנא – הבשורה.
דופקים על הדלת, מרגיעים את מי שיוצא שנכנס למתח למראה שוטר, מספרים לו מה שקרה באיטיות…
ואז מגיע הרגע שהשומע "מתנפץ לרסיסים". ואין צורך לדבר אלא רק לשתוק ולדאוג לחסרונותיו.
הפעם קורט היה צריך לבקר בכמה מקומות אז הוא החליט לעשות זאת לפי הסדר שהוא עצמו קיבל את הבשורה.
הוא נסע לעיר יפו לכתובת אליה אמרה לו קנדריקס והביט סביב.
'לא ייתכן שהיא גדלה במקום הנוראי הזה'.
היה זה בית קטן ישן ונסתר מאחורי שני בתים בצד הישן של העיר, לכן החנה את מכוניתו במרחק.
העוברים ושבים, שנראה כי מצבם הכלכלי לא משהו, הביטו בו בחשד והתקרבו. קורט סימן שיש לו אקדח וזה הבריח אותם או גרם להם לשמור מרחק.
קורט דפק על הדלת "משפחת ווקר, כאן השוטר קורט מילר. אנא פתחו את הדלת".
לאחר כמה שניות נפתחה הדלת.
בפתח עמדה אישה מבוגרת, נמוכה בעלת שיער כסוף וקמטים.
היא לבשה חלוק בצבע וורד דהוי ואחזה במטאטא שבור. במבט נוסף נראה שהזקנה קפצה עליה מוקדם משציפתה.
"גברת הת'ר ווקר?".
"כן, אדוני השוטר? במה אוכל לעזור לך?".
"מיס' ווקר, האם אוכל להיכנס לביתך?" הוא הציג תג משטרתי מולה, שתראה שהוא באמת שוטר. "יש לי משו לו…".
"מי זה, אישה?" שמע קורט קול גברי גס מתקרב בצעדים חזקים.
"אדוני, זה שוטר נח…" החלה הת'ר.
האיש התגלה בפתח. הוא היה גדול מקורט בגובה ובשרירים, ובנוסף – הוא אחז ברובה צייד.
"אל פתח הבית הזה לא נכנס אף שוטר!" צעק האיש וכיוון את הרובה לכיוון קורט, "אלא אם כן מדובר בגופה – שאשמח לשרוף אותה!".
קורט הבחין שהאישה רועדת. הוא לא ידע מה יש למר סטו ווקר נגד שוטרים – וגם לא היה אכפת לו.
התחשק לקורט רק לתת לו אגרוף בפנים ולעצור אותו באשם איום על שומר חוק – אבל לא לשם כך הגיע לכאן.
קורט הרים את ידיו וצעד באיטיות לאחור "רק רציתי לבשר לכם שהבן שלכם, סטיב, מת".
הת'ר פערה עיניים וצנחה עם רגליה על הרצפה "סטיב מה?!".
"ברוך שפטרנו," אמר סטו. "עכשיו עוף לי מהעיניים לפני שאתקע לך כדור בראש".
"חכה!" קראה הת'ר. "איך הוא מת?"
"מצאנו את הגופה שלו בנחל תמר" הוא החליט לא לספר על שאר הדברים.
"יופי, סיפרת," אמר סטו. "אני סופר עד 10 ומתחיל לירות".
"בסדר, הלכתי" אמר קורט ופנה לאחור.
"בבקשה תמצאו מי שעשה את זה – אני רוצה שיסבול!" שמע ממרחק את קולה של הת'ר.
הוא קיווה שמשפחתו של מוטי מנדל הזקן יותר נחמדה.
—
איימי הייתה מאושרת כשקמה מוקדם בבוקר.
למרות ששקד לא היה יכול להישאר להרבה זמן כי אימו חיכתה לו, הזמן שהם בילו יחד היה מהנה מספיק כדי להסיח את דעתה מדאגותיה הקודמות.
בבוקר שמה לב להודעתו של גל 'חופשה בתשלום! איזה כיף!'.
היא סלחה לו הפעם בגלל שכל הסיפור הזה היה אישי בשבילו, אבל היא לא מתכוונת לשכוח את היחס שלו אליה כשפקד עליה ללכת.
לאחר שהתארגנה איימי היא לקחה את הסלולארי ושלחה הודעה ב-WHATSAPP לשקד:
'תודה על הערב! עדיין באזור?'.
לאחר כמה שניות נענתה 'אהיה בערך ב-11:00 בבוקר, את רוצה להיפגש?'.
היא הביטה בדירתה, היא לא תוכל לסדר אותה כדי להיות מקום ראוי לדייט כל-כך מהר 'אני רוצה מאוד, אבל הפעם במקום אחר'.
'בסדר, איפה?'.
היא חשבה ואז עלה לה רעיון 'יש לך כבר מכונית?'
'יש לי משהו יותר טוב – אבל הסתרתי מאמא כדי שלא תדאג'.
הוא שלא לה תמונה שלו עם אופנוע תלת גלגלי מסוג קוואדרו 73Q בצבע שחור.
עכשיו איימי ממש התלהבה.
'אספר לך לאן נוסעים כשתגיע'
'it's a date!"
לאחר מכן הופיע סמיילי מנשק.
איימי עדיין חייכה ושלחה לו בחזרה את אותו סמיילי.
'יש לי הרבה סידורים להכין…' חשבה.
—
קנדריקס עזבה את המפקדה בבוקר ונסעה חזרה לדירתה.
היא לא יכלה להתרכז והייתה צריכה לחקור משהו מעצמה- מה הקשר של אח שלה למוטי מנדל?
היא נשכבה במיטתה, שמה את האקדח שלה צמוד אליה – ואז נזכרה בחוויה שלה בתחילת הלילה וחייכה.
'לפחות חלק מהלילה היה חיובי'.
היא ידעה שלא תצליח לישון. העבר שלה רדף אחריה. הוא מתקרב ואין לה מושג איך לעצור אותו, לא משנה מה שהוא מתכנן – זה בטוח רע.
לימדו אותה בעבר שכדי להבין כוונות זדון של אדם כדאי להגיע לבסיס – ממה הכול התחיל.
אז זה מה שעשתה..
—
כשעבדה בתור שומרת בבית הספר יחד עם אחיה החורג – סטיב ווקר, אחת מתפקידה היה להיות סוקרת האנשים שהביאו איתם את ילדיהם לבית הספר ולדווח למנהל. כיצד הם באים? כיצד הוריהם מתייחסים אליהם וכדומה…
יום אחד הסיע אותה אחיה לעבודה יחד איתו כי מכוניתה הייתה בשיפוצים, והם הגיעו באיחור – כשההורים מחכים כבר בחוץ להכניס את ילדיהם לבית הספר.
"אז, מה את חושבת עליו?" שאל סטיב.
"למי אתה מתכוון?".
"לבחור ההוא עם הילדה הג'ינג'ית והמנומשת" אמר סטיב והצביע על בחור צעיר שעמד בתור בסבלנות ובהפגנת ביטחון עצמי (בניגוד ללא מעט הורים שהיו שם) ושוחח עם הילדה הג'ינג'ית שהחזיקה בידו.
מראה אותו 'בחור' היה טוב מאוד לטעמה. כאילו פטריק ג'יי אדאמס החליט לבוא לישראל ולבקר דווקא כאן – כל יום.
"לא ידעת ששמתי לב שאת עוקבת אחריו במבטך כל פעם שאת רואה אותו, ושאת נראית מאושרת באותו הרגע כמו במסיבת ההפתעה שערכנו לך לפני שנה?"
"בסדר, אני מודה, המראה שלו מצא-חן בעיניי," אמרה קנדריקס ברוגז בשעה שיצאו מהמכונית. "אבל אתה לא שמת לב שיש לו ילדה – אני לא רוצה להיות מאהבת של מישהו".
"ראית פעם מישהי אחרת מביאה אותה?".
היא ניסתה להיזכר "לא, אבל זה לא אומר כלום".
סטיב כבר פתח את השער "אז אולי כדאי שפשוט תתפסי קצת אומץ – ותשאלי אותו".
קנדריקס ניסתה להעלות טענה אבל סטיב כבר נכנס לתוך המבנה וביצע את הפטרול הראשוני, בשעה שהיא ניסתה להרגיע את ההורים וליצור סדר בכניסה.
כשהגיע התור של הילדה הגינג'ית להיכנס, חסמה קנדריקס את הדרך, שלחה במהירות את ידה אל הכיס והוציאה פנקס קטן ריק עם עט וכתבה עליו במהירות.
"אמ… סליחה?" אמר הבחור והצביע ביד אחת על הילדה הג'ינג'ית ובשנייה על בית הספר, "אפשר להיכנס?".
"בטח!" אמרה קנדריקס, קרעה את הפתק מהפנקס, שמה בידו ולאחר מכן פינתה את הדרך לילדה "תתקשר אליי ב-20:00".
הבחור הופתע ואז צחק "אחכה לכך בקוצר רוח".
—
"אז, השם שלו הפרטי שלו הוא באמת 'פטריק' – פטריק טנדי," סיפרה קנדריקס לסטיב בתלהבות כשנסעו שוב למחרת. "הוא רופא מנתח בתל השומר, ואב יחיד – אשתו נפטרה לאחר לידת הבת שלו – 'פייפר'. כרגע הוא גר אצל אביו לא רחוק מכאן, כי הוא והבת שלו עוברים לבית חדש שהוא בנה בשכונה הקרובה לבית הספר".
סטיב הרים את ידו בסימן שתפסיק "תני לי לנחש מה ההמשך – הכי חשוב שהוא פנוי ופתוח להצעות, ושקבעתם לדייט".
"בדיוק".
"מעולה! מה אומרים?"
"תודה אחי היקר שהכרת לי בחור מושלם" אמרה קנדריקס בדקלום.
"YOU WELCOME".
—
למרות שאיחרה ביותר מחצי שעה, חיכה פטריק לקנדריקס בסבלנות באותו הערב בבית קפה יוקרתי ליד החוף, הסבלנות שלו ממש הרשימה אותה.
"סליחה על האיחור, אני…".
"על מה את מדברת?" שאל פטריק. "תודה! אני נהנה מזמן חופשי קצת מהעבדה ומהדאגה לפייפר".
קנדריקס שתתה מים וקיוותה שלא נראתה טיפשית. בגלל שהשקיעה הרבה בלבחור בגדים לא שמה לב לשעון והתאפרה במהירות. אף פעם היא לא הייתה בדייט רציני – וסטיב לא עזר לה אלא הלך לבלות עם חברים.
בסוף בחרה רק שמלה סגולה נוצצת עם כפתורים ונעליים שחורות שעכשיו נראו לה דהויות.
פטריק לעומתה השקיע המון במראהו. הוא היה לבוש חולצת משבצות כחול-שחור מבד, מכנס שחור ונעלי ספורט שחורות שלא זיהתה, אולי תוצרת חוץ.
היא עיינה בתפריט שהיה על השולחן, ולא שמה לב שפטריק בוהה בה בחיוך.
"אוי, סליחה," אמרה כששמה לב ובטעות הפילה את התפריט על הרצפה. כשהרימה אמרה "לא הולך לי היום, אמרת משהו?".
"אוקי… אני יודע שהשם שלך קנדריקס קיין, שאת עובדת בתור שומרת בביה"ס של פייפר, גרה קרוב לכאן, בעלת ביטחון עצמי גבוה ותעוזה, קצת חצופה ורשלנית – שאני אוהב את זה, והכי משמח- רווקה ופנויה," ולאחר הפסקה קטנה הוסיף "ומאוד יפה, כמובן! מה עוד את רוצה לספר על עצמך?".
"תודה על המחמאות דבר ראשון, ואתה יכול לקרוא לי בשם- 'קנדי'," אמרה קנדריקס. "מה אני יכולה לספר? אני באה ממשפחה חורגת נוראית חוץ מאחי החורג הקרצייה שאני מתה עליו שעובד בתור סייר בבית הספר של פייפר. אני אוהבת לשחק ולצפות בכל תחרות ספורטיבית – אם היא הוגנת, אפילו את משחק הקווידיץ' אני אוהבת למרות שלא את ספרי הארי פוטר".
"את לא אוהבת ספרי הארי פוטר?!" נדהם פטריק, "סוף-סוף מצאתי מישהי כמוני!" ולאחר מכן הוסיף "ברוכה הבאה למועדון – אין לנו תקציב לציורים על סווטשרים".
היא גיחכה "אני יותר בקטע של מתח או אקשן. למשל, הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים הוא "המטרה – הבית הלבן. מה סרט הפולחן שלך?".
"חגיגה בסנוקר, כמובן," ענה פטריק ודקלם במבטא מהסרט "חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, שרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, יהושע בן לוי".
קנדריקס מחאה כפיים ודקלמה גם היא במבטא מהסרט "צדיק אורגינל".
מלצרית צעירה ויפה הגיעה לשולחנם עם טאבלט ושאלה "אתם רוצים משהו?".
""אפשר אולי חלב?" ביקשה קנדריקס. "נגיד, 3 אחוז ואז תחזרי אליי, טוב?".
כשהבינה מה אמרה התחילה לצחוק.
המלצרית לא הבינה מה מצחיק, אבל רשמה ופנתה אל פטריק "ולך, אדוני?".
"לא כלום, תודה!" ענה "באתי במיוחד ספיישל בשבילה".
המלצרית חייכה "החלב יגיע תיכף ומיד".
אחרי שהמלצרית הלכה, התקרב פטריק ולחש לקנדריקס באוזן "מאיפה נפלת עליי, מן השמיים?!".
קנדריקס צחקה "אם אתה מנסה להקסים אותי עם הבקיאות שלך בחגיגה בסנוקר אז…"
"אז מה?".
"אז אתה מצליח" ודקלמה "ימשיך כבודו…."
פטריק נשען לאחור "יא ווארדי, איזה קציצה!".
—
צלצול הסלולארי קטע את רצף המחשבות של קנדריקס.
היא הרימה את הטלפון – מספר בלתי מזוהה.
"הלו?"
"את צריכה לחייך לעיתים קרובות יותר, קנדי" שמעה את הקול המצמרר המוכר.
'טיפשה! אני ישר מול המרפסת עם דלת פתוחה! כמו אווז במטווח!'
קנדריקס מייד התרוממה, שלפה את האקדח, התכופפה, זחלה לכיוון החלון וסרקה כל כיוון.
שעת בוקר – אבל עדיין היא לא ראתה אותו או כל אדם אחר עם אקדח או רובה.
'טוב… זאת לא הפעם הראשונה שהוא מצליח להסתתר כך'.
"אל תהיי בלחץ קנדי, לא אעשה לך כלום, עדיין לא"
"מה אתה רוצה?"
"סתם, רציתי לראות מה שלומך," ואז הוסיף "אה, שכחתי – ולהמליץ לך להדליק ערוץ 2 בטלוויזיה".
קנדריקס ניגשה בזהירות לסלון, העבירה את השיחה לשימוש ברמקול והדליקה את הטלוויזיה לערוץ 2 –כתבה על מעלית בבניין הראשי של חברת "קלסו בע"מ" באזור תעשייה רמת החייל.
לאחר כמה שניות דיווחו שנמצאה גופה אחת בינתיים – טיפני קלסו.
עכשיו קנדריקס הבינה מה הוא רוצה לעשות.
'אני באמת לא יכולה לעצור בעדו' חשבה בייאוש.
פוף!!!
אגרטל שניצב קרוב אליה התנפץ לרסיסים.
"בסוף יגיע התור שלך, קנדי," אמר הקול מהקו השני וצחק "את האחרונה והחביבה"
השיחה נותקה.
קנדריקס מיהרה והתיישבה עם גבה לקיר כדי שלא תהיה חשופה.
'חשבתי אז שזאת הייתה תחילתה של ידידות מופלאה – כמה שאני טעיתי…'

המשך יבוא…

תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק י’