תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק ט"ז
לפרק הקודם
—
"אוו! זה כואב" אמר גל כשהרגיש את הפגיעה בראשו.
"אנחנו משחקים כדור-יד, טיפשוני," הקניטה ריקי מגל, נישקה את ידה שלה ומרחה על מקום הפגיעה "לא כדור-ראש".
"חה-חה-חה" אמר גל.
"זוג יונים, אולי תתחילו לשחק כבר?" קראה מיקה בצד, חסרת סבלנות.
ריקי הוציאה לה לשון.
"כן," אמרה חוי רז. "ההפסקות שלכם הורסות את כל הכיף".
"אני תומכת בדעת אחותי "אמרה איריס ששכבה בנינוחות על המזרן והשתזפה.
היה זה יום קיץ חם בחוף אביב, תל אביב.
איריס ניצלה את היום החופשי של השבוע כדי לנצל את מכוניתה החדשה – ג'יפ גלדיאטור שחור אך יפהיפה, ולנסוע ליום כיף בים.
השאר החליטו להבריז מהלימודים ולהצטרף אליה.
מה שההורים לא יודעים – לא יזיק להם.
בתחילה החליטו לשחק כדור-יד והתחלקו לשתי קבוצות – גל וחוי מול ריקי ומיקה.
קבוצת משפחת מגל ניצחה בהפרש גדול.
"אעלק יודע לשחק כדורסל" אמרה ריקי והתיישבה על המזרן שלה.
"אל תשכחו לשים קרם שיזוף" אמרה איריס.
"כן, אמא" אמר גל בצחוק ומרח.
הים נראה לו ממש יפה מנקודת המבט בה היה.
יפה ורגוע.
"היי גל," אמרה ריקי פתאום "אני רוצה לראות אם השם שלך הולם אותך. אני חושבת שלא".
היא הלכה אל הג'יפ, לקחה גלשן ונכנסה למים "תחרות שחייה עד המצופים וחזור?".
גל התרענן ממחשבותיו "אין בעיה. אבל אני לא רוצה לגרום לילדה לבכות".
הוא רץ אל הג'יפ, לקח את הגלשן שלו, ונכנס למים.
"לדרך!" קראה איריס, השופטת הלא רשמית.
ריקי וגל החלו בתחרות, כמובן שריקי הובילה.
היא הביטה לאחור וקראה "תאכל מי…!" אבל אז הגלשן שלה נחבט בסלע בולט, והיא נפלה לתוך המים.
גל ראה שהגלשן של ריקי התהפך והיכה בראשה כשניסתה לעלות, ועוד גל מים סחף אותה פנימה.
המציל הבחין בזה – אבל הוא היה רחוק וגל חשש שייקח לו זמן רב להגיע.
גל נטש את הגלשן שלו וצלל אל המים.
לקח לו פחות מדקה להבחין בריקי לתפוס בה ולהעלות אותה אל הגלשן שלו.
המציל הגיע אליהם והוא עזר לגל למשות אותה אל החוף.
ריקי הייתה מעולפת.
"לעזאזל!" מיקה סטרה לה כדי שתתעורר.
היא פקחה עיניים "בבקשה תגידו לי שאף אחד לא עשה לי הנשמה מפה לפה".
"לא הייתי מעז" חייך גל ועזר לה לקום.
"חוזרים הביתה" קבעה איריס עובדה והם הלכו אל הג'יפ בשתיקה רועמת.
כשנכנסו והחלו לנסוע לחשה ריקי לגל "האמת, במחשבה שנייה – לא הייתה לי שום התנגדות אם אתה היית עושה לי הנשמה מפה לפה" ואז קרצה.
גל צחק "בחלומות שלי אולי".
פתאום פניה של ריקי הרצינו.
היא שאלה "אתה יודע במקרה מה השעה?".
גל הביט בשעונו "ריקי, השעון שנתת לי בחתונה מקולקל"…
—
גל פקח את עיניו.
'זה היה רק חלום'.
'חלום מהול בזיכרון עצוב'.
הוא הביט סביבו וראה שהוא שוכב בתוך אמבטיה חמימה, משענת ראש מדיקלית מאחורי ראשו ורק מכנסיו עליו.
גל הביט סביב החדר, המקום כלל לא היה מוכר.
גופו כאב עכשיו פחות.
מי שזה לא יהיה – הוא טיפל בו טוב, וגל הודה לו מכל הלב.
גל התנגב עם מגבות בחדר, והחליף בגדים לחלוק כחול כהה שהיה תלוי בצד.
'אני חייב למצוא את איימי ולברוח' החליט ויצא מהחדר.
—
'זאת הפעם האחרונה שאני מארחת אצלי גבר בבית, בידיעה שזה ייסר לי את הלב' קבעה שריל.
היא הבחינה באור במטבח.
"את לא מצליחה להירדם?" שאלה שריל כשראתה את איימי יושבת ליד השולחן ובוהה בכוס קפה, במקום לשכב על הספה.
"ניסיתי, אבל כל פעם שאני עוצמת עיניים אני נזכרת מה היה לי שם" אמרה איימי בלי להביט בה.
"רוצה לשתף? אומרים שזה עוזר" הציעה שריל והתיישבה לידה.
איימי תהתה 'האדם האחרון ששיתפתי אותו – בגד בי, אבל מצד שני – הבחורה הזאת הצילה אותנו'.
"הייתה לי קלסטרופוביה בעבר בעקבות טראומת חטיפה כשהייתי סטודנטית, חשבתי שהתגברתי עליה – מסתבר שלא".
שריל נזכרה בכתבה על הסטודנטית שגל הציל.
'הוא הציל את איימי, והיא עכשיו גם העוזרת שלו, יש משהו ביניהם?'
"מה עשו לך" שאלה שריל.
"הבחור שעשה את עצמו חבר שלי, שידל אותי, כשהיינו יחד, לספר דברים אישיים על עצמי – גם על הפחדים שלי. הוא אחד מחוטפיי, ואירגן את זה שישימו אותי בתוך תיבה נעולה וחשוכה. איבדתי שם את העשתונות".
חלפה באיימי צמרמורת כשנזכרה בזה.
"בא לי להרוג את הבחור הזה" אמרה שריל ברוגז.
"אין צורך, הוא מת, חברה של גל שהסתננה לקבוצה שחטפו אותנו הרגה אותו והצילה אותנו ממוות בטוח".
"את מדברת על נטע בראון?" שאלה שריל.
"כן, את מכירה אותה?" שאלה איימי.
"באמת רציתי לדעת," אמר גל שהגיח פתאום אל הסלון. "מה הקשר שלך לכל זה?".
"גל, אתה צריך לנוח!" אמרה שריל.
"אני לא זז מכאן, עד שאני מבין מי בדיוק משחק במשחק הזה" קבע גל נחרצות והתיישב על כיסא.
"בסדר…" נאנחה שריל "כשחזרתי למכוניתי בחזור מניחום האבלים של משפחת בראון, מצאתי את נטע מתחבאת במושב האחורי. היא רק אמרה שאתם תצטרכו את עזרתי מבחינה רפואית-טיפולית, ושאני צריכה להיות מוכנה לאסוף אתכם כשהיא תתקשר אליי".
"מה עוד?" שאל גל.
"היא יצאה מהמכונית ונעלמה כלא הייתה לאחר מכן, לא הספקתי לומר לה כלום".
"טוב, אז בואו נסכם מה היה לנו עד עכשיו," החל גל. "שוכרים אותנו לשמור בחתונה של עמוס וריקי, מישהו מהכנופיה של טנדי הורג את ריקי, עכשיו הם מחפשים עדות כלשהי שהייתה אצל ריקי כביכול, בגלל זה חטפו אותנו וגילינו שנטע בראון היא מסתננת בכנופיה".
"מה הלאה?" שאלה איימי.
"אנחנו צריכים למצוא את מה שהם מחפשים – לפני שעוד מישהו ייפגע," אמר גל. "נטע חכמה, אף אחד לא מכיר את הקשר שלי לשריל".
'יש קשר?' תהתה איימי.
"היא לא אמרה לך כלום?" שאלה שריל.
"לא, רק נתנה לי שעון מפוברק שבכלל לא עובד".
איימי הצביעה על שעון הרולקס שעל מיטת בית החולים "אתה מתכוון לשעון הזה?"
גל הנהן.
איימי קמה ולקחה את השעון ואז חזרה והתיישבה "אם כבר השאירה מתנה – בואו נתקן אותו".
היא סובבה את הסלילים בעדינות, אבל כשהמחוג הארוך עשה סיבוב שלם – השעון נשבר ל-2.
פתק נפל על השולחן עליו כתוב TA, WB, 9747, 42.
"מה זה?" שאלה שריל.
"רמז מריקי המנוחה," אמר גל. "אנחנו צריכים לנסוע לתל אביב לבנק הפועלים – ובמהירות".
"למה אתה חושב ככה?" שאלה איימי.
"המספרים, אני בטוח, מציינים על מיקום, כי ריקי לא הייתה משאירה סימן שלא אומר דבר שברור רק לעצמה" אמר גל".
"אז TA הכוונה תל אביב. המספרים הארוכים הם של מספר בנק, אז WB הכוונה WORKERS BANK הכוונה בנק הפועלים. כספת 42" הבינה איימי.
"בדיוק" אמר גל.
"טוב… הבנקים סגורים בשעה הזאת של הלילה," הזכירה שריל ואז פנתה לגל "ואתה לא במצב ללכת לשום מקום חוץ מלנוח במיטה. אני פוקדת עליך, בתור רופאה ובתור מארחת, ללכת לנוח בחדר האורחים".
גל מחה וקם מהכיסא במהירות אבל אז עטף אותו גל כאב "בסדר, נכנעתי" אמר, הלך לחדר מנוחה שהוקצה למטופלי הבית וסגר אחריו את הדלת.
"כדאי שגם אני אפרוש לישון, אני לא יודעת אם הוא ייכנע בקלות כזאת מחר" אמרה איימי והלכה לכורסה.
שריל נאנחה.
בזמן שהלכה לחדרה חשבה שוב 'זאת הפעם האחרונה שאני מארחת אצלי גבר בבית, בידיעה שזה ייסר לי את הלב'.
—
מעט שעות לאחר מכן נשמעו דפיקות חרישות על דלת חדר האורחים.
"יבוא" קרא גל והתיישב על המיטה.
הדלת נפתחה ואיימי נכנסה דרכה, סוגרת מאחוריה את הדלת.
"איך אתה מרגיש?" שאלה.
"לאט-לאט זה משתפר," לא שיקר. "מה שלומך?".
איימי הרשתה לעצמה להתקרב יותר לכיוון המיטה בה היה גל "אני לא מצליחה לישון, לא מצליחה להשכיח את מה שקרה".
"אני מצטער שגרמתי לזה איימי, לא הייתי צריך לקחת את העבודה הזאת".
"אוי, שתוק כבר גל! זאת לא אשמתך!" היא התקרבה יותר, הפעם בחוסר מודעות. "זאת אשמת האיש הנוראי ההוא".
גל שתק.
הייתה לו טענה נגדית, אך הוא ידע שאין טעם.
עכשיו שמה לב איימי שמהזמן שהתעורר גל, הוא לא הביט בה ישירות.
'הוא מכבד אותי' הבינה וחייכה.
היא התיישבה על המיטה.
"מה את רוצה, איימי?" שאל, עדיין מביט למקום אחר.
"אני… באמת לא יודעת…".
הוא קם מהמיטה ונעמד מולה, עכשיו הביט בה ברצינות "אז, למה את כאן?" שאל.
"אני כאן כי…" ואז להפתעת שניהם, קמה גם היא, אחזה עם שני ידיה בראשו ונשקה לו ארוכות.
הוא ניסה למנוע את זה "מה לעז.. איי..".
בשלב הזה, גל כבר לא היה יכול יותר להילחם ברגשותיו.
גופו היה כמעט שבור לגמרי והמצפון שלו הכאיב.
החומה הרגשית שיצר בינו לבין איימי – נפרצה.
גל ואיימי פתחו בסערת נשיקות ברחבי החדר עד שגל נחבט בעציץ והעציץ נפל בקול רם.
הם התנתקו אחד מהשני והתנשפו.
איימי הייתה הראשונה שהגיבה ויצאה בסערה מהחדר מבולבלת ונסערת.
משאירה את גל מבולבל ונסער לבד.
—
פייפר הייתה מרוגזת.
מאז מציאת קפסולת הזמן של טיפני קלסו כלום לא הולך כצפוי.
בנוסף להכול, גם גל רז ואיימי וילנאי בחיים, ועליה הוטל למצוא אותם.
ההסבר של סבא שלה, ל-למה דווקא היא צריכה לחפש אותם, היה "כי מי יחשוד בבחורה מתוקה כמוך?".
הוא צדק, אנשים לא נוהגים לחשוד בה. היא ה'פיקסרית' המושלמת שלו.
המקום הראשון אליו הלכה היה דירתו של גל – לא היה שם כלום, אבל היא מאוד העריכה את האבטחה המשוכללת.
עכשיו היא יצאה לכיוון המקום השני – דירת הבייסמנט של איימי.
"את מחפשת את איימי?" שמעה קול כשהגיעה לחצר.
היא הסתובבה למקור הקול.
אישה מבוגרת בעלת שיער כסוף וקצר ישבה על כיסא נוח בגינה הצמודה והביטה בה בריכוז.
פייפר לא אהבה את המבט הזה והחביאה במהירות את אקדחה.
"כן, אני חברה של איימי. ראית אותה במקרה?" שאלה פייפר.
"לא ראיתי אותה כבר יותר מיומיים" ענתה הזקנה.
'אם הם לא כאן, היכן הם עוד יכולים להסתתר?' חשבה פייפר.
"אם תראי אותה, תשאלי אותה בבקשה מה שלום הבן שלי – שקד סנואו, טוב? לא שמעתי ממנו גם".
"אין בעיה, גברתי".
היא הלכה לכיוון מכוניתה 'איפה הם יכולים להיות?'.
ואז ראתה שהתמזל מזלה – איימי נראתה מסתתרת והולכת מבניין לבניין לכיוון דירתה.
"זאת ההזדמנות שלי" אמרה לעצמה.
דמותה של איימי נעלמה מאחורי סופרמרקט בצד השני של הכביש, פייפר עקבה אחריה בשקט.
תמיד אמרו לה שהיא ציידת טובה.
והנה היא – שותה מים וגבה אל פייפר.
'מושלם!'.
פייפר התקדמה בשקט – ואז הצמידה את גופה של איימי לקיר עם אקדח שלוף מכוון לראשה.
"את בצרות, גברת" אמרה פייפר.
איימי צחקה מסיבה לא מובנת.
"למה את צוחקת?".
ואז הרגישה אקדח מאחורי ראשה "כי את בצרות," שמעה כל גברי. "הניחי את האקדח ושימי ידיים מאחורי הגב, את עצורה באשמת איום על אזרחים".
פייפר רטנה ועשתה כמצוותו של יוסל'ה.
הוא גרר אותה למכונית.
"הצגה טובה" שיבחה איזי את דבי.
דבי הסתובבה אליה וקדה קידה של סיום מופע.
—
קנדריקס ניסתה להישאר בפוקוס אבל לא הצליחה.
היא ניסתה לעשות מה שטוני לימד אותה – 'הוצאת ראש'.
לכתוב את כל המחשבות, כולל את הדברים הכי קטנים וההשערות הכי טיפשיות, על דפים.
שלב שני לקרוא הכול ולמן במרקר מה שחשוב – אותם לציין בדף חדש.
ושלב אחרון לשבת בנוחיות ובזמן המתאים לך אישית, עם כוס קפה או תה, ולקרוא בעיון מה שנשאר.
'את הנוחיות והזמן אין לי…'.
"אוקיי," שאפה אוויר והחלה לכתוב במחברת שהביאה "זה התחיל מהרצח של סטיב – אין לי הרבה מה לעשות בנושא".
עברה לשורה הבאה "מר מנדל נרצח בבית הספר בנתניה, בו עבדתי, ורוצח משאיר הודעה".
שורה הבאה "בגופתו של סטיב מתגלה נוזל מוזר נוסף לדם – עדיין לא בדקתי תוצאות מעבדה".
"השאר זה איומים ומניפולציות של ניקולס טנדי" ציינה לעצמה.
היא קראה והחליטה שתתחיל מההתחלה.
—
נעמה רז ישבה בביתה על הכיסא הנוח והביטה סביבה.
כל-כך הרבה שקט בבית לא היה כבר הרבה זמן.
היא שנאה את המצב הזה.
בהתחלה חוי התחתנה ועזבה – זה שימח אותה מאוד.
עוד יותר שימח בכך שחוי ובעלה שי החליטו לגור לידה ברמת גן.
אחר כך הגיע תורה של איריס – היא קצת התרחקה מנעמה לגור בגבעת ברנר, בנוסף לכך, התרחקה מאורח חיי המשפחה, אבל נעמה התנחמה שהיא מצאה את ת'יאו, איש משכמו ומעלה.
שלא לדבר על שירה המתוקה.
אבל מה ששבר את נעמה היה מחלתו של מעלה – מתן.
גיל 64 הוא גיל לא צעיר, אבל לא כולם מקבלים בו דמנציה.
לפעמים חשבה 'אולי כדאי שגם אני אקבל דמנציה כדי לשכוח מהבעיות'.
אחת הבעיות הקשות שהפריעו לה היה הבן הצעיר שלה – גל.
'מתי הזאטוט הזה ימצא בחורה מתאימה לו? יש כל כך הרבה דגות בים'.
ואז חשבה 'אם ימצא ברבוניה – אממן לו את השבע ברכות'.
היא צחקה בקול עד ששמעה דפיקה בדלת.
"גברת רז? את בבית?".
היה זה קול של אישה צעירה.
נעמה הלכה לכיוון הדלת והתפללה שזאת חברה של רז.
היא הביטה בינית.
'שוטרת?!'
היא פתחה מעט את הדלת "שלום! זאת אני. במה אפשר לעזור?".
הבחורה הוציאה תעודת זהות.
"שמי קנדריקס קיין, יח"מ".
קנדריקס נראתה בעיני נעמה במצב רוח גרוע.
נעמה פתחה את הדלת לרווחה "כנסי, ילדתי, אכין לך משהו – ואז נדבר"
—
נטע בראון התפעלה מהסיפור שהאישה המבוגרת סיפרה לה.
"אני אשקול את ההצעה" ענתה בלי להתחייב.
"יש לך זמן, נחכה עד שרגלך תחלים – אך לא מעבר לזמן הזה" אמרה הזקנה בחיוך.
"בסדר".
הזקנה פנתה לאחור, יצאה מהמקום וסגרה מאחוריה את הדלת.
נוצר אצל נטע פרספקטיבה חדשה על כל העניין.
'אולי עשיתי טעות? אולי זה הפתרון?'.
ואז ייסרה את עצמה על המחשבה.
'שאעשה עסקה עם השטן?'
המשך יבוא…
תגובות (0)