תיכון ניקס|הקדמה

אורות המכונית האירו את הכביש החשוך. הלילה הפחיד את נורה, שהייתה מאחורי ההגה. השעה הייתה כמעט חצות והיא חזרה ממסיבה עלובה שמישהו מכיתת הבוגרים ערך בבית שלו בגלל שהוריו היו בחופשה. היא הדליקה את הרדיו, השקט היה מעיק והיא הייתה זקוקה למשהו שימלא אותו. מתוך הרדיו נשמעו צלילים מקוטעים של השדרן, הוא נשמע כאילו הוא עומד להרדם שם, יחד עם נורה. היא ניסתה להעביר לתחנה אחרת, אבל שום דבר אחר לא נשמע. היא נאנחה וכיבתה אותו, החליטה שהיא מעדיפה את השקט על פני השדרן המשעמם.
היא נסעה על הכביש הנטוש המפורסם של העיירה. ביום הכביש נראה נחמד, הנוף הפסטורלי שלו, אבל בחצות הוא נראה אפל ומפחיד. אף אחד לא התלהב במיוחד לנסוע בו אחרי שעת הדמדומים.
הלילה היה שחור והעצים נשבו ברוח ויצרו צלליות ארוכות ונעות לאורך כל הכביש.
כשהיא התחילה סוף סוף להתרגל לשקט, היא הרגישה את גלגלי המכונית פוגעים במשהו. היא בלמה את המכונית בהפתעה וישבה שניות ארוכות מאחורי ההגה, מנסה לעכל את מה שקרה כרגע. לפני שהראש שלה היה מתחיל לנסות לשכנע אותה ששום דבר ממה שקרה לא היה אמיתי, היא פתחה את דלת המכונית ויצאה בהיסוס כדי לחפש את מה שהיא פגעה בו עם המכונית.
מתחת לגלגל שלה היה כלב זעיר שהתבוסס בדמו. הוא לא היה שורד פגיעה כזו, לכן היא לא ניסתה לעזור לו. היא הרגישה כאילו כל מה שאכלה באותו ערב עולה לה לגרון. היא עמדה שם, לא מסוגלת לזוז, לא יודעת מה לעשות.
נורה שמעה צליל, סוג של רשרוש שעלה מן השיחים שבצדידי הכביש. היא הסתובבה בבהלה, לא יודעת אילו סכנות עורבות לה בלילה הזה. לנסוע באוטו כשגור כלבים תקוע לך בגלגל זה לא אפשרי, היא חשבה, לכן כדאי שפשוט אכנס לאוטו ואתקשר לאחי כדי שיוכל לקחת אותי מכאן. אבל זה היה מאוחר מידי, היא שמה לב מיד לדמות הכמעט בלתי מורגשת בין העצים הכהים. הוא התחיל להתקדם לעברה, בשקט ובאיטיות, כמו חתול והיא עמדה משותקת, לא מסוגלת לזוז, לא מסוגלת להניע את עצמה לברוח.
הדמות התחילה להתקדם מהר יותר. נורה שמה לב שידיו תחובות בכיסי הג'קט שלו והוא נראה משועמם.
כשהתקרב להילת האור שהמכונית שלה הפיצה, היא שמה לב לפניו. נורה הרגישה הקלה.
"מה אתה עושה כאן?" שאלה בצחוק קליל, מנסה להסתיר את הפחד שהרגישה לפני רגע. היא לא רצתה שידע שהוא הפחיד אותה.
הוא לא ענה לה, רק הביט בה בהתעניינות. לאחר שניה שנדמה כמו נצח פנה את מבטו אל הגלגל ושלולית הדם שהייתה מסביבו. היא סובבה את ראשה באי רצון אל הנקודה שבה הוא הביט. אולי יהיה לו פתרון בשבילי, היא חשבה.
הוא הניח את ידו על כתפה, כדרך אגב והיא לא ידעה מה לעשות ולא הסתובבה, רק המשיכה להביט על הגלגל. היא לא הצליחה להסיר מעליה את תחושת האשמה הכבדה ותחושה אחרת, נוראית יותר, התחילה להתעורר בבטנה.
שניה לאחר מכן, היא הרגישה כאב שמפלח את גבה. כאב חד וקר של סכין ארוכה שנכנסה לתוך גבה ארבעה פעמים. היא צרחה, מושכת את עצמה ממנו, מנסה לברוח. הכאב הפחיד אותה וערפל את ראשה. לא היה בזה שום היגיון, היא ידעה זאת.
היא נפלה על הקרקע, עדיין צורחת, ידיה לחות מדם. הכאב התחיל להתפשט לאורך כל גופה ונקודות שחורות הופיעו לנגד עיניה. זה הרגיש כמו נצח כשהיא ניסתה לגרור את עצמה על פני האדמה, בוכה וצועקת שמישהו יבוא לעזור לה.
אבל אף אחד לא שמע את קולה.
הוא סובב אותה על גבה, מכאיב לה ולא מאפשר לה לזוז תחת כובד משקלו. היא ראתה את ניצוץ הסכין כשהוא שיסף לה את הגרון. היא נשמה נשימה אחרונה, שנשמעה כמו גרגור ונדמה לנצח.
מצאו אותה לאחר שבועיים, שוכבת בין השיחים, כתר מפרחים על ראשה.