תזכיר לי מי אתה? פרק ראשון

אני מביט בה ואני לא יכול שלא לשים לב כמה קטנה היא נראית כרגע.
אני רגיל לראות אותה בטוחה בעצמה, עומדת עם ראש זקוף אפילו כאשר כל התוכניות שלה הולכות לעזאזל, אני רגיל שהיא שולחת לעברי חיוך זאבי לפני שהיא מפנה אליי את גבה ומשאירה אותי לבד.
אני ממש לא רגיל אבל לראות אותה חסרת הכרה וחסרת ישע.
היא נראית כמעט כמו אדם רגיל כרגע, היא לא האויב המושבע שלי יותר, אלה פשוט בחורה צעירה שזקוקה לעזרה ולמרות שהמוח שלי צועק עליי שהחיים שלי יהיו הרבה יותר קלים אם אני פשוט אשאיר אותה פה, אם אני אתן לה למות פה, כל שאר החושים שלי מזכירים לי שאני אמור להיות הגיבור, ושכאחד כזה אסור לי להשאיר אותה במקום מסוכן כמו הבניין הזה.
רעש נשמע מאחורי ואני לא צריך להתסובב בשביל לדעת שהתקרה התחילה לקרוס ושמאוד כדאי לי להוציא אותה מפה לפני שיגרם לה נזק מכל העשן סביבנו.
אז בניגוד לכל מה שהמוח שלי צועק, אני מרים אותה ורץ אל עבר הפתח הקרוב ביותר, מקווה שנצא מפה לפני שעוד משהו יפול עלינו, משהו שכנראה יעלה באש ועשוי לפגוע בנו קשות.
כאשר אנחנו יוצאים אל אוויר הערב הקריר אני לא יכול לחשוב על דבר מלבד העובדה שאנחנו צריכים להמשיך להתרחק מהבניין העולה באש.
אני לא יודע כמה זמן רצתי, אבל עצרתי רק כאשר הגענו לכביש והייתי בטוח שאנחנו נמצאים במרחק בטוח יחסית מהבניין.
אני מניח אותה בעדינות על האדמה ואני תוהה כיצד אני אמור להמשיך מפה.
אני יודע שהרשויות לא יזהו אותה כמי שהיא באמת, משום שאם הם היו יודעים מי היא הם לא היו מאפשרים לה להשליט טרור על העיר הזאת במשך שנים.
אני רוצה להסגיר אותה לידיהם ולהשתחרר ממנה, אבל אני לא יכול להסתכל על הפנים השלוות האלו ולהאמין שהיא אותה בחורה שאני נלחם כנגדה כבר כמה שנים.
אני מניח אבל שמה שגרם לי להאמין בסופו של דבר שאני לא אספר לאף אחד מי היא היה העובדה שרציתי לדעת מה הסיבה שלה, רציתי לדעת למה היא החליטה להיות חלק מהאנשים הרעים.
אני ראיתי אותה פועלת במהלך השנים, היא הייתה אדם מבריק, במשך מספר פעמים הסיבה היחידה שהצלחתי לנצח אותה הייתה מזל טהור, היא הייתה חכמה ומדוייקת והיה לה כוח רצון מדהים, הייתי מאושר אילו היא הייתה אחת מאיתנו, מהחברה הטובים, בגלל שחסרים לנו אנשים כמוה, אנשים שיעשו הכל בשביל להשיג את המטרה שלהם, חבל באמת שהמטרה שלה היא לא להציל את העולם, בגלל שאני בטוח שהיא הייתה מצליחה לעשות זאת בזמן שיא.
"איפה אני?" קול שואל, הוא מלא בפאניקה והשיעול שבא אחריו כמעט ומפלח את גופה הזעיר. אני מניח שהייית כל כך שקוע במחשבות שפספסתי את הרגע שבו היא התעוררה, אני לא יודע כמה זמן היא הייתה בהכרה אבל המבט על פניה מבטיח לי שהיא בחנה אותי כבר זמן מה.
"מי אתה?" היא שואלת לאחר שנייה פניה בוחנות אותי בצורה מוזרה ואני לא מצליח לרדת לתחתית דעתה לפני שהיא מנסהל לקום ממקומה על הקרקע.
"בבקשה אל תפגע בי," היא אומרת לפתע ומנסה לשמור על שיווי משקל."אני לא יודעת איך הגעתי לפה, או מי אני, אבל-"אני לא מספיק לשמוע מה עוד יש לה לומר בגלל ששיעול נוסף תוקף אותה והיא כמעט ומתקפלת בגללו, אני מניח שהיא באמת שאפה הרבה עשן, אני תוהה כמה זמן יקח לאמבולנס להגיע לפה, זאת אומרת הבניין הזה אולי נמצא בפאתי העיר אבל הוא בהחלט בוער מספיק טוב בשביל שיראו אותו מהצד השני של העיר.
היא מנסה להתיישר עוד הפעם והלמשיך לדבר אבל היא מעבדת את שיווי משקלה ואני מספיק רק בקושי לתפוס אותה לפנ ישהיא פוגעת באדמה. אני מנסה להקים אותה על רגליה אבל אני מבין שהיא איבדה הכרה פעם נוספת.
אני שומע סירנות מתקרבות ואני רוצה להודות לאלוהים, אני לא יודע מה הייתי עושה אחרת, זאת אומרת, אני אולי גיבור-על, אבל הידע שלי בעזרה ראשונה בהחלט מצומצם.
אני לא יכול להפסיק לחשוב על כל מה שהיא אמרה בזמן שאני מתקרב אל הכביש, אני לא יודע אם היא שחקנית ממש טובה או שהעשן עשה יותר מרק לפגוע בריאות שלה, או שאולי זה קרה בזמן שהיא נפלה?
אני בהחלט לא יודע אבל אני בטוח שהרופאים יוכלו לומר לי יותר בעוד כמה שעות ואני בהחלט אדאג לשמור עליה כמו נץ במהלך הימים הקרובים, אני אולי לא מוכן לומר לרשויות מי היא, אבל זאת בהחלט לא אומרת שאני פשוט אתן לה אפשרות לחמוק מאחריות ולהמשיך ולהשליט טרור בעיר שלי.