ת'ור או אריאל – פרק 2

תקתוקים חזקים בדלת נשמעו, וגרמו לי להתעורר. הבטתי בשעון – 7:30 בבוקר.
מי בא עכשיו בשעה כזאת?! באי רצון קמתי מהמיטה, ובדרך העברתי מבט אל לילי שישנה הפוך. גיחכתי והתקרבתי אל הדלת, פותחת אותה. "בוקר טוב" ת'ור פנה אליי בחיוך. "שוב אתה?" מלמלתי ושפשפתי את עיניי בעייפות. "כן, את זוכרת את הפיקניק?" הוא אמר וחייך אליי את החיוך המקסים והמושך שלו. "אתה זוכר שאמרתי 'לא' וסגרתי לך את הדלת בפרצוף?" החזרתי לו והוא צחק.
"זה יעזור אם אני אגיד בבקשה?" הוא אמר ואני נאנחתי. אולי.. אולי הוא באמת בא על דעת עצמו..
לא, אין מצב בעולם. הבטתי אל עבר ידיו וראיתי שהוא מחזיק סלסלה.
"זה יעזור אם תגיד לי מה יש לך שם" אמרתי והצבעתי לעברה, הוא חייך חיוך מרוצה. "פנקייקים, טוסטים, ירקות, פחיות של קוקה קולה – "
"קנית אותי בפנקייקים" אמרתי וקטעתי אותו. הוא צחק. "את גורמת לי לצחוק הרבה, זה טוב" הוא אמר וחייך לעברי. "אני אתלבש" אמרתי וחייכתי לעברו חזרה, סוגרת את הדלת.
הלכתי לחדר המקלחת, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים. אחר כך לבשתי שמלה בצבע מנטה, שבחזה היא צמודה אך בסוף השמלה היא משוחררת ופתוחה.
נעלתי את נעלי דוקטור מרטינס האהובות עליי, שמתי מסקרה ושפתון וזרקתי את שיערי הארוך לתוך קוקו גבוה.
פתחתי את הדלת וראיתי את ת'ור עדיין עומד שם, אך ההבעה שלו השתנתה כשראה אותי.

נק' מבט של ת'ור –
חיכיתי בחוץ בזמן שהיא התלבשה. ידעתי שזה יהיה קל מידיי.
הדלת נפתחה לאחר כפחות מעשר דקות, ובחנתי אותה שוב ושוב. "ואו" פלטתי מפי בטעות, כשראיתי כמה יפה היא נראתה. 'היא רק חובה, מספיק' חשבתי לעצמי וניערתי את הראש.
"את נראית טוב" אמרתי והיא חייכה לעברי. "תודה" היא אמרה ויצאה מתוך הבקתה שלה, סוגרת את הדלת מאחוריה. כשמצאנו פינה נוחה בדשא, פרסתי שמיכה והתיישבנו עליה עם הסלסלה.
"אז, ת'ור" היא אמרה לפתע והעברתי את מבטי אליה. "למה רצית לקחת אותי לפיקניק?" היא שאלה מסוקרנת בזמן שלעסה את הפנקייק שלה בהנאה. גיחכתי למראה שלה ועניתי "רציתי להכיר אותך".
אני יודע שזה שקר, לא ממש רציתי להכיר אותה עד לפני אתמול. היא בסך הכול חובה.. אבל אי אפשר להתעלם מהעבודה שהיא יפיפייה ויש לה גוף חטוב ומושך. אולי טייסון צודק ובאמת יצא לי משהו מכל זה.
"בטוח?" היא גיחכה ושתתה מפחית הקולה. "כן" אמרתי וחייכתי.
ככה עברו עוד עשרים דקות שבהם דיברנו והיא הצחיקה אותי מבלי לנסות אפילו.
צחקתי כשאני מביט בפניה. "מה?" היא שאלה והסתכלתי על השוקולד המרוח על פיה. לקחתי את ידי וניגבתי אותו, הרגשתי כמה שפתיה רכות. "שוקולד" אמרתי והראיתי לה את האגודל שלי, שליקקתי את השוקולד ממנו. "הו" היא גיחכה, לקחה נייר והעבירה אותו על שפתיה.
"אז.. אם… " גמגמתי וניערתי את ראשי, מוציא את המחשבות המיניות שלי ממנו.
"רוצה להיות איתי היום בפעילות הקיאקים?" שאלתי והיא הרימה את ראשה אליי. "אני עם לילי" היא אמרה ועזרה לי לקפל את השמיכה. "זאת שאיתי בחדר" היא הוסיפה במהירות. "הו, כן אני יודע מי היא.." אמרתי והיא מסרה לי את השמיכה והסלסלה. "אולי תוכלי לבקש ממנה להיות עם מישהו אחר ותהייה איתי?" שאלתי וניסיתי להראות שאני מתחנן, למרות שזה תמיד ההפך אצלי. בנות מתחננות אליי.
היא נאנחה וחשבה לכמה שניות. "אוקיי" היא אמרה לבסוף ואני חייכתי חיוך מרוצה. "אוקיי" חזרתי אחריה.
הייתה שתיקה מביכה, שבה הבטנו אחד בשנייה. "אז אמ.. ניפגש כבר כשהמדריכים ייקחו אותנו" היא אמרה ואני הנהנתי. "ביי" היא הוסיפה והתרחקה, מתקרבת אל הבקתה שלה ושל לילי.
"אם רק ידעתי שככה היא נראית" שמעתי קול מאחוריי וקפצתי. הסתובבתי וראיתי את טייסון נשען על עץ, ובוחן את אריאל מתרחקת. "יש לה גוף" הוא אמר בחיוך מתרשם. "כן כמו לכל בחור ובחורה" סיננתי והחלתי ללכת, כשהוא בעקבותיי. "אהיה אכפת לך אם אני אנסה להתחיל איתה?" הוא אמר ואני נעצרתי במקום. "לא, למה שיהיה אכפת לי?" הרמתי כתפיים. אני לא מחבב אותה או משהו כזה, אבל אני יודע בוודאות ששום בחורה לא זקוקה למישהו כמו טייסון בחיים שלה. אם הייתי צריך לקרוא לו בכינוי מסוים זה היה – עלוקה חרמנית. "מעולה! אני צריך קצת.. אתה יודע" הוא גיחך ונתן לי מכה בכתף. דוחה. "תשאל את ברוק קודם.. היא נתנה לי את החובה הזאת אתה יודע.. ואני אמור לגרום לה להתאהב בי אז.." אמרתי והוא פרץ בצחוק. "כי גם אכפת לי מה ברוק חושבת" הוא אמר והתרחק. נאנחתי. אריאל אולי החובה שלי אבל אין מצב בעולם שאני אתן למישהו כמו טייסון להתקרב אליה.
נכנסתי אל הבקתה שלי, והנחתי את הסלסלה על המיטה ונשכבתי לצידה. בינתיים ישנתי קצת עד שהמדריכים יקראו לנו.