ת'ור או אריאל – פרק 1

"הקיץ הזה הולך להיות מטורף" כריסטיאן, או איך שאני קורא לו מגיל קטן – כריס, קרא בהתלהבות והניח את ידו מסביב לכתפיים שלי. בידו הייתה כוס פלסטיק אדומה, שהטלטלה מצד לצד. "אתה שיכור" אמרתי בחצי גיחוך והנחתי אותו על הספה. כריס ואני מכירים מכיתה ב', הוא כמו אח בשבילי. זהו הלילה הראשון במחנה הקיץ שתלמידים מבית הספר שלנו, וגם אני, באים כל שנה. היינו בתוך 'בקתת המסיבות' הקטנה שבה אנחנו מבלים כל שנה בלילה הראשון.
"ת'ור!" קולה של ברוק גרם לי להתנתק ממחשבותיי. "אמת או חובה?" היא שאלה בחיוך ממזרי ולגמה מכוס השתייה שבידה. "חובה" החזרתי לה באותו בחיוך, והתיישבתי על הספה לצד כריס, בזמן שהיא ישבה מולי בחיקו של אדם, חבר שלה.
"חובה עלייך.." היא אמרה והניחה את ידה על הסנטר, והסתכלה סביב, מחפשת מה לתת לי.
היא וכולם יודעים טוב מאוד שכל חובה שנתנו לי ביצעתי, אפילו את הכי משוגעות. אני זוכר שוויל נתן לי חובה לנשק את מנהלת בית הספר שלנו – מירנדה. נישקתי אותה בלי בעיה. כמובן שהייתי כל כך קרוב לסילוק מבית הספר, אבל אין דבר שההורים שלי לא פותרים בעזרת כסף ומעמד.
"נו?" שאלתי עם ידיים פרוסות לצדדים, ומבטה הופנה אליי. "חובה עלייך להזמין את אריאל פלורנסה לדייט איתך" היא אמרה בחיוך מרוצה על פניה. "אריאל?" שאלתי בעיניים גדולות. אריאל פלורנסה היא מהנערות השקטות והחכמות האלה, שאתה רואה תמיד עם אותם אנשים.
היא דווקא נורא יפה לדעתי. ברונטית בעלת שיער ארוך וחלק, ועיניי שוקולד ענקיות. למרות היופי שלה, היא לא בחורה פופולארית בבית הספר, ואף פעם לא באמת דיברתי איתה.
"גם אם הייתי מסכים, זה לא הגיוני. אנחנו במחנה קיץ גאון" הזכרתי לברוק, "הו" היא נזכרה וגיחכה לעצמה בהנהון. "אז, תחזר אחריה ותגרום לה להתאהב בך, עד סוף מחנה הקיץ" היא תיקנה את עצמה.
אריאל נשמעת ונראית כמו מטרה קלה, כך שבטח אני אסיים את החובה שלי עוד לפני סיום הקיץ. "אין בעיה בכלל" עניתי בחיוך קטן. "ואו גבר, אני מקווה שיצא לך מזה משהו בסוף" טייסון צחק ותפח על שכמי. "אני לא מתכוון לשכב איתה, טיי" אמרתי ופתחתי לעברו עיניים מזהירות. "זה מוגזם מידיי" הוספתי וקמתי ממקומי. "שיהיה" שמעתי אותו ממלמל מאחוריי, כשהתקדמתי לדלת הבקתה. "לאן אתה הולך?" קלייר שאלה והתקרבה אליי, מניחה את ידיה מסביב לעורף שלי. "לישון, אני עייף" אמרתי זז ממנה מהר ויצאתי מהבקתה, לפני שתימרח עליי שוב, למרות שידעתי שאני לא באמת הולך לישון – אלא להתחיל את החובה שלי. קלייר היא עוד אחת מהבחורות שנואשות להיות איתי, רק שהיא ממש נדבקת אליי, בצורה זולה.

נק' מבט של אריאל –
"לילי!" צעקתי וחטפתי ממנה את היומן שלי, שהיא קראה בהנאה. "אני לא מאמינה עלייך" אמרתי והכנסתי את היומן אל תוך המגירה בשידה הקטנה שלצד המיטה שלי.
"מה?" היא הרימה כתפיים וקפצה מהמיטה, מתקדמת אל עבר המקרר הקטן שבקצה החדר שלנו.
"מה מה?! זה היומן האישי שלי, אסור לך לקרוא אותו" מחיתי.
"אוי נו, הייתי חייבת! את החברה הכי טובה שלי ואת בקושי מספרת לי משהו בזמן האחרון. הייתי חייבת לדעת מה מתרוצץ בתוך המוח הגדול שלך" היא אמרה והוציאה פחית שתייה של קוקה קולה.
"כי אין מה לספר" מלמלתי והתקרבתי אל עבר החלון הקטן שבבקתה שלנו, והצצתי אל החושך שבחוץ. "בטח שיש! אל ת – "
תקתוק בדלת קטע אותה. "זה בטח רורי" אמרתי והתקדמתי אל הדלת, פותחת אותה בחיוך.
"היי" ת'ור עמד מולי ונופף בידו בחיוך. עיניי הגדולות נהפכו ליותר גדולות, ואני הבטתי בו בבלבול. "ת'ור? מה אתה עושה פה?" שאלתי והרמתי גבה. הוא מכיר אותי כבר כ-3 שנים, וזו המילה הראשונה שהוא אי פעם אמר לי.
"אני.. אמ.." הוא גמגם בחיוך מקסים, והעביר יד בשיערו הברונטי. "אני רוצה לקחת אותך מחר על הבוקר, לפיקניק" הוא אמר והגבה שלי נשארה עדיין למעלה.
"רק אם את רוצה כמובן" הוא הוסיף בחיוך, ואני הבטתי סביב, הזזתי אותו והסתכלתי לכל עבר מאחוריו, לכל שיח, עץ ובקתות אחרות בסביבה.
"מה? מה יש?" הוא שאל מסתכל לאותו כיוון שאני הסתכלתי, וחזרתי חזרה פנימה לדלת. "איפה המצלמה הנסתרת?" שאלתי וצחוק יצא מפיו. "אין שום מצלמה" הוא אמר בחיוך, והביט בי בעיניו החומות והיפהפיות. ת'ור הוא מסוג הבחורים שאני יכולה להגיד עליו שהוא מושלם. ביופי כמובן, לפי מה ששמעתי – האופי שלו לא כזה יפה כמו פניו. יש לו לסת מרובעת ותווי פנים מושלמות. שיער מבולגן בצבע חום ועיניים קטנות בצבע דומה לשיערו. "אז, מה את אומרת? אני יודעת שזה מפתיע.. אבל אני אשמח להכיר את האישיות העומדת מאחוריי הפנים המושלמות שלך" הוא המשיך את חיוכו המושך, ונשך את השפה התחתונה שלו. נעמדתי שם, עדיין עם העיניים שלי פתוחות לרווחה. "לא" אמרתי וסגרתי במהירות את הדלת בפרצוף שלו.
"בבקשה אל תגידי לי שהרגע אמרת לא לת'ור לסטר" לילי שישבה על מיטתי, הניחה את ידיה על ראשה. "הרגע אמרתי לא לת'ור לסטר" הרמתי כתפיים ושתיתי מפחית השתייה שלה.
"למה עשית את זה בדיוק?!" היא כמעט וצעקה, מביטה בי במבט של 'מפגרת' על פניה.
"כי אני לא קונה את זה. בטח מישהו גרם לו לעשות את זה… בכל מקרה, זה לא כך מעניין אותי" נשכבתי על המיטה שלי, והנחתי את השמיכה עליי. "ואם הוא בא על דעת עצמו?! זה פאקינג ת'ור" היא שאלה, והתקרבה למיטה שלה, עדיין באותה הבעה. "אז.. לא יודעת" מלמלתי בשקט ונאנחתי. למה דווקא היום הוא הציע לקחת אותי לפיקניק ולא בכל ה-3 שנים שאנחנו 'מכירים'? משהו דיי מסריח פה.
"אל תשכחי לכבות את האורות, לילה טוב" לחשתי בעייפות, ועצמתי את עיניי במחשבות.