תגידי לי אם זה היה שווה את זה – פרק 2
"אמא! אמא ! " צעקתי . "מד"א!!!" הסתכלתי לצדדים וראיתי שני פרמדיקים מתקרבים לעברי ואל אמי חסרת ההכרה. הם מגיעים עם אלנוקה, רצים אלי בבהלה .. הם הרימו את אמי על האלנוקה ואני בוכה ..
הם אמרו לי "לכי אחרינו" ומתחילים לרוץ, אני רצה אחריהם, לא האמנתי שזה קורה לי ! הרי זה קרה רק בגללי! הנה אני, יושבת במסדרונות בית החולים הקפואים מחכה לאמא שנפצעה בגללי, שבאה למקום הזה בכלל בגללי ! "את יכולה להיכנס" אמר הרופא שבדק את אמי במשך חצי שעה. אני נכנסת לחדר עם דמעות בעיניים ורואה את אמי שוכבת על המיטה.. מנסה לחייך חיוך מזויף לעברי בשביל שלא ארגיש רע עם עצמי .. אני מתחילה לבכות. אני לא עומדת בזה. היא מציעה לי להצטרף לשבת לידה, אני מתקרבת והיא לוחשת "אני בסדר, זו לא אשמתך" . "איך את יכולה להיות בסדר ?! תסתכלי על עצמך אמא ! את כולך תחבושות ופלסטרים! " צעקתי עליה בכעס שהיא לא מבינה שזו אשמתי. " אני אשמה אמא ! אני אשמה! " התיישבתי ולידה וחיבקתי אותה חזק ולחשתי " אני אשמה, ואני מצטערת" . "את לא אשמה יעלי.." אמא אמרה וניגבה את דמעותיי ונשקה למצחי . "את לא אשמה" ..
תגובות (1)
תמשיכי :)