שתיקה פרק 1

"אל תגלי זאת לאף אחד טוב אמנדה?" שאל אבא של אמנדה,
היא הנהנה בראשה לחיוב הוא הלך וכך צלו נעלם והיא ראתה אותו שוב.
'לא לגלות אמנדה','לא לגלות' זאת המחשבה היחידה שעברה בראשה של אמנדה במשך 6.5 שנים שעברו היא שתקה ולא דיברה עם אף אחד היא רק שתקה הפסיכולוגית טענה שזאת תקופה טראומתית בשבילה
אך אמנדה תמיד ידעה שהיא טועה כולם טועים אף אחד לא ידע מה באמת עובר בראש של הנערה השקטה כל כך המון מחשבות וסודות שהיא צריכה להסתיר שלקחו ממנדה את הדבר היחיד שנשאר לה המילים והיושר תמיד שדברה בגיל צעיר דבריה היו דברי חוכמה יושר ושנינות אך הכל נעלם כי היא הייתה צריכה לשמור על סודות גדולים מדיי שגרמו לשתיקה שלה.
————————————————-
"אמנדה האוכל מוכן" אחת מהשותפות לחדר של אמנדה בבית היתומים קרתה לה,
היא רק הנהנה בראש והלכה בשקט לבשה חולצה לבנה וג'ינס רחב את נעלי הבית היא אפילו לא החליפה ושיערה נשאר מבולגן מהשינה היא ירדה למטה במדרגות לקומה הראשונה,
עיניים שופטות משאר הילדים והנערים והנערות הסתכלו עליה חלקם צחקו וחלקם המשיכו לאכול את הארוחה בשקט,אך זה לא עניין את אמנדה לא היה לה אכפת מהאחרים רק מעצמה ואיך היא תברח מהמקום הנוראי הזה שרק מעיק עליה עוד יותר.
אמנדה קלעה את שיערה לצמה מרושלת לקחה לעצמה סלט ומיץ תפוזים והלכה לשולחן המרוחק ביותר בחדר היא רק בחנה את הסובבים וחשבה כמה טיפשים הם שהדבר היחיד שמעניין אותם זה מה קורה לאחרים,לרכל,להשתכר וללכת למסיבות
"היי אמנדה" ג'וש התיישב לידה הידיד היחיד שרכשה לעצמה במהלך התקופה הזאת
,היא אפילו לא הבינה מה הוא רוצה ממנה היא הרי לא מדברת לא משתפת בסודות שלה והוא לא יודע מה עובר עליה אך עצם כך שלמשהו באמת אכפת ממנה השאיר אותה שפויה
ג'וש בתחבר עליה בהתחלה רק בגלל שריחם עליה הנער הגבוה והנאה פשוט ניסה מרחמים.
הוא אכל את האוכל שלו במהירות היא הסתכלה עליו במבט משועשע ואכלה את הסלט שלה בשקט
"את לא מבינה מה קרה לקייטלין" הוא אמר מחויך
,אמדה הסתכלה עליו בשאלה "אליוט תפס אותה בוגדת בו עם כריס החבר הכי טוב שלו" ג'וש צחק מעט אמנדה חייכה חיוך קטן דמיינה את המבט של קייטלין הנבזית באותו רגע שאליוט תופס אותה עם כריס צחקוק קטן יצא מפיה "ידעתי שזה ישעשע אותך" אמר ג'וש והמשיך לאכול
"אמנדה פירס,אמנדה פירס ענה עלי לחדר המנהל" נשמע קולה של המזכירה בכול רחבי הקפיטריה וכל המבטים הסתכלו סביב אמנדה 'מה עכשיו' שאלה את עצמה ועלתה חדר המנהל