"שתיקה" פרק 6

"זה היה בניגוד לרצוני" קטעתי אותו, צעקתי, לא רציתי שיזכירו לי את זה למרות שזכרתי את זה ממש טוב, "תיזהרי ממנו, והא סוג של סטוציונר" הוא נאנח,
"למה כל כך אכפת לך ממני" שאלתי והבטתי בעיניו הכחולות שנצצו שנראו מלאות בדאגה ומחשבה,
"אני אומר את זה לכל אחת שליאון מתעסק איתה, את לא משהו מיוחד" עיניו הכחולות הפכו להיות כחולות ללא הבעה נוספת, ללא רגש בעיניו, והוא פשוט הלך משם,
הוא הביא אותי למקום משונה, מסתורי רק כדי להגיד לי להיזהר ושאני לא משהו מיוחד..?

"הי" צעקתי, ניסיתי שהוא יעצור, אבל לא, הוא המשיך ללכת, הוא המשיך להתעלם ממני.
אני הייתי בשוק, קפאתי, ניסיתי לעכל מה שקרה פה הרגע, זה אחד הדברים המוזרים שקרו לי פה, וקרו לי הרבה דברים מוזרים פה, או בכלל…
–
"לוס" שמעתי את קולה של מורגן עוצר אותי מלשתות מהברזייה,
הסתובבתי אליה ואני אומרת לכם כשהיא ישבה על הכיסא הגדול שלה היא לא נראתה כל כך גבוה,
העפתי מבט עליה, על שיערה השחור והקצר, על בגידה הצמודים, השחורים שהבליטו עוד יותר את גופה הרזה, על נעלי העקב השחורות שהיו נראות די גדולות יחסית לכפות רגליה הרזות,
"כן" גמגמתי והרמתי מעט את ראשי כדי להביט בעיניה השחורות,
"אני רוצה שנדבר במשרד שלי" היא חייכה את החיוך הענק שלה, גורם לשפתיה להיות דקות עוד יותר ממה שהן.
–
"שבי" מורגן הצביעה לי על הכיסא שהונח ממול השולחן בזמן שהיא מתיישבת בכיסא שבצדו השני של השולחן הגבוה, "מה רצית" שאלתי בבלבול, "שתבחרי חוג" שוב החיוך נמרח על פניה, חיוך כזה שחשף כל כך הרבה שיניים לבנות וקטנות, "חוג" חזרתי אחריה בבלבול,
"כן כל התלמידים פה בחוג ומכיוון שאת תלמידה, אומנם חדשה אבל עדיין תלמידה, תצטרכי לבחור חוג"
"אני לא טיפוס של חוגים" נאנחתי,
"תאמני לי את תאהבי את זה, מה את אוהבת לעשות" היא שאלה,
"אה, אני באמת לא יודעת" מלמלתי והסתכלתי על מורגן שפתחה את המגירה שלה במהירות והוציאה משם חבילת דפים,
"אני אגיד לך את המקצועות ואת תבחרי טוב"
"או.. אוקי" מלמלתי
"אז ככה יש לנו, אומנות, צילום, בישול, אופנה, מדעים, ריקוד, כדורגל, כדורסל, שירה, נגינה.."
"שירה" קטעתי את מורגן שקראה מהדף, פשוט התפרצתי לדבריה, בלי לחשוב, אני לעולם לא שרתי מול מישהו, אני חושבת שאף אחד לא יודע שאני שרה בכלל, איך אני אמורה לשיר מול אנשים עכשיו..
בקיצור עשיתי את טעות חיי.. "מצוין אז אני ארשום אותך" מורגן חייכה וסימנה לי ללכת.
–
"לוס איפה היית" בר שאלה ברגע שעשיתי צעד אחד לתוך החדר,
"טיילתי" חייכתי, שיקרתי כי שוב נזכרתי בנער המוזר הזה, שהזהיר אותי, שגרם לי להתבלבל,
"איפה אתן הייתן" שאלתי את בר ואמבר, היחידות שהיו בחדר..
"בחדר אוכל" בר אמרה , "ובקניות" אמבר צעקה והוציאה שמלות נשף מהשקית הגדולה,
"היום יש מסיבה לכבוד השנה החדשה, אז אנחנו חייבות להתארגן" ג'וסלין ואנגלה צעקו מהמקלחת,
"כן הן מתאפרות" בר גלגלה עיניים וזרקה עלי שמלה בצבע תכלת,
"מה אני אמורה לעשות עם זה" צחקתי והרמתי את השמלה,
"ללבוש" אמבר צחקה, "אני לא חושבת שאני הולכת למסיבה הזאת" נאנחתי,
"הו את כן, תאמיני לי, ג'וסלין ואנגלה תנו ללוס להתלבש" בר צעקה ודחפה אותי למקלחת,
"את לא יוצאת מפה עד שאת מתלבשת" אנגלה צעקה וסגרה את הדלת.
באמת שאני לא טיפוס של שמלות אבל לא הייתה לי ברירה כולן צעקו לי מחוץ לדלת להזדרז,
לבשתי את השמלה, היא הייתה כל כך צמודה, קצרה.. מהסוג שאני לא לבשתי מעולם.
"וואו" אמבר צחקה וגררה אותי לחדר,
"אני יכולה להוריד את זה" שאלתי בלחש, "מה פתאום עכשיו נסדר לך את השיער" ג'וסלין צעקה ופירקה לי את הקוקו הגבוה שלי.
אחרי איפור, מחליק, ונעליים תאומות הן אמרו שאני מוכנה, למרות שאני הרגשתי ממש לא בנוח בתוך 'התחפושת' הזאת, הסתכלתי במראה ומחשבה אחת עברה בי, כמה שאני לא יפה,
הסתכלתי על בר, אמבר, גוסלין, אנגלה אני יכולה להישבע כולן היו כל כך יפות עם השמלות שלהן, עם האיפור והתסרוקות.. למה אני נראת כל כך רע..
–
"אתן מוכנות" טוני נכנס יחד עם הבנים לחדר ,
"כן" בר צעקה, "יאלה נלך" סהר שאל, "אני אבוא אחר כך אל תחכו לי" נאנחתי..
כולם יצאו ובנתיים אני המשכתי להסתכל על עצמי במראה,
על השמלה שלא החמיאה לגופי,
על התסרוקת, האיפור, כמה שינסו לעשות אותי יפה, בחיים אני לא ארגיש יפה, מושכת, אף פעם לא יהיה לי את האומץ הזה ללבוש שמלה ונעלי עקב כמו עכשיו..
הרגשתי כל כך שונה, אחרת לעומת הבנות, כמה שהן נחמדות תמיד תהיה לי הרגשה שלא שייכת..
–
נכנסתי לאולם, מוזיקה רועשת, אורות, התסכלתי על כולם איך הם רוקדים, מאושרים,
אני הרגשתי בכלל לא קשורה אז התיישבתי ליד מור שכרגיל יש בצד עם הפלאפון שלו.
"למה אתה לא רוקד" שאלתי והתיישבתי בכיסא שלידו, "אני לא אוהב את הדברים האלה" הוא אמר ומבטו היה נעול על הפלאפון, "מה איתך" הוא שאל אחרי שתיקה מביכה,
"גם אני לא אוהבת את הדברים האלה" צחק קטן נפלט לי. מור לא דיבר איתי הוא די היה עסוק בפלאפון שלו אז המשכתי להסתכל על כולם, איך הם נראים מכובדים, יפים, מאושרים, אני חושבת שאף פעם לא הייתי במסיבה כזאת, או בכלל..

(נקודת מבט רוי)
"נו רוי את מי אתה מזמין לרקוד איתך בזוגות" דן צחק ונתן לי מכה קטנה בשכם,
"אני לא יודע" נאנחתי והעפתי מבט על כל הבנות שרקדו,
"אני יודע את מי אני מזמין" חיוך ממזר נמרח על פניו של ליאון,
"נו, נו את מי" דן קפץ באושר, אני באמת לא יודע מה הסיפור שלו,
"אותה" ליאון סימן לנו עם הראש להסתכל על הילדה שישבה בצד,
"מה דווקא אותה, היא די מוזרה" גמגמתי, רציתי שהוא ירד ממנה, שיפסיק להציק לה,
"היא מיוחדת" הוא צחק ודן הצטרף אליו,
"הו קדימה ברור שאתה מעדיף את אלנה, הרי היא כוסית" צחקתי צחוק מאולץ, אני לא ידע מה,
מה גרם לי לרצות לשמור עליה, הרי כל בחורה שעם ליאון לא מזיזה לי, אבל היא.. היא הרגישה לי משהו מיוחד, היה לי צורך לא מוסבר להרחיק אותו ממנה, לא רציתי שהיא תפגע.. אבל לעזאזל זה הזוי.. אני לא מכיר אותה, דיברתי איתה פעם אחת וגם זה היה מוזר..