"שתיקה" פרק 4

"אני אלך, ביי" מלמלתי והלכתי,
"יופי הברחתם אותה" שמעתי את גוסלין צועקת מחוץ לדלת.
הרגשתי כל כך לא קשורה, לחשוב שהם מכירים אחד את השני הרבה זמן ואני פשוט, פשוט נדחפת, מלא מחשבות הציפו אותי עד שלא שמתי לב שנתקעתי במישהו..
*
*
"תסתכלי לאן את הולכ-" מישהו גבוה, שזוף צעק ונעצר ברגע שהוא הסתובב אלי,
"סליחה" השפלתי את מבטי,
"לא זה בסדר" הוא חייך חיוך מעט מלחיץ, "איך קוראים לך" הוא שאל
"לוס" גמגמתי, "שם יפה, כמוך" הוא חייך וליטף את סנטרי,
"תודה, אמ א..אני צריכה ללכת" הוזזתי את ראשי בניסיון שידו הקרה לא תיגע בי, אך כמו כל הניסיוניות בחיי, נכשלתי, הוא הזיז את ידו בקצב ראשי זה היה נראה כאילו הוא לא מסכים לעזוב אותי,
"לאן את כל כך ממהרת" גיחוך קטן נפלט מפיו,
"למנהלת" גמגמתי, שיקרתי.. אני לא אגיד לכם סתם אבל המבט שלו, עיניו השחורות, שיערו הקצוץ והחום, זה לא שאני מכניסה את עצמי לסרטים אבל המבט שלו באמת הפחיד אותי,
"אם זה ככה את משוחררת" הוא צחק וסופסוף ידו הקרה והגדולה עזבה את פניי.
"להתראות ילדה יפה" הוא צעק ברגע שהספקתי להתרחק ממנו קצת, אחרי כל צעד הסתכלתי לאחור לראות אם הוא לא עוקב אחרי, אני חושבת שסתם הכנסתי את עצמי ללחץ כי הוא לא עקב אחרי, הוא פשוט נעלם…

"לוס היפה בואי שבי" המנהלת מורגן סימנה לי לשבת מולה,
"אז מה שלומך" היא שאלה בזמן שאני מתיישבת על הכיסא החורק,
"איך את משתלבת פה בינתיים" ? היא שאלה וחייכה את החיוך הרחב שחשף כל כך הרבה שיניים לבנות, "כן" חייכתי, ניסיתי להיראות שמחה בעוד שליבי פעם בחוזקה מהריצה מהנער המסתורי הזה,
"אני שמחה. מחר את תצטרפי לכיתות הלימוד שלנו ובינתיים אני אשמח שתבחרי לך חוג" חיוכה הרחב שתופס חלק מכובד מפרצופה ירד לשנייה או שתיים אך מיהר לחזור ולחשוף את שיניה התחתונות והעליונות שוב..
"חוג" חזרתי אחריה בבלבול,
"ובכן כל התלמידים משובצים בחוגים וכפי שידוע לי גם את תלמידה, אולי חדשה אבל תלמידה" היא צחקה ומיהרה לפתוח את המגירה של שולחנה הגבוה שהסתיר אותה מכפות רגליה ועד את בטנה.
"תראי" היא הוציאה מהמגירה שלל של דפים צהובים, והמשיכה "יש לנו כמה חוגים, פיסול, ריקוד, אומנות, מדעים, בע"ח , נגינה, צילום, שירה, אומנות, עיצוב, איפור, כדורגל, כדורסל…."
אני לא זוכרת מה עוד היא אמרה כי ברגע שהיא אמרה שירה, איבדתי אותה, נכנסתי לבועה של מחשבה, שזה מה שמאפיין אותי בדרך כלל,
"אז מה את בוחרת" היא העירה אותי ממחשבותיי,
"אמ" גמגמתי, פחדתי לבחור שירה, אף אחד לא יודע שאני יודעת לשיר והמחשבה הזאת שאני אצטרך לשיר מול אנשים לגמרי הרהרה את בחירתי..
"כן לוס אין לי את כל היום" ,
"שירה" לחשתי,
"שירה" ?! היא חזרה אחרי וגרמה לי להתבייש בבחירתי,
"כ.. כן" נאנחתי והסתכלתי על כל מקום רק לא על עיניה השחורות של מורגן,
"אני שמחה, אני אתן לך את מערכת החוג והלימוד יותר מאוחר" היא חייכה וקמה מהכיסא הגדול שלה ברמז חד לזה שהשיחה הסתיימה.
"ביי" אמרתי וסגרתי את הדלת אחרי,
אני פשוט לא מאמינה שבחרתי שירה, אני מכירה את עצמי וברגע שאני אצטרך לשיר מול כולם ליבי ייפול לתחתונים, עורי יהפוך לעור ברווז, וקולי בטוח יהפוך לצרוד ודק..
אני פשוט אצטרך להתחבא כל חיי…
"הי" קול עבה, מוכר, ומפחיד הבהיל אותי,
"הי" בלעתי רוק והסתובבתי, "פעם שלישית גלידה" הוא חייך ועטף בחוזקה את מותניי, זה שוב היה הוא, שוב אותו נער עם המבט המפחיד בעיניים והחיוך הממזר שעל פניו התפשט,
"מה אתה רוצה ממני" נאנחתי ושוב ניסיתי להתחמק מזרועותיו השריריות שאחזו את מותניי בחוזקה ובקרירות ושוב אותו ניסיון נכשל, צחוק קטן נפלט מפיו, הוא לא ענה לשאלתי, הוא רק התקרב אלי יותר ויותר עד שנשימותיו נפלו על צווארי, הוא תפס בחוזקה את סנטרי והרים את ראשי,
עיניי נדדו על הריצפה, ליבי פעם בחוזקה, אף פעם לא הרגשתי כל כך מפוחדת ממישהו.. אף פעם לא הרגשתי כל כך קרובה למישהו, אך הקרבה הזאת, הקרבה הזאת הייתה בניגוד לרצוני, בניגוד לרגשותיי..