"שתיקה" פרק 3

רצתי חזרה לחדר של המנהלת בדיוק בזמן שמרי ומורגן סיימו לדבר,
"לוס חמודה מחר את תתחילי ללמוד כמו כולם, בנתיים את מוזמנת ללכת לחדר שלך,
הנה המפתח" היא חייכה וזרקה לי את המפתח…
" להתראות לוסי" מרי באה לתת לי חיבוק אך עצרתי אותה..
באמת שהדבר האחרון שאני רוצה הוא לחבק אותה
*
*
"ביי" השפלתי את מבטי, לא יכולתי להסתכל על מרי הולכת, לראות אותה מפנה לי את הגב, זה כאב.
"איפה החדר" שאלתי את מורגן המנהלת,
"בואי אני אלווה אותך" חיוך רחב עלה על פנייה, חיוך כזה שחשף שיניים, חיוך כזה שבחיים לא יצא לי לחייך, זה אכל אותי קנאה לדעת שאני אולי ואף פעם לא אהיה מאושרת, טוב זה אוכל אותי קנאה לדעת שבחיים אני לא אהיה מאושרת.. לפחות לא בחור הצבעוני והמטריד הזה..
"בבקשה" מורגן פתחה לי את הדלת אחרי עשר דקות הליכה בפנימייה שנראתה ריקה מאדם, או מנפש חייה בכללי, אני חושבת שאפילו חתולים לא אוהבים את המקום הזה, ובמחשבה שנייה אולי הם יהיו החברים היחידים שלי פה..
"זאת המיטה שלך, יהיו איתך ילדים מאוד נחמדים בחדר" היא חייכה ועזרה לי לשים את המזוודה ליד המיטה,
"תודה" מלמלתי והתיישבתי על המיטה הלבנה והקרה,
"אם את צריכה עוד משוה את יודעת איפה למצוא אותי" היא חייכה,
"כן תודה" אמרתי שוב "להתראות חמודה" היא סגרה את הדלת ובאותו רגע צנחתי בחוזקה על המיטה הקשיחה והקרה, אני לא יודעת על מה חשבתי בכמה דקות המשעממות שהייתי לבד בחדר אבל בתוך שנייה הרגשתי את עייני נעצמות.
"ילדה" קול העיר אותי,
"כן" מלמלתי בזמן שקמתי מהמיטה,
"הו זאת החדשה" כמה בנות התלחששו ביניהן,
"יש לי שם" גלגלתי עיניים, "איך קוראים לך" אחת מהן שאלה,
"לוס" אמרתי באיטיות מנסה להבין את ההתנפלות שעוברת עלי כרגע, זה נראה כאילו שהן בחיים שלהן לא ראו ילדה אחרת,
"היי אני ג'וסלין" מישהי בעלת שיער חום כהה אמרה,
"אני אמבר"
"אני אנגלה וזאת בר" כולן התכנסו סביבי וחייכו,
"היי" סוג של שאלתי אמרתי, אפשר לאמר שאף פעם לא הייתה סביבי צומת לב כל כך גדולה,
"הו אני מצטערת עם ייקח לי זמן ללמוד את השמות" אמרתי אחרי שתיקה של דקה, שתיקה כזאת מביכה ולא נעימה…
"זה בסדר" ג'וסלין התיישבה ליידי ושאר הבנות כבר התפזרו,
"א.. אני, אני חושבת שאני אצא לעשות סיבוב להכיר את הבית ספר" קמתי בעדינות,
"אני אבוא איתך" היא חייכה וגררה אותי בריצה למחוץ לחדר.
"את רוצה שניכנס לחדר של הבנים" היא אמרה ומבט ממזר עלה על פנייה,
"אני לא חושב-"
"את חייבת לבוא הם ישמחו להכיר אותך" היא קטעה אותי ורצה לדפוק בדלת שליד,
"מי זה עכשיו" אחד צעק ממאחורי הדלת בשנייה שגו'סלין דפקה,
"יש פה ילדה חדשה שאני רוצה שתכירו, אה וזאת ג'וסלין" היא צעקה ודחפה אותי ליד הדלת,
"הי" מישהו בעל חולצה מקושקשת, ודי מצחיקה אפשר להגיד, ועיניים מהפנטות פתח את הדלת וחייך,
"הי פיטר" גו'סלין חיבקה אותו ונכנסה לחדר, אני נשארתי לעמוד מחוץ לדלת, התביישתי, מה לעשות שאני לא אחת כזאת שרצה ומחבקת כל מי שהיא רואה,
"הי אני פיטר" הוא חייך ורמז לי להיכנס,
"הי אני לוס" חיוך קטן נפלט מפי,, נכנסתי לחדר ונעמדתי צמוד אל הקיר,
"אני מצטער על זה שמור צעק" פיטר צחק והסתכל על המישהו עם העיניים הירוקות, הגבוהה שישב על המיטה ושפשוט התעלם מכל מה שקרה,
"זה בסדר" מלמלתי,
"מור, פיטר, טוני וסהר תכירו את לוס" גו'סלין צעקה ובתוך רגע כל המבטים של כולם ננעצו בי,
"כן יצא לנו להכיר" סהר שלף לי חיוך קטן מתוך כל המבט העצוב שלו,
"או באמת איך" גוסלין שאלה בבלבול,
"הלכתי לאיבוד" צחקתי והשפלתי את מבטי לריצפה,
"טוב אם באתם לחפור אתם מוזמנים ללכת" מור צעק,
"נלך" אמרתי סוג של שאלתי, "לא אל תתיחסי אליו הוא תמיד כזה" פיטר חייך וקפץ על המיטה,
הבטתי מבט מהיר על כולם, יצא לי לשמוע את כולם חוץ מאחד.. טוני שישב במיטה שלו עם אוזניות, היה אפשר לשמוע את המוזיקה הרועשת שלו עד לדלת,
"תרגישי בנוח" פיטר חייך, "כן זה רק החדר של הבנים" גו'סלין צחקה,
"אני חושבת שאני אלך" חיכתי ופתחתי את הדלת,
"את יכולה להישאר" מור אמר,
"מור מזמין מישהי או משהו חיי להישאר אצלו בחדר" ג'וסלין צחקה,
"או תשתקי" מור צעק,
"אני אלך, ביי" מלמלתי והלכתי,
"יופי הברחתם אותה" שמעתי את גוסלין צועקת מחוץ לדלת.
הרגשתי כל כך לא קשורה, לחשוב שהם מכירים אחד את השני הרבה זמן ואני פשוט, פשוט נדחפת, מלא מחשבות הציפו אותי עד שלא שמתי לב שנתקעתי במישהו..