שתיים זה תמיד ביחד- פרק 22:

הוא התחבר, ויצא מהווצאפ אחרי דקה.
הרמתי את הראש מהאייפון והתחלתי לחפש אותו בעיניים…איפה הוא?
לא מצאתי אותו.
הרגשתי מין דקירה בלב… למה הוא עושה את זה? למה הוא מסנן אותי? חשבתי שהיה לנו כל כך טוב ביחד.. כנראה שזאת הייתה רק ההרגשה שלי. לא נתתי לעצמי להתפרק, אני לא אבכה על מטומטם כזה!!!
לקחתי כמה נשימות, נרגעתי וחזרתי לשבת על הספסל.
" דני את באה בסוף למסיבה של אח של דנה, כן? " מתן שאל והתקדם אליי.
– " ברור " עניתי לו אחרי כמה דקות. לא הייתי מפוקסת.
" מה קורה אחות, דברי אליי " הוא ירד אל הרצפה והחזיק לי ידיים.
– " הכול בסדר, אני פשוט….כואב לי קצת הראש " כן, הלוואי שזו הייתה הבעיה היחידה שלי.
– " אני חושבת שאני יזוז הביתה " אמרתי וקמתי מהספסל.
" לקחת אותך? " הוא שאל.
– " לא, תישאר פה… אני אלך במונית " אמרתי.
הוא נתן לי חיבוק ונשיקה. " תרגישי טוב, ותתקשרי אליי שאת בבית! " הוא אמר ונפרדתי ממנו.
*
מכירים את התחושה הזו? שאין לכם כוח לכלום, שלא בא לכם לדבר עם אף אחד, שמשהו חסר לכם… ופשוט באלכם לשים את הראש על הכרית ולא להתעורר? כן, לתחושה הזו קוראים ריקנות. זה מה שאני מרגישה עכשיו.
הלכתי אל הכביש הראשי והתחלתי לעצור מוניות. כוסאימא שלהם, שיעצרו!!!
המוניות חלפו על פניי כמו סרט נע, אף מונית לא עצרה.
פתאום הגיע רכב שחור מבריק נוצץ כזה והחלון מאחורה נפתח.
" היי בובה, מה יפה כמוך עושה בשעה כזאת באמצע הכביש? " אמר איזה אחד מאחורה.
התעלמתי. המשכתי ללכת לאורך המדרכה וניסיתי לעצור מונית. וכמובן שוב ללא הצלחה.
" חבל על הכוח שלך מאמי, בואי תעלי " אותו אחד מאחורה שאל אותי.
– " שתוק יבן זונה, אתה לא רואה שהיא לא צריכה אותך? " איזה אחד מקדימה צעק לו ואז פנה אליי.
– " אל תפחדי, בואי אני אקפיץ אותך לאן שאת צריכה " הוא אמר ונראה אמין.
בהתחלה התלבטתי אבל אז הוא יצא מהרכב. בחור גבוה ממני, שחום אבל לא יותר מידי, עיניים בצבע ירוק ומארינס. הוא לבש ג'ינס גומי עם חולצה אפורה קצרה של קסטרו.
הוא התקדם אליי והיה קרוב אליי. הלכתי קצת אחורה, נרתעתי. אבל הוא התקדם שוב.
" מסוכן להסתובב פה לבד, את לא רואה? אם היית פוגשת לבד את רועי הדפוק הזה היית נלחצת לא? " הוא חייך והצביע על ההוא מאחורה. כנראה שזה רועי, חבר שלו.
חייכתי גם.
" אז את באה ? " הוא שאל.
השתכנעתי. הוא נראה סבבה, אז הסכמתי.
הוא פתח לי את הדלת של הרכב, " ג'נטלמן בכל מצב….תלמד קצת רועי!!" הוא אמר ונכנסנו.
ישבתי לידו ורועי היה מאחורה, והתחלנו לנסוע.
" לאן את צריכה להגיע? " הוא שאל אותי.
– " אחרי הכיכר פה תפנה ימינה… " אמרתי לו.
– " אההה, לא שמאלה! " אמרתי והוא צחק. הייתה שתיקה.
" אז מה… איך אמרת שקוראים לך? " רועי שאל אותי.
– " לא אמרתי… דניאל " עניתי לו.
" דניאל…. שם יפה, לחברה הקודמת שלי קראו דניאל " הוא אמר. וואלה?! זה ממש מרתק אותי.
– " לחברה הקודמת או לזונה הקודמת? יבן זונה, אתה מחליף בנות כמו גרביים ועוד קורא להן חברות? " זה שישב לידי צחק.
" חחח יהומו, אתה זה שלא מבין תעניין…. " הוא החזיר לו.
– " אני לא צריך להבין אני יודע טוב מאוד מה עובר לך בראש 24/7 " הוא אמר לו.
– " טוב, הגענו. זה הבית שלך? " הוא שאל אותי.
" כן…תודה " עניתי וירדתי מהרכב.
– " אין על מה, שיהיה לך לילה טוב דניאל " הוא אמר והתניע את הרכב ונסע.
*
סוף סוף הגעתי הביתה.
הכנסתי את המפתח לדלת וסובבתי אותו, שמתי את היד על הידית ובאתי לפתוח את הדלת אבל אז…….