שתיים זה תמיד ביחד-פרק 21:

"טוב טוב, אני לא אשמה בזה שאת לא מתקשרת אליי!!" דיברתי עם ליהי בטלפון, אני בבית.
"יודעת מה? בואי אליי היום ונשלים פערים כמו שצריך! הולך?" שאלתי אותה.
"מממממ, נו אבל אין לי כוח…בואי אליי את!" היא אמרה.
– "שום אין לי כוח לא יהיה פה, את באה אליי נקודה." אמרתי וניתקתי.
*
נקודת מבט של ליהי:
אין דבר כזה להיכנס עם דני לוויכוח, אז וויתרתי.
נכנסתי למקלחת, לבשתי שורט בצבע לבן וחולצת ג'ינס וסגרתי את הכפתורים עד הסוף. ייבשתי את השיער עם פן ואספתי לקוקו, ובקוקו עשיתי בייביליז בקצוות. נעלתי את הכפכפים הלבנות, התאפרתי בקטנה והתבשמתי. השעה הייתה 8, לקחתי את האייפון ויצאתי לכיוון הבית של דני.
צלצלתי בדלת וחיכיתי.
"שנייההההההה!!!" מישהו צעק וירד בריצה מהמדרגות בתוך הבית.
לפי הקול כבר ניחשתי מי זה.
הדלת נפתחה ומתן עמד מולי.

נקודת המבט של מתן:
ליהי…. אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותה. נעמדתי שם, הסתכלתי עליה ועלה לי חיוך על הפנים.
– "אז …. דני פה?" היא שאלה.
"אהה.. כ…כן היא פה, כנסי" אמרתי והיא נכנסה.
– "ליחייייייי ! " בן רץ מהספה וחיבק את ליהי. היא הרימה אותו אליה.
– "בןחןןןןן, אהוב שלי הכול טוב?" היא שאלה אותו.
– "בסדר, למה לא באמת לשחק איתי?" חחח כפרה עליו. היא שואלת אותו אם הכול טוב הוא עונה בסדר.
– "עכשיו אני פה, נעשה מה שתרצה!" היא אמרה, נתנה לו נשיקה והורידה אותו.
בן תפס לי את היד וגרר אותי לראות טלויזיה בסלון. הסתכלתי על ליהי והיא עליי. ואז היא עלתה לחדר של דני.

נקודת מבט של ליהי:
עליתי לחדר של דני, פתחתי את הדלת וכרגיל מה אני רואה?
"פרההה, גם כשאת קוראת לי את ישנה? את לא מתביישת?" ישבתי על המיטה שלה וזרקתי עליה כרית.
"קומי!!!!" אמרתי. היא לא ענתה.
"נו את קמה? לפני שאני קופצת עלייך וזה לא יהיה טוב …." הזהרתי אותה.
– "ווואוו ואווו וווואווו אני ערה לא לקפוץ אני ערה!" היא קמה מהמיטה.
– "מי חיים שלייייייייייי ?! " היא צרחה.
" התגעגעתי אלייך, חברה שלי!!!!!" חיבקתי אותה.
– "נשבעת גם אני, יאלה בואי בואי למטה נלך ללאכול משהו ואז נצא לפארק!!!!" היא אמרה בהתרגשות.
"מישהי אנרגטית היום? לפני ששנייה היית חצי מתה.." אמרתי לה בציניות. היא צחקה וירדנו למטה.
*
סיימנו לאכול.
"יאלה תתלבשי ונצא…." אמרתי לה.
דני לבשה חצאית קצרה לבנה עם כפלים כאלו וחולצת בטן בצבע שחור, עשיתי לה מחליק, היא התאפרה והתבשמה וסיימנו.
"וועניייי על הכוסית הפרטית שליייייי!!!!!" אמרתי לה.
– "אהבה שלי בחיים, אין יפות ממך!!" היא החזירה לי.

נקודת המבט של דני :
יצאנו לפארק והלכנו לשבת עם כל החברים מהשכבה שלנו. אמרנו שלום לכולם.
התגעגעתי לרז. כבר יומיים שלא דיברנו, אז החלטתי לשלוח לו הודעה, אולי אני יקרא לו לבוא לפה.
שלחתי לו הודעה.
' אהוב שלי, אני בפארק עם כולם… יש מצב אתה בא?'
אחרי כמה דק קיבלתי ממנו הודעה.
' מצטער, אני עסוק' הוא שלח. איזה יבש הוא, מוזר….
'משהו חשוב? אני רוצה לראות אותך!' שלחתי לו.
'אני באמצע משהו, פעם הבאה' הוא שלח.
סינון.
או קיי.

נקודת מבט ליהי:
"אחותי, הכל טוב?" שאלתי את דני.
"כן… הכול מצויין!" היא הרימה את הראש מהאייפון וחייכה. הכול לא מצויין לפי החיוך הזה.
אחרי כמה דקות מתן הגיע. אחח אני מריחה את הבושם שלו מקילומטרים.
"מה לא יכולתן להגיד שאתן גם באות לפה?" הוא שאל.
– "מה לא יכולת לשאול אותנו לאן אנחנו הולכות? ליהי החזרתי לו.
"וואלה אני אדע להבא!" הוא חייך וקרץ לי.
אוי מה החיוך הזה עושה לי, והגומות בכלל! ליהי די!
הוא ישב לידי ודיבר עם רון שישב לידו גם.

נקודת המבט של דני:
דנה שאלה אותנו אם מתאים לי להגיע למסיבת בר מצווה של אח שלה. שמעתי את כולם עונים בחיוב. דנה זו משפחה!
– "מה דני, את לא מגיעה? היא שאלה אותי.
אבל אני הייתי שקועה במשהו אחר. יותר נכון במישהו אחר.
רז. הוא בא לעבור אותנו. מה זה? מה הוא עושה פה? את מי הוא מחבק?
מי זאת הזונה הזאת?!?!

רציתי. רציתי להאמין שהוא לא משקר לי בבקשה. ככל שהוא התקרב לכיוונינו התחלתי לרעוד. קמתי מהספסל והלכתי למאחורה. הדלקתי את האייפון ובאתי לשלוח לו הודעה. ראיתי שהוא היה מחובר לפני דקה.
'באמצע משהו אה? שכחת לקשור לכלבה שלידך קולר, אדיוט!' שלחתי לו וראיתי שהוא התחבר.