שתיים זה תמיד ביחד-פרק 14:

אור השמש על הפנים שלי העירה אותי… התמתחתי במיטה והדלקתי תאייפון. ראיתי 8 שיחות שלא נענו ומלא הודעות, מה זה החפירות האלה, מה השעה? חשבתי לעצמי . הסתכלתי. שלוש וחצי בצהרים. נכנסתי להודעות והראשונה בינהם היתה ליהי.דפדפתי למטה… רז. שיט שיט שיט שיטטטטטטטטט!!!!! הוא כתב לי בשעה 11: 'בוקר טוב דנידין, היום. ב2 את מוכנה. אני בא לקחת אותך.'
אחר כך הוא שלח הודעה: 'אז אני מבין שאין לך מצב רוח היום. נדבר.' לא לא לא זה לא קורה לי איך שכחתייייייייייי! נשארתי עדיין בחדר והתהלכתי. הוא בא בסוף? או לא? בטח שיש לי מצב רוח יאו! די יאו בטח הוא בא ו…רגע מה אם הוא בא למה הוא הלך? למה הוא לא העיר אותי? ולאן הוא רצה לקחת אותי בכלל? יצאתי מהחדר במהירות ואפילו לא התארגנתי… רצתי אליו הביתה. בדרך לבית שלו צריך לעבור במין סמטה כזו ימינה ולפנות פנייה חדה. רצתי שם כל כך מהר שלא שמתי לב ונתקעתי במישהו שבא מהצד השני. הוא תפס חיבק אותי כזה. "אוי אני מצטערת", שפשפתי את הראש והסתכלתי עליו. רז. "רזזזזזזזז!!!!" צרחתי. והתחלתי להסביר בזמן שאני מנסה להסדער נשימה. " אני מצטערת…. ישנתי ו…. לא שמעתי שהתקשרת….אני….הייתי…באמת שרציתי…..אבל…." הוא חיבק אותי. "הכול בסדר דניאל" הוא צחק. "רק תירגעי קצת…. תנשמי." נאחזתי בו ואז הוא שיחרר טיפה. "אני באמת מצטערת." הסתכלתי עליו במבט מצטער. "את מצחיקה אותי,באמת שאין לך על מה להצטער …… אממ בעצם רק על דבר אחד." הוא אמר. הסתכלתי עליו במבט בוחן. על מה אני צריכה להצטער? הוא הסתכל עליי ואז בחן את גופי. לא הבנתי אז הסתכלתי על עצמי גם. לא. אני עם פיג'מה. שיט. אפילו לא שמתי לב איך יצאתי מהבית מרוב שמיהרתי. החזרתי את המבט אליו. הוא חייך. חייכתי בחזרה. "רק שתדעי שיש לך מזל שהחיוך שלך יפה ככה, רק הוא מציל אותך…" הוא אמר. הסמקתי. "עכשיו… למרות שיש ביטול על ההפתעה שרציתי לעשות לך, זה לא מה שיהרוס לנו תיום. יש לי תכנית ב'!" "אבל אני עדיין עם פיג'מה!!!!" אמרתי ועצרתי באמצע הרחוב. הוא צחק. "לי זה לא משנה… תבואי איך שאת". הוא שם לב שנעצרתי ואני לא ממשיכה ללכת. הוא הסתובב אליי ואמר:" אני מבטיח לך שלא יהיה שם אף אחד…" הסתכלתי עליו. הוא סימן לי לבוא. הסכמתי. אם הוא אומר לי את זה בוודאות אז הוא אני מאמינה לו. הוא שם עליי יד והמשכנו ללכת. הוא הוביל אותי ועצם לי את העיניים. הוא תפס לי את היד והמשיך ללכת. "מה זה רזזזזזז?!" כולי סקרנית. "שששש… עוד קצת ואנחנו מגיעים." המשכנו ללכת ולפתע הוא עצר. "הגענו" הוא אמר ושאל אותי "את מוכנה?" לקחתי נשימה ואמרתי לו "כן…" הוא הוריד לי את הכיסוי לאט לאט ו…עדיין עצמתי עיניים. "לפתוח?" אני שואלת במתח. הוא צחק ואמר כן. פתחתי את העיניים בזהירות. וואוווווווו. שדה גדול פתוח, ומלא מלא כלניות אדומות. די זה כל כך יפה… לרגע התנתקתי מהכל ורק הסתכלתי על הנוף סביבי ולא הפסקתי להתפעל. אף פעם לא ראיתי מראה כזה. הוא הצמיד אותי אליו ושם את ידיו על המותניים שלי ואני על צווארו. "מה את חושבת?" הוא שאל. "זה פשוט מדהים." עניתי והסתכלתי על הנוף. אחכ החזרתי את המבט אליו וחייכתי חיוך רחב. חיבקתי אותו. וואי למה הוא כזה חמוד?
הוא תפס לי את היד וטיילנו בשביל….הוא קטף לי פרח ושם לי בשיער. המשכנו לטייל וראינו פרות בצידי הדרך. "הנה אחיות שלייייי" אמרתי והצבעתי עליהן. רז אמר:"אני קורא להם עכשיו לפה." "לאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!" צרחתי ורצתי קדימה. הוא צחק ורץ אחריי. הגענו לסוף השביל וישבנו על סלע שמשקיף על כל הנוף. הוא חיבק אותי קרוב ונהננו מהיופי. הסתכלתי עליו ופשוט אמרתי בלי לחשוב. "אתה מכניס לי צבע לחיים." המשפט הזה יצא לי מהפה. הוא שתק. יאו מה ניראה לי שאמרתי את זה. השפלתי מבט. הוא שותק…אין לו מה להחזיר לי כי בטח לא כיף לו איתי. למה שיהיה לו כיף? הוא קטע את המחשבות שלי והרים לי את הסנטר. הסתכלתי עליו והוא התחיל לדבר. "אף פעם לא פגשתי מישהי שדומה לך, את מצחיקה אותי בספונטניות שלך, בכנות שלך, בחשיבות שיש בך כלפי אחרים, בביישנות וברגישות שלך. כל זה עושה אותך למיוחדת. דניאל. אין מילה אחת שיכולה להכיל אותך. את הרבה דברים שהכרתי בזמן הקצר הזה ונכנסו לי ללב." הוא הפסיק קצת והסתכל סביב. הוא חזר אליי. "בשבילי" הוא שם יד על הלב והסתכל לי ישר בעיניים. "בשבילי, את באמת מתנה מהאל שאני כל כך לא הולך לפספס." הוא הסתכל עליי ושתק. וואו. את זה הוא אמר למי? בטוח לא לי.. מה אני בכלל? הוא בטוח? אני לא יכולה לעכל את זה… הסתכלתי עליו בעיניים. אוחח העיניים שלו…. חומות גדולות ועמוקות ולא יכולתי לדבר והדמעות התחילו לרדת. הוא ריגש אותי. ממש. כמו אף אחד אחר. הוא הסתכל עליי וחייך. "אפילו שאת בוכה אני לא יכול, אני מת עלייך!" הוא ישב מולי ונתן לי נשיקה במצח. התחיל לרדת הערב וכל השדה התמלא גחליליות שהאירו את כל השטח. הסתכלנו עליו ביחד. אימאלה. אני חולמת? אל תעירו אותי!! ובשנייה הזאת הוא נישק אותי. נשיקה ארוכה ארוכה ואני מסרבת להתנתק. הרגשתי כאילו הזמן קפא וזה רק אני והוא. כשסיימנו, התנתקנו וחזרנו הביתה. הוא התעקש ללוות אותי הביתה ונעצרנו בדלת ביתי. חיבקתי אותו ולחשתי לו באוזן "תודה" ונכנסתי הביתה.