שריקת הינשוף,פרק 2

מאחורי הבקתה משכה דמות גבוהה את נתאן,הפילה אותו לאדמה הקשה,ורכנה מעליו.נתאן מצמץ.תווי פניה של הדמות לא היו ברורים כל כך בשל החושך,אך הוא יכול לזהות בהם בוודאות את פניו של מיאר.
"ספר את הכל," התיז מיאר,אוחז בחזקה במרפקיו של נתאן,"מהתחלה ועד הסוף.מה אתה עושה עם הנבל הזה?"
נתאן השתנק."מיאר?" שאל,מתעלם מהוראתו,"מה אתה עושה כאן?"
"בדיוק מה שבאתי לשאול אותך,פרחח," השיב מיאר,והפגיון שלו קרוב לידו,קרוב מדי משיהיה זה מקרה,"מה אתה עושה כאן,עם הנבל,ועל מה קבלת את הכסף?ספר!"
נתאן היה שחקן מצוין.אמרו זאת מאז היותו ילד קטן,שכישורי המשחק שלו יוצאי דופן.כעת הוא היה צריך לנצל את מירב הכישרון שלו,כדי למנוע ממיאר לראות עד כמה הוא פוחד.הוא ניסה למשוך את הזמן."סתם,עבודה צדדית," אמר,מניף בידו בביטול,"אתה יודע,צריך כסף בחיים.איני מבין מדוע אתה קורא 'נבל' לאדם הנחמד הזה."
"אדם נחמד,הא?" חייך מיאר חיוך עקום,"ולכן אתם צריכים להפגש בחצות לילה בבקתה נטושה ביער אפל?"
"תראה," אמר נתאן,מושך בכתפיו למרות שאלו כאבו בשל שכיבתו על הקרקע הטרשית,"אתה מתאר לעצמך שלא היה לו כל כך נעים להפגש עם נער צעיר ברחובה של עיר ולהעביר לו את הכסף,נכון?"
"גם אני אשמח להכיר אותו," אמר מיאר בסרקזם,"קשה למצוא אדם כה נדיב שתמורת 'עבודה פשוטה',כמו שאתה אומר,מוכן להעניק שבעה שקי מטבעות גדושים עד להתפקע.מי יודע,אולי הוא יסכים להעסיק גם אותי?" הוא שתק רגע ארוך ואז אמר:"אני יודע בדיוק מדוע אתה כאן,ילד.ושמעתי גם על איזו 'עבודה צדדית' הוא שילם לך.ביודעין להרע לאחיך?!לא הייתי מאמין עד כמה שפל אתה."
נתאן הזיז מעט את ברכו של מיאר שנחה בדיוק במרכז חזהו ופלט:"אם אתה יודע,אז מה אתה רוצה?"
"הסבר," השיב מיאר בחדות,"הסבר אחד מניח את הדעת מדוע היית צריך לעשות זאת."
נתאן ניסה להתרומם,אך מיאר הדף אותו בחזרה לאדמה."הסבר אחד."
נתאן גנח."אני הייתי צריך לדאוג לעצמי,מיאר.לאחר שאחי יקבל את כל הירושה,מה לי יישאר?"
עיניו של מיאר הצטמצמו לשני סדקים בוערים,כהכנה למשפט חריף,אך לפתע פניו התעוותו,והוא קרס אחורנית בחבטה.
"רק מכה קטנה," שמע נתאן את קולו של ארמו מתוך החושך,"מכה קטנה,שתבהיר לחבר שלך את מאזן הכוחות פה."
"הרגת אותו?" נתאן התרומם במהירות ממקומו,ורכן לעבר מיאר החיוור,שכעת שכב על הקרקע בעיניים עצומות.
"לא הרגתי.אמרתי לך שזו הייתה רק חבטה קטנה ומדויקת בעורפו.לפחות שעתיים ייקחו לו עד שיתעורר.בינתיים,תוכל לקחת אותי לבית של אביך,אני כבר אעשה את העבודה."
"א..אבל.." נתאן גמגם,מראה חברו המעולף מולו מעביר בו צמרמורת,"לא זה היה הסיכום!"
"גם לא סיכמנו שהחבר שלך יבוא ויפריע לנו.דברים משתנים מהר בחיים,ילד,וכדי לשרוד-אתה צריך אינסטינקטים טובים ומהירים,ואומץ."
"ואם אין לי את שני המצרכים האלו?" קולו של נתאן היה חלש,חלש מאוד."מה אז?"
"אה," ארמו חייך,חושף טורי שיניים בוהקים,"אז כנראה שלא תשרוד הרבה זמן."