שרה-פרק 4

כשחזרה לבית רבגון אמטון וורגן כבר היו שם.
" שרה" אמר ורגן. "איפה היית ,דאגנו לך? "
"הלכתי לסיבוב קצר במרכז האזור. חילקתי תרופות לאלה שעוד לא הספקתי לחלק וראיתי את בניין האסיפה."
פרנס נכנסה לחדר פתאום. "שרה מלבון! מה את חושבת שאת עושה? " החלה לצעוק עליה.
שרה לא ידעה את נפשה,היא לא הבינה מה עשתה ושאלה בקול שקט "אני מצטערת פרנס ,אין לי מושג על מה את מדברת.איבדתי סיר? הרסתי בגד?אם כן אני ממש מצטערת ,לא התכוונתי רק-"
"את ילדה לא נורמאלית את יודעת? למה שטפת את הכלים והכביסה שלנו?למה אפית עוגה?למה את מתאמצת כל כך עם החתך הנוראי הזה בבטן שלך? אמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך עובדת קשה כל כך."
שרה שחררה אנחת רווחה ."אה.חשבתי שעשיתי משהו רע."
"עשית משהו רע ועוד איך!" ענתה לה פרנס ברצינות. "אם תמשיכי לעבוד בקצב הזה ,הידיים שלך יראו כמו ידיים של משרתת זקנה בת שבעים כבר בגיל שמונה עשרה.איך תמצאי לך חתן?"שאלה פרנס.
שרה חייכה "זה בסדר גמור פרנס,בבית עבדתי הרבה יותר.האמת שלהיות כאן זו חופשה ממש.אבל אני לא רוצה לנוח,אני לא רוצה להפוך לעצלנית ,איך אסתדר אחר כך לבד?" ענתה."וחוץ מזה,אם בחור ישפוט אותי לפי מצב הידיים שלי,אני אברח ממנו ראשונה" .
"טוב," אמר אמטון "אולי אפשר כבר לאכול?" שאל והחזיק את בטנו כמי שלא אכל כבר זמן רב.
"קדימה,אני גוועת" אמרה שרה בעודה ניגשת לערוך את השולחן.כשסיימה,אמטון קפץ והחל לזלול מן הלחמים שהכינה ומן הפירות שהגישה.בעודם אוכלים,סיפרה להם שרה על ברדה, המשרתת שפגשה באחוזת פינקוויג. לפתע נשמעה דפיקה בדלת וורגן ניגש לפתוח.בפתח עמד נער שנראה לשרה כגדול ממנה בשנה.הנער היה יפה מראה ומשך את תשומת ליבה .שערו היה חום בהיר עם גוונים זהובים,עיניו כחולות ופניו נאות.הוא היה לבוש בבגדים כחולים שנראו כמו מדים כלשהם ועל חולצתו היה רקום סמל,סמל של שני נחשים מתפתלים שהזכיר לשרה את פסלי הנחשים שעמדו בכניסה לבניין האספה.
"לרי!" אמר ורגן בהפתעה בעוד הוא תופח על כתפו של הנער."כמה זמן לא ראיתי אותך! מה נשמע? איך היה כאן בלעדיי?" שאל בהתרגשות.
לרי התבונן בו בשמחה ואמר "ורגן.מה נשמע? כל החברה ממש התגעגעו אלייך. איך היה במחנה? שמעתי שחזרת ורציתי לחפש אותך אתמול אבל אבא שלי רצה שאשאר בבית לשמור על ונה כי אמרו שהמורגים הולכים להתקיף הלילה ו-" לרי קטע את דבריו כאשר הבחין בשרה המביטה בו.ורגן שהבחין בהפתעה שעל פניו אמר "הו,לרי.אני מניח שלא פגשת את שרה מלבון. היא-" עצר לרגע ורגן,תוהה אם שרה תרצה שיספר ללרי על סיבת הגעתה.
"באתי לבקר,ההורים שלי נסעו לזמן מה." המשיכה אותו שרה במהירות. פרנס,אמטון וורגן התבוננה בה בהפתעה,אבל אף אחד מהם לא גילה את הסיבה האמיתית לביקורה.
"הו,נעים מאוד לפגוש אותך שרה".ענה לרי וחשף חיוך שהקנה לפניו יופי מהפנט.
"נעים מאוד לפגוש גם אותך לרי" ענתה לו שרה במבוכה.
ורגן,לא היה מרוצה מהחלפת החיוכים ביניהם אך לא אמר דבר.
"ורגן,היכן הנימוסים שלך? הזמן את לרי להיכנס פנימה ולאכול איתנו" העירה אותו פרנס מהרהוריו .
"הו,כן. היכנס לרי"
"תודה רבה,אבל אני חייב ללכת.ונה נשארה לבד בבית."ענה לרי בחביבות.
"בסדר גמור.אבל אל תשכח לספר לי את כול מה שהפסדתי"
"אל תדאג".חייך לרי ."אה.כמעט שכחתי. יש מפגש של קבוצת הנוער היום בערב,מעט לאחר שקיעה במקום הקבוע. חשבתי שבוודאי לא שמעתי על זה אז באתי להזמין אותך. " אמר ולאחר מכן פנה בחיוך לשרה "כמובן שגם את מוזמנת שרה ". שרה הייתה מופתעת מההזמנה ונבוכה ממבטו החביב של לרי ,"תודה רבה,אבוא".ענתה.ורגן נראה מופתע אך לא אמר דבר.
"טוב,אז ניפגש.להתראות ". אמר לרי ולאחר מכן יצא מן הבית.
לאחר ארוחת הצהריים יצאו אמטון וורגן לשדה ופרנס המשיכה במטלות הבית,היא לא נתנה לשרה לעזור והציעה לנוח מעט.כאבה של שרה אמנם נחלש,אך הוא עדיין נמשך ולכן הסכימה להצעה והלכה לנוח.ורגן העיר אותה קצת לפני השקיעה.
"את רוצה לבוא איתי למפגש?" שאל ורגן בתקווה לקבל תשובה חיובית.
" אשמח מאוד"
"יופי.אז תתארגני ונצא".
"אני כבר מוכנה,בוא נלך".
ורגן ושרה החלו לצעוד לעבר מרכז העיר,אך באחת הפניות פנו שמאלה ולא ימינה כפי שפנתה שרה בטיולה בבוקר.שרה חשה את השתיקה המביכה ששררה ביניהם ,
"אה,מה זו הקבוצה בכלל?"שאלה לפתע.
"זו קבוצה של נוער מהאזור.אנחנו נפגשים מדי פעם ,מדברים ועושים כל מני פעילויות."
"אילו פעילויות?"
"חכי ותראי" אמר ורגן בנימה מותחת.
"כמה זמן אתה מכיר את לרי?"שאלה שרה לאחר שתיקה קצרה.
ורגן לא אהב את התעניינותה של שרה בלרי, בעיקר אחרי החלפת המבטים ביניהם בצהרים אבל לא יכל להתעלם מהשאלה.
"הוא חבר ילדות שלי." ענה בקצרה,מנסה שלא להאריך את השיחה על לרי.
לאחר זמן מה של הליכה התקרבו שרה וורגן ליער .היער היה סבוך ומבחוץ לא נראה היה כי ניתן להיכנס אליו בלי לחתוך כמה אברים בדרך,אך ורגן החל ללכת לכיוונו.
"אנחנו נכנסים לתוך היער?" שאלה שרה בפליאה,עדיין מנסה להבין אם זה בכלל אפשרי.
"כן." ענה ורגן בקצרה.
"אבל איך?"
"חכי ותראי". ענה לה ורגן.שרה הרגישה שהוא מסתיר ממנה יותר מדי דברים.'למה הוא פשוט לא מגלה לי וזהו? מה כל כך סודי בחבורה הזאת?'.
לאחר שהלכו בשביל שהקביל ליער,ורגן עצר.הוא הסתכל על שרה ואמר לה ברצינות
"שרה,את יודעת שאני בוטח בך,אבל אני חייבת שתבטיחי לי שאת מה שאת הולכת לראות ולשמוע את לא תגלי לאף אחד.החבורה הזאת סודית,אני הייתי מופתע כשלרי הזמין אותך בלי להתייעץ עם שאר החברים.כמובן שגם לי היו תוכניות להזמין אותך אבל חשבתי שאם לא אשאל את החברים קודם,הם לא יקבלו אותך.עכשיו כשלרי הזמין אותך,אני יכול רק לקוות שהוא שאל את החברים קודם.אפילו אימא שלי לא יודעת על זה, ואני רוצה שהיא תמשיך לא לדעת." אמר לה ורגן ברצינות.
שרה הייתה מופתעת מאוד אבל היא רק אמרה "מבטיחה.אני לא אגלה כלום."
"טוב. בואי אחרי".הוא הוביל אותה לאחד העצים בקצה היער,הוא משך באחד הענפים של העץ .נשמעו קולות של צירי עץ חורקים וגלגלי עץ שמסתובבים על צירם.לפתע סבך שלם של עלים שעמד לפניהם החל לזוז הצידה ולפניהם נגלה שטח נקי מענפים ועצים.בתוך האזור הנקי היו ספסל,שולחן ,כסאות וגזרי עצים. השטח הנקי היה מגודר בקיר עץ כך שנראה היה כחדר רגיל חוץ מהתקרה העשויה מעלים. על הספסלים ישבו לרי ועוד שני נערים.אחד מהם היה גדול מאוד והשני צנום. על אחת הכיסאות ישבה נערה .כאשר נכנסו לחדר כל הנוכחים שלחו מבטים מופתעים לעברם.
"ורגן,שרה! " אמר לרי "אני שמח כל כך שבאתם". הוא קם מהספסל וניגש אליהם,אך לפני שהספיק להגיע אליהם אחז בידו הנער גדול המימדים "לרי,ורגן, מי זאת?" שאל .
"זו שרה" אמר לרי בניסיון להרגיע אותו."היא מבקרת בביתו של ורגן ו-"
"אבל מה היא עושה כאן?" שאל בקול כעוס. שרה הרגישה איך מבטיהם של הנוכחים ננעצים בה בחשדנות.היא הרגישה נבוכה והתחרטה על שהחליטה לבוא.
"זה בסדר מט,היא בסדר."אמר לרי ,מנסה להרגיע את מט.
"מי החליט שהיא בסדר? למה לא ידענו על זה?" שאלה עכשיו הנערה שישבה על הכיסא.
"זה בסדר דש" פנה לרי לנערה ."ורגן מכיר אותה המון זמן. היא ורדנית והיא בסדר.תסמכו עליי." אמר לרי בחינניות והוסיף "האם אי פעם אכזבתי אתכם?" .
"כן" ענתה דש בכנות שהפתיעה את לרי וערערה את טיעונו. "אבל יש לך מזל שאני סומכת על ורגן".
היא שלחה לורגן חיוך והוא השפיל את מבטו.
"טוב אני מסכים שתישאר.אבל איתך-" הצביע מט על לרי "אני עוד לא סיימתי." אמר באיום.
"מה איתך בן?" שאל ורגן את הנער הצנום .
"אני מסכים" ענה הנער בשקט בעודו מביט נבוך בשרה.
שרה נשמה לרווחה.
"יופי." אמר לרי "אם כך אפשר להתחיל. שרה בואי שבי " הזמין אותה לרי לשבת היכן שישב מקודם.
שרה הביטה בפחד במט.היא העדיפה לשבת בכיסא הפנוי אבל לא רצתה להעליב את הבחור.הוא גם ככה לא כל כך רוצה אותה שם.
"תודה" הודתה ללרי בחיוך נבוך והתיישבה.
"טוב.שרה.תכירי,אלה מט,דש ובן" הציג לרי." ורגן,האם הסברת לה מה אנחנו עושים פה בכלל?" שאל לרי.
"לא. חשבתי שלא תסכימו לקבל אותה ושתהרגו אותי אם אספר."
"בסדר. אז,שרה " פנה אליה לרי "אנחנו נקראים "חבורת הנוער" או "החבר'ה".המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו נקרא "החדר".המטרה של החבורה הזאת היא לפעול למען הורדנים ברחבי הממלכה,למרות שעד עכשיו פעלנו רק באזור.כל אחד מאיתנו מומחה בתחום אחר. "
"ורגן" המשיך לרי "אחראי על כל מה שקשור בבניה.הוא בנה את כלי הנשק שלנו,את השולחנות כאן,הספסל ,הכיסאות.הוא גם בנה את "החדר" עצמו " אמר לרי בהתלהבות בעודו מחווה בידו על החפצים השונים. שרה הביטה בהפתעה בורגן שהסתכל בה בחיוך נבוך.'לא ידעתי שהוא כל כך מוכשר' חשבה לעצמה.
"מט כאן." המשיך לרי בעודו מצביע על מט. "אחראי לכל אימוני הלחימה שלנו. הוא מעביד אותנו קשה כדי שנדע להתגונן אם נצטרך".
"דש אחראית על הוצאת מידע …מעניין.. מגורמים שונים.היא יודעת להתחבר לאנשים הנכונים ". דש חייכה חיוך גאה.
"בן אחראי על כל הדברים שצריך לחשוב בשבילם.כפי שאת בוודאי יודעת אף אחד מאיתנו לא למד במוסד של האסיפה ,ממניעים אידיאולוגיים,ובהיעדר מוסד מתאים אחר נשארנו בורים. לבן, לעומת זאת,יש יכולת מוחית טבעית."
"אני". המשיך לרי "אחראי לארגון המפגשים והתוכניות שלנו.אני משתמש במידע שאנחנו מקבלים ומארגן פעולות."
"בנוסף לתחומים שהזכרתי כעת," המשיך לרי "כל אחד מאיתנו הוא חבר בקבוצת נוער שונה. אנחנו בעצם משמשים כחברים "כפולים". אנחנו מגיעים למפגשים של קבוצות הנוער האחרות ,מקבלים מהם מידע,שומעים שמועות ומתחברים לאנשים הנכונים בזמן שנאמנותנו נתונה לחבורה הזאת בלבד." לרי עצר לרגע,מחכה שהמידע ייקלט ואז המשיך, "כפי שבוודאי הבחנת,אנחנו שומרים על סודיות מוחלטת באשר לפגישותינו ותפקידינו כיוון שרבים הם האנשים שלא ירצו שהקבוצה הזאת תתקיים.חלקם דואגים לנו וחושבים שאין זה תפקידו של הנוער לעשות פעולות מחתרתיות כאלה וחלקם לא רוצים אותנו כיוון שאנחנו מפריעים להם.ולכן יש צורך שנשמור על סודיות מוחלטת באשר לקבוצה הזאת."לרי הפסיק שנית על מנת לנשום אוויר והמשיך "עוולות רבות מדי קורות לבני עמנו ,שרה.עוולות שנגרמות על ידי המלך,אנשי האסיפה, הגרטים והמורגים.אנחנו כאן כדי להילחם באותן עוולות .הגיע הזמן שהעם שלנו יקבל את מה שמגיע לו. האדמה הזאת הייתה שייכת לאבות אבותינו עד שבאו המורגים והגרטים וכבשו אותה.אבותינו הוגלו לארצות אחרות וסבלו שם קיפוח ואלימות.העמים האחרים צוחקים עלינו וטוענים שאנחנו נחותים.הגיע הזמן שנראה להם מי הם הורדנים ."
דש ומט החלו למחוא כפיים "נאום חוצב להבות לרי." עקצה אותו דש."נאום חוצב להבות ונכון ." הוסיף מט.
"עכשיו שרה,האם את מעוניינת להצטרף אלינו ולפעול למען עמך השרוי בצרה?" שאל אותה לרי.
"כן" ענתה שרה בהתלהבות.
"אם כך,עלייך להבטיח לנו שלא תגלי את סודותינו,שנאמנותך תהיה נתונה תמיד לחבורה ושתפעלי ככל שתוכלי למעננו. האם את מבטיחה?" שאל לרי.
"אני מבטיחה.אבל יש בעיה , אני לא גרה כאן.אני גרה באזורים המבודדים". אמרה שרה.
"אין עם זה בעיה,להיפך. חיכינו זמן רב שיצטרף אלינו מישהו מהאזורים האלה,לא יזיק לנו פעיל משם.ורגן מסתובב באזור הרבה כך שהוא יכול להיות איש הקשר ,את תעבירי לו מידע ותקבלי ממנו הודעות מן המפגשים. " אמר לרי.
"עוד בעיה?" שאל.
"לא."
"יופי.עכשיו אנחנו צריכים לברר אילו כישרונות יש לך כדי שתוכלי למצות את יכולותיך בתרומה לקבוצה." אמר לרי. "לנערה יפה כמוך לא אמורה להיות בעיה במציאת כישרון" הוסיף בחיוך חינני.שרה הביטה בו נבוכה.ורגן הביט בכעס על לרי ,מט ודש נראו מופתעים מההערה ובן גיחך.
"ובכן" המשיך לרי כמנסה להתחמק מהמבטים השואלים של חבריו."יש לך תחום מומחיות?"
"היא יודעת לרפא בעזרת צמחים". אמר ורגן לפתע,מנסה להראות את הידע הרב שלו על שרה ."היא ממש רופאה,רבים האנשים שקונים ממנה תרופות .היא יכולה ללמד אותנו כמה דברים בסיסיים שישמשו אותנו במקרה של פציעה והיא עצמה שתשמש כרופאה של החבורה" לרי הנהן בהסכמה ואמר "מצוין.ובתור אחת שמוכרת תרופות רבות אני מניח שיש לך גם לקוחות מעניינים" שרה הנהנה."יופי.אם כך תהיה גם מומחית הרפואה שלנו וגם נערת מידע. מסכימה?"
"כן".
"אם כך,ברוכה הבאה שרה מלבון. את עכשיו חברה מן המניין ."אמר בחיוך.
"תודה" אמרה שרה בהתרגשות.זו פעם ראשונה שהיא חברה בקבוצת נוער היא גם התרגשה מטיבם של הפעולות.עכשיו יש לה הזדמנות לנקום ברוצחי הוריה ובמורג שפגע בה.
"ברוכה הבאה" אמרו כולם.
"ועכשיו לענייני היום." אמר לרי. "ורגן,יש מידע חדש ממסעך לחיל האסיפה?" שאלה לרי את ורגן.שרה שלחה בורגן מבט שואל,לפתע הבינה להיכן הוא היה נעלם כל הזמן.'הוא בוודאי היה צריך למצוא תירוץ לספר לפרנס' חשבה.
"לפי השמועות שרצו שם ,המורגים מתכננים משהו גדול.אבל לא נראה כאילו אנשי האסיפה מודאגים מכך ממש.כל מה שהם חושבים עליו זה המעמד שלהם." ענה לו וורגן.
"זה לא טוב בכלל" אמר מט "אבל זו גם ההרגשה שאנחנו קיבלנו מקבוצת הנוער של האסיפה " המשיך מט בעודו מצביע עליו ועל בן.
"כן,גם אני ולרי הרגשנו חיבור יתר בין המורגים והגרטים בקבוצות הנוער המעורבות" אמרה דש בעצב.
כולם בהו בלרי בצפייה כשלפתע אמרה שרה "אני חושבת שאני יודעת מה הם מתכננים."
"באמת?"שאל לרי בהפתעה. "ומה זה?" שאל מט.
"המורגים מתכננים להתקיף את כל האזורים המבודדים בקצוות האזור.הם כבר התחילו בהתקפות ברוטליות על בתי הורדנים שיושבים שם. הם מתכננים "לנקות" את האזורים המבודדים מורדנים וכך להתקדם לאט לעבר מרכז האזור." הסבירה.
"מאיפה את יודעת?" חקר אותה מט בחשדנות.
"יש לי הרגשה".כול הנוכחים הביטו בה במבט חושד,היא ידעה שההסבר הזה לא נשמע אמין במיוחד אבל לא עלה בדעתה דבר אחר לומר.
"עכשיו כשאת אומרת" אמרה דש "אחד מהמקורות שלי אמר לי שמסתובבת שמועה על מורג שיצא להתקפה על אחד מן הבתים באזור המבודד וחזר משם עם כוויות בפרצוף ובגוף. אומרים שהייתה בבית נערה ורדנית שהוא ניסה לתקוף והיא שפכה עליו מים חמים וחטפה לו את הפגיון. הוא טען שחתך אותה בפגיון המורעל לפני שברח. אמרו שאין ספק שהיא כבר מתה. אבל לא קניתי את הסיפור שלו,הוא לא המקור הכי אמין שלי והסיפור היה נשמע לי מופרך מדי- קשה לי להאמין שנערה יכולה להבריח כך בבוש מורג ענק. "
פניה של שרה האדימו,היא שלחה מבטים מזהירים לורגן ,מתחננת שלא יגלה.היא לא ידעה מדוע היא רוצה להסתיר את היותה אותה נערה משאר חברי הקבוצה. 'הם היו כל כך גלויים איתי. אני לא יכולה להסתיר את זה מהם .מצד שני,אחרי מה שאמרה דש זה יהיה עוד יותר מביך'.לאחד כמה רגעים קלטה פתאום מדוע היא ניצלה 'לא הברחתי אותו באמת. הוא כן ידע שחתך אותי."את רק דוחה את הגורל" 'נזכרה בדבריו 'הוא התכוון שאני אמות עוד מעט בגלל הרעל'. המסקנה הזאת זעזעה אותה אך היא השתדלה שלא להחצין את רגשותיה.
לפתע אמר בן "אני דווקא מאמין לזה. גם נערות יכולות לגבור על מורגים. אבל אם היא באמת מתה זה ממש עצוב."
כולם הנהנו בעצב וכעבור מספק שניות אמר לרי "אני חושב שאנחנו צריכים למצוא פיתרון לעניין אבל עד שנגיע לפעולה ברת ביצוע ,עלינו להמשיך להתאמן. היום דש תעביר שיעור באיפור הסוואה ומט יעביר אימון בכלי נשק.אבל עד אז,ניקח כמה דקות הפסקה."
לרי קם ויצא מהחדר לעבר פנים היער שנגלה לשרה כמקום שבו אפשר להסתובב בקלות בניגוד למה שחשבה כשראתה אותו מבחוץ. מט קם במהירות ויצא אחרי לרי.
"מי רוצה לבוא איתי להביא את החומרים לאיפור?" שאלה דש.
"אני אבוא " אמר ורגן ושניהם יצאו מהכניסה הראשית. בן ושרה נשארו לבדם בחדר ושרר שקט כשלפתע נשמע קולו של מט מאחורי הקיר.
"לרי! תקשיב לי טוב." אמר מט בכעס. שרה התעניינה במתרחש וניגשה לפתח החדר כדי לצפות.
היא התחבאה וראתה במרחק את מט שעמד שם והניח את אצבעו על חזו של לרי בצורה מאיימת.
"אתה לא תביא לכאן את מי שאתה רוצה! לא כל נערה יפה שאתה פוגש יכולה להצטרף לחבורה"
צעק עליו.
"אתה רוצה שאסלק אותה?" שאל לרי.
"לא" אמר מט.
"אתה רואה? אתה בעצמך רוצה שהיא תהיה כאן. מה הבעיה שלך? מפריע לך שהיא יפה?"שאל בעוקצנות.
"לא. אבל אתה לא יכול לצרף אנשים רק כי הם יפים ועוד בלי להתייעץ איתנו." ענו לו מט."היו לך שתי טעויות חמורות כאן לרי. אחת היא שצרפתה מישהי לחבורה בלי לשאול אותנו. והשנייה היא שעשית את זה מהסיבה הלא נכונה.אבל יש לך מזל שהיא לא רק יפה אלא גם תוכל לתרום לנו,אחרת הייתי מכסח אותך".
מט הרים את אצבעו מחזו של לרי והנחית אותה שוב "שלא תעשה את זה עוד הפעם לרי."
מט החל להתקדם לעומק היער ולרי עמד מבוהל ולאחר מכן החל גם הוא להתקדם לעומק היער.שרה ניצלה את ההזדמנות ומיהרה לחזור לשבת,היא לא רצתה שידעו ששמעה וראתה אותם. היא התיישבה בספסל והביטה בבן,הוא נראה היה נבוך 'כנראה שגם הוא שמע את זה' חשבה במבוכה.
"אל תדאגי שרה,הם תמיד רבים ובסוף משלימים." ניסה בן להרגיע אותה וכשראה שזה לא עוזר המשיך "גם כשדש הגיעה הם רבו. לרי הביא אותה ומט טען שבת רק תעקב אותנו. "
"הוא לא ממש מחבב בנות" ענתה בגיחוך.
"להיפך.מכיוון שהוא מחבב בנות ,וכולנו מחבבים אתכן, הוא חושש שנתרכז יותר מדי בלחזר אחריכן ולנסות להרשים אתכן שזה עלול לפגוע במשימות עצמן. הוא צודק, כשדש הגיעה לכאן בהתחלה,לרי היה עסוק מאוד בלנסות להרשים אותה עד שהוא כמעט לא תפקד,זה נגמר רק כשהיא הבהירה לא שאין לזה סיכויי."
שרה הרהרה בדבריו ושאלה "אז אתה חושב שלרי הזמין אותי כי אני בת?"
"לא. למרות מה שמט חושב ,לרי הוא נער שקול. עוד לפני שהגעת דיברנו על חוסר בחברים ובמיוחד בכאלה עם קשרים באזורים המבודדים.אני מניח שכשהוא ראה אותך אצל ורגן בוודאי ורגן הכיר ביניכם ואני גם מניח שכיוון שלרי לא הכיר אותך הוא הסיק שאת גרה באיזורים אחרים,נשמע הגיוני נכון?" שאל בן.
"נכון" הנהנה שרה.
"כמו שחשבתי, הוא הזמין אותך כי את חברה של ורגן,כך שהוא הניח שניתן יהיה לסמוך עלייך ואת גרה באזורים המבודדים כך שהוא ראה הזדמנות להביא חבר נוסף מהאזורים המבודדים.העובדה שאת נערה יפה מאוד היא רק בונוס נחמד." כשבן סיים לדבר שרה הביטה בו במבוכה. בחייה לא שמעה כל כך הרבה נערים אומרים עליה שהיא יפה,בעצם היא לא שמעה איש אומר את זה חוץ מהוריה ,להם היא לא האמינה. העובדה הביכה אותה וכך גם ישירותו של בן. היא החלה לראות את מט באור שונה 'אולי הוא לא כל כך נורא אחרי הכול. זה שיקול הדעת שלו שמדבר' חשבה.
"ואוו בן. אתה באמת חכם אם הגעת לזה לבד בזמן הקצר הזה" אמרה וחשפה את גומת החן שלה בחיוך.
"אני פשוט מכיר את לרי ומט המון שנים,זה הכול" ענה במבוכה,אבל שרה ידעה שזה לא נכון.