שרה-פרק 3

בבוקר קמה שרה הרבה לפני הזריחה,לאחר שמרחה את החתך במשחה מיוחדת המשיכה לעבר החצר.היא קטפה מעט תפוחים, לקחה מעט קמח שנותר במטבח,שמן וכמה ביצים וערבבה. היא הניחה את העיסה בתנור האבן שהיה בחוץ.תוך כדי שהעוגה נאפית ניקתה שרה את הבית מאבק,הניחה את הדברים במקום ולקחה את הכביסה והכלים לנחל כדי לנקות אותם.לפני שיצאה הוציאה את העוגה מהתנור והניחה לה להתקרר בתקווה שעדיין תהיה שם כשתחזור. ההליכה הייתה מהירה יחסית כיוון שמשפחת רבגון גרה לא הרחק מן הנחל. היא הניחה את הכלים על שפת הנהר.ראשית היא ניקתה את הסל בו סחבה את הכלים ולאחר מכן את הכלים עצמם.כשסיימה עשתה אותו הדבר עם הבגדים.החתך בבטנה והכאב הנלווה להתכופפות הצריכו את שרה לרדת למים על מנת לשטוף את הכלים והבגדים ביעילות. כשסיימה הלכה עם הכלים למקום מרוחק ומוסתר מאחורי עצים רבים ורחצה את עצמה ולאחר מכן חזרה לבית רבגון .כשנכנסה לבית ראתה כי ורגן כבר הלך לשדה לעבוד ,אמטון איתו ופרנס ישנה. לאחר שסיימה את המטלות וכבר הכינה ארוחת בוקר,יצאה לטיול בסביבה לפני שורגן ואמטון יחזרו כדי שיוכלו לאכול יחד.
הרבגונים גרו לא רחוק ממרכז האזור. מסביבם היו בתים רבים ובמרחק של כ-3 קילומטרים שכן "בית האסיפה". בית האסיפה היה הבניין הגדול ביותר שראתה שרה מעודה.הוא היה מעוצב בצורת משולש,בכניסה היו שני פסלים של נחשים מתפתלים ולפחות חמישה שומרים מכל צד. מסביב לבניין עצמו הייתה חצר ענקית של דשא.קבוצות, קבוצות של ילדים קטנים ישבו על הדשא מאזינים בשקיקה לשיעורים שקיבלו ממורי האסיפה .'מעניין אילו שטויות הם מלמדים אותם שם' חשבה לעצמה שרה בעודה מתקדמת לעבר אחת הקבוצות כדי לשמוע את דברי המורים.
"…..לאחר מכן הגיע מלכנו האציל והקים ברוב חסדו וטובו את האסיפה.האסיפה,תלמידי היקרים,היא קבוצה של שרים ואצילים חשובים בממלכה שמקריבים את חייהם כל יום ויום כדי לארגן את הסדר של הורדנים .לאסיפה ניתנה גם היכולת לשלוט על כמה יחידות מובחרות של צבא המלך שנשלחו לכאן על מנת לשמור על השקט והשלווה ולמנוע תוהו באזור הסכסוך של הורדנים והמורגים.כפי שניתן לראות היום המורגים והורדנים חיים בשלום ושלווה עם תקיפות מעטות בלבד שלעולם לא גבו חיי אדם.חיילינו האמיצים עושים כל מאמץ לדאוג לורדנים והמורגים-ומה הם מקבלים בתמורה? זלזול,חוסר כבוד והאשמות שווא כוזבות במעשים שלא ינובל בהם פי. הורדנים מתייחסים בכפיות טובה ותלונות לחיילינו האמיצים,אך עלינו לזכור ,תלמידי היקרים,אנחנו הגרטים נאורים ומונעים מלחמות…" קולו של המורה הזקן המשיך לתאר את מעשי הגבורה של המלך ואת מעלותיו הרבות.
שרה לא יכלה לסבול זאת עוד ועזבה את המקום.'המקום הזה מחליא אותי' חשבה לעצמה ,'האסיפה הזאת בונה לעצמה בתי ספר בה לומדים הילדים הגרטים והורדנים "יחד" כמה "גדול" מלכם ומכניסה להם שטויות לראש.מזל שאמטון לא הולך לבית ספר כזה,הוא עוד היה מסגיר אותי למורגנים '.עצם המחשבה שאמטון ילך לביה"ס כזה העביר בה צמרמורת.
שרה המשיכה לטייל במרכז האזור .היא ביקרה כמה אנשים שהזמינו ממנה תרופות מזמן אך לא היה לה זמן לחלק אותם.החולה האחרונה שאליה הלכה הייתה גברת פנקויג -הגרטית הזקנה.שרה הגיעה לביתה,אחוזה ענקית.בתוך שטח האחוזה היו אורוות סוסים,מגורי משרתים,מטבח,בית רחצה,באר ושטח ענק של דשא ועצים.שרה הגיעה לדלת הראשונה ,מעולם לא ביקרה בביתה של פינקויג,היא תמיד באה אליה.היא לא ידעה מה לעשות,היא הניחה כי אם תדפוק על הדלת איש לא ישמע אותה.היא החלה להסתובב מסביב לאחוזה בחיפוש אחר כניסה חלופית ומצאה אחת .אמנם היה שלט על הדלת שהורה "כניסה לעובדים בלבד" אך שרה הניחה כי כיוון שבאה לפנקוויג על מנת לתת לה תרופה-נחשבת גם היא עובדת. היא פתחה את הדלת לאט,בפנים ישבו שני בחורים ובחורה אחת על כיסאות מהודרים ,הם היו עסוקים בדיבורים לכן הניחה שלא ישימו לב אליה. היא המשיכה להתקדם, ואז-
"סליחה.מי את?"שאל אותה הבחור שהחזיק בידו מטאטא.
"אממ…אני מצטערת,אני שרה.הבאתי לגברת פנקויג תרופה ו-"
"שימי אותה על השולחן ואני אקח אותה לגברת" אמר הבחור עם המטאטא.
"אני מצטערת אבל אני חייבת לתת לה את זה במו ידי,אני צריכה לראות מה מצבה ולפי זה לתת לה הוראות חדשות ו-"
"סטיב.תן לה להיכנס כבר. הגברת תכעס אם לא ניתן לרופאה שלה להיכנס." אמרה הבחורה.
"אה..אני לא הרופאה שלה,אני רק-"התחילה שרה לומר.
"כן,כן. איך שתרצי לקרוא לזה דוקטור-בואי אחרי…"אמרה הבחורה בחוסר סבלנות.
"אני לא דוקטור,אני פשוט באתי…."החלה שרה להסביר שוב.
הבחורה הסתובבה אליה ואמרה בקול עייף."תקשיבי מותק,זה נשאר בינינו כן?,לא איכפת לי מה את ,מצידי את יכולה להיות חתול במגפיים,כל עוד תגרמי לגברת הזאת לשתוק מקשקושיה המעצבנים על כמה היא סובלת מהפצע המסכן שיש לה על היד כשכולנו כאן מלאים בחתכים ושריטות.אה?"
שרה הייתה המומה מהישירות בה נאמרו הדברים ואמרה בבלבול "אה…..כן,ברור".
"ואוו הרעיון הזה עם החתול במגפיים מממש גאוני.אני חייבת לעשות איתו משהו,הוא עוד יהיה להיט.אני ברדה דרך אגב" חייכה אליה הבחורה והושיטה לה יד.שרה הייתה עוד יותר מבולבלת עכשיו אחרי שברדה שינתה את יחסה אליה כל כך מהר.היא הושיטה לה יד חזרה ואמרה "נעים להכיר ברדה,אני-"
"כבר אמרתי לך דוקטור,לא איכפת לי מי את…" ענתה לה מהר והחלה לעלות במדרגות.אחרי המדרגות הן החלו ללכת במסדרון ארוך שחיבר בין שני בניינים.כשסיימו את חציית המסדרון דפקה ברדה בדלת ."סיסמא" קרא קול מאחור. ברדה גידרה בראשה ואמרה "אה….רגע….אני ידעתי את זה….שנייה….'ברדה מקבלת תוספת משכורת'?"שאלה בתקווה .
"טעות" אמר הקול מאחורי הדלת.
"רגע,רגע..אני יודעת את זה…"ניסיונותיה של ברדה להעלות את הסיסמא בזיכרונה העלו על שפתיה של שרה חיוך מגחך.
"אולי זה-החתול במגפיים?" ניסתה שנית.
"טעות".
"אני יודעת!" צהלה ברדה ,"זו שאלה מכשילה-אין סיסמא!"
"טעות".
"טוב תפתח לי " אמרה ברטה בייאוש.
"אבל לא נתת לי את הסיסמא" אמר הקול.
היא פנתה אל שרה "יש לך אולי סיסמא להשאיל לי? אני אחזיר לך אחר כך".
שרה בהתה בה במבט מוטרד 'האישה הזאת פשוט משוגעת…….' אחרי כשנייה שבה בהתה בברדה ענתה בבדיחות "אה..לא מצטערת….שכחתי את שלי בבית" היא ציפתה שברדה תצחק אך להפתעתה היא אמרה "כן,גם לי זה קורה הרבה". 'טוב,עכשיו זה כבר מלחיץ….' .
כעבור כמה דקות של ניסיונות הצליחה ברדה לגלות את הסיסמא.
"טונה לסוסים?" שאלה שרה בהפתעה.
"ראית איזו חכמה אני?עליתי על זה תוך שנייה ממש.אני חושבת שאני חכמה מדי.אולי כדאי שאחליף מקצוע." החלה ברדה להרהר ברצינות תוך ששרה מביטה בה המומה.
"אני יודעת,אולי תסדרי לי איזו משרה כרופאה בכירה, דוקטור?" שאלה ברדה בעודן הולכות במסדרון נוסף.
"אה..אני –"החלה שרה לענות אך נקטעה-שוב.
"טוב, לא חשוב.אני צריכה משהו יותר מאתגר למוח שלי."
לאחר הליכה קצרה הגיעו שתיהן לדלת ענקית,מקושטת באלפי ציורי פרחים .ברדה דפקה בדלת.משרת נוסף יצא מן הדלת ושאל:"כן?"
"מה כן?" שאלה אותו ברדה.
"מה מה כן?"שאל אותה המשרת .
"מה מה מה כן? "שאלה אותו ברדה שלא הבינה את תוכן השאלה.
'זה ייקח עוד הרבה זמן' חשבה לעצמה שרה.
"מה רצונכן?" הבהיר המשרת את השאלה .
שרה החלה לענות "אנחנו באנו ל-" ברדה קטעה אותה ולחשה לה בשקט רועש "דוקטור,אולי כדאי שתתני לזאת עם השכל מביננו לדבר,אה?" שרה לא ידעה מה לענות לכן רק הנהנה בראשה.
"אז ככה,אנחנו באנו לגברת.הדוקטור פה רוצה לראות אותה" ענתה ברדה.
"אני לא דוק-" אמרה שרה עד שברדה הביטה בה במבט תוכחה.
"קבעת פגישה?"שאל המשרת.
"קבעת פגישה?"שאלה ברדה את שרה.
"אה..לא אני רק אתמול-"
"היא לא קבעה פגישה" העבירה ברדה את המסר הברור .
"כן ,שמעתי שהיא אמרה ש-" החל המשרת לומר אך נקטע בגסות גם הוא על ידי ברטה.
"טוב שנדבר על הא ודא או שתתן לה להיכנס?"שאלה ברדה.
"טוב,היכנסו".אמר המשרת המוטרד. 'הוא בטח רוצה להתפטר עכשיו' צחקה שרה עם עצמה.
מאחורי הדלת הזאת עמדה דלת נוספת.כשהגיעו לפתח אמרה ברדה "טוב דוקטור,עכשיו את לבד.אני לשם נכנסת רק כשאני רוצה לבקש משכורת".ברדה פנתה מהר והחלה לרדת במדרגות.
שרה חיכתה כמה דקות כדי להירגע מהמאורע המעניין שעבר עליה ואז דפקה בדלת.
"היכנס" ענה קול של אישה מאחורי הדלת.
שרה פתחה את הדלת .החדר היה צבוע כולו בצבעים סגולים וורודים,מולה הוצב שולחן ענק ועליו מגילות רבות ,קולמוסים וקסתי דיו רבים. לצד המגילות הונחו זו על זו כמה צלחות אוכל עם כל הבא ליד.עופות,לחמים עוגות,בשר.על כיסא גדול מול השולחן ישבה אישה גדולת מימדים ומטופחת ואכלה עוף להנאתה.
"כן?" אמרה האישה והסתכלה בה תוך שהיא מנקה את פיה עם אחת המטליות.
"גברת פנקויג,זו אני ,שרה מילבן".
"שרה? שרה. בוודאי ,ידעתי שזו את אבל את נראית שונה מאז הפעם האחרונה שפגשתי בך..מתי זה היה?לפני שלוש שנים,אז היית ילדה קטנה ועכשיו…….את נערה בוגרת.אני מצטערת שלא היה לי פנאי לבוא ולקחת את התרופות שלי,אבל בשביל זה יש משרתים לא?" חייכה גברת פינקוויג.
"אה..בדיוק בגלל זה באתי אלייך עכשיו כי …אה…לא התראינו המון זמן והמשכת לקחת את התרופות אז רציתי לראות אם יש משהו חדש".אמרה שרה.
"אה,האמת שכן.אני מתחילה להשתעל ולהתעטש,קשה לי לבצע פעילות גופנית ויש לי כאבים בחזה.אבל אל תדאגי לי.כבר יש לי רופא עם תואר אצולה ממחוזות גריטה. התרופות שלך היו מאוד מועילות אך אני חוששת שכעת יש לי רופא אחר." אמרה הגברת.
" אבל אם יש לך רופא אחר אז מה עשית עם כל התרופות שהכנתי לך?"שאלה שרה בתמיהה.
"אה..אלה….המשרתים אספו אותם.אינני יודעת מה עשו איתם".
"אם כך,מדוע המשכת לשלוח אליי שליחים?"
"לשליחים המסכנים אין עבודה אחרת.רק רציתי לתמוך בהם כספית.חוץ מזה גם את היית זקוקה לכסף".אמרה פינקוויג בחינניות.
שרה הייתה המומה מנדיבות הלב שגילתה הגברת.היא ידעה עד כמה חשוב לאנשים העניים לא לקבל צדקה ונדבות אלא להרגיש שעבדו והרוויחו את כספם ביושר.
"אם כך,אינך צריכה את שירותיי עוד ?"שאלה שרה.
"לא .אבל אם את צריכה עזרה במשהו שרה אל תתביישי לבקש "
"תודה רבה לך גברת פינקוויג"
"אין בעד מה יקירתי. את רוצה לקרוא לאחת המשרתות שתלווה אותך?"
"אה לא ,לא! אני אסתדר.תודה" ענתה שרה במהירות .'מה שחסר לי עכשיו זה עוד ברדה אחת'…