שקר לבן ~ הקדמה

״היי ריין!״ קראה אליי אמה בחיוך. ורצה לעברי מהצד השני של הכביש.
״היי.״ חייכתי אליה בחזרה. ניסיתי.
״מה את עושה כאן, בשעה כל כך מאוחרת?״ שאלה אותי אמה בסקרנות.
״אני… אני לא רוצה לספר.״ ניסיתי להתחמק מהשאלה.
״בסדר.״ היא חייכה.
צעדנו במורד הרחוב בשקט. השעה הייתה כבר שמונה בערב, אבל לא רציתי לחזור.
לא רציתי להישאר לבד.
רציתי לספר לה, אבל לא יכולתי. הרגשתי שאני לא מסוגלת לספר דבר כזה לאף אחד. גם לא לחברה טובה כמוה.
״אפשר לבוא אלייך, לבית שלך?״ שברתי את השתיקה
״למה?״ היא שאלה בהפתעה.
״זה לא חשוב.״ לחשתי, ומשכתי באפי.
אמה נעצרה. היא עמדה מולי כשידיה בכיסי מכנסיה, וחיוך גדול מרוח על פניה.
״מה את רוצה?״ שאלתי בעצבנות.
״זה לא חשוב.״ היא נסתה לחקות את נימת קולי, בצורה מוגזמת למדי.
הסתכלתי עליה כלא מבינה.
ואז צחקתי.