שקרים , בגידות והרבה כאב – פרק 7

פרק 7 –

"א…אני מצטערת , אני כל כך מצטערת..לא התכוונתי וזה גם לא אשמתו.. " קורל ישבה ליד המיטה בבית החולים ובכתה .
"לא התכוונו לבגוד בך תאמיני לי , אם הייתי יכולה לחזור אחורה לשנות את זה , זה מה שהייתי עושה – נשבעת ! אבל את הנעשה אין להשיב.. חח כמה היית אומרת לי את המשפט הזה.." היא מחתה דמעה והמשיכה.
"אני אגיד לך את האמת לירון.. אף פעם לא באמת אהבתי אותך , את פשוט היית ריגוש וחידוש עבורי , אני מצטערת שזה יוצא ככה באמת .. ואני מצטערת שאת עוברת עכשיו את מה שאת עוברת הכול בגלל רגע של חרמנות טיפשי.. אבל את י'שובבה אחת , הכול את חוקרת…לירוני שלא תחשבי שאני זאת שהתחלתי את הקשר הזה…זה אביב.. זוכרת שהיינו באילת? ואני והוא נעלמנו לך בטיילת ? אז היינו מתחת לגשר שליד הכדור והתנשקנו.. הוא פשוט הדביק אותי לקיר ונישק אותי , אמרתי לו שזה לא בסדר והוא אמר שלא אכפת לו ושאני מושכת אותו והוא לא עומד בפניי…וחוץ מזה הוא כל הזמן אומר שהוא ככה קרוב מלהעיף אותך כי את כבר לא לרמה שלו.. אני זוכרת איך רק התחלנו את הקשר שלנו בתור חברות טובות והראת לי מכתבים ומתנות ממנו , ורק עכשיו אני מבינה כמה שקרן ושחקן טוב הוא.. בגלל זה אני ואת ניסינו את הצד השני וכמה הייתי אומרת "בנים זה עם חרא" ותמיד היית צועקת עליי שרק אביב לא חח.. וכן לירוני כן, אני יודעת שיצאנו לא בסדר.."
פתחתי את העיניים.
"מי את ומי זה אביב שאת חופרת עליו כל כך הרבה? ומה אני עושה בבית חולים ? " שאלתי לא מבינה
"את…את לא זוכרת מה קרה? ואביב זה חבר שלך.. ואני..אני חברה שלך…לפחות הייתי … אחווווווווווווות! " היא צעקה
"שששששששששששש מה את צועקת.." שמתי ידיים על האוזניים ועשיתי פרצוף של כאב
–
"אוקי אז לפי איך שזה נראה כמה חודשים מהחיים שלה פשוט נמחקו , היא איבדה את הזיכרון אבל כמו שזה נראה עכשיו זה לאט לאט יחזור , אבל בלי עזרה של אף אחד . זה אומר שאת לא מנסה לרענן את זיכרונה ואת בטח לא מזכירה לה את הנפילה , מובן ? " שאלה האחות
"ברור" ענתה קורל.
–
"אני אוהב אותך , ואני רוצה שתתעוררי שנדבר שתזכרי מי אני שתאהבי אותי כמו פעם שנמשיך מהשבעה חודשים האלה גם לשנה +.. אני אוהב אותך ואני יודע שאסור לי להזכיר לך כלום , אבל אני לא מסוגל..אני חייב להוציא את זה החוצה.. ואני סולח לך על הבגידה עם קורל.. באמת הבנתי את המצב ושזה סך הכול חדש לך והכול.." אביב אמר .
הקשבתי לו , אבל הוא חשב שיישנתי . עצמתי את העיניים והעמדתי פניי ישנה .
אין לי מושג מי הוא , ולמה הוא מדבר ככה , אבל אני לאט לאט מתחילה לחבר דברים.
אני ואביב היינו כנראה 7 חודש ביחד – ואו ! והקורל הזאת…הוא כנראה בגד בי איתה.. זבל.. ורגע.. היא אמרה ניסינו את הצד השני משהו.. זה אומר ש..אני לסבית ? המחשבה הזאת העבירה בי צמרמורת שנראה לי אביב הבחין בה.
הוא המשיך לדבר.
טוב הוא ממש חופר. פתחתי את העיניים .
"לירוני שלי !" אביב קפץ עליי
"תגיד לי מה אתה דפוק ? תעוף " הדפתי אותו מעליי
"אהה שכחתי את לא זוכרת אותי.." הוא התרחק
"גם אם הייתי זוכרת אותך , לעזאזל הייתי מעיפה אותך , חתיכת מניאק , עוף מפה עכשיו תודה " אמרתי והסתובבתי עם הראש לצד השני.
לפתע הרגשתי קושי בנשימה .
—————————————————————————————————————–
ככה עברו להם 4 חודשים של סבל אמיתי.
רועי מת מפצעיו בבית החולים.
הרופאים ניסו הכול, כך לפחות הם טוענים , ורועיקי שלי כבר לא פה איתי..
אז אין לי ברירה אלא להמשיך בחיים , בשביל הדור המשך שלו שגדל אצלי בבטן , ועוד מעט…הוא גם יצא :)
לפני שרועי מת ביקשתי ממנו לתת לי סימן , סימן אם הוא רוצה את הילד הזה..
ברגע שהמוניטור צפצף…ידעתי . זה הסימן .
אני אגדל את התינוק הזה..סליחה , תינוקת..
והיא תגדל , והיא תכיר את אבא שלה טוב , אפילו אם לא במגע , רק שתדע כמה מדהים הוא היה..
"את רוצה לאכול מאמי ? " אמא קטעה את מחשבותיי .
"אה ? אממ כן מאוד " עניתי
מאז שהתחיל לי ההריון אני כל הזמן רעבה , זה מטורף !
קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המטבח. כל הדרך הסנפתי את הריח המדהים של הבישולים של אמא , כמה שהריח הזה מזכיר לי את הילדות , איך שהייתי מתגנבת למטבח , פותחת סירים , טועמת ותמיד נכוות , אבל לא מוותרת לעולם על לטעום מהיצירות של אמא…
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אמאאאאאא ! " צעקתי , שוב הצירים
"מה מיטלי ?!!? " שמעתי רעש של ברזל נופל לרצפה כנראה סכו"ם כל שהוא.
אמא באה בריצה . היא הובילה אותי חזרה לספה ונשכבתי
"תנשמי מהאף ותוציאי מהפה " אמרה אמא
"חח אמא זה סך הכול צירים אני לא יולדת , אבל זה כוווווווואאאאאב " צעקתי
"יופי עכשיו את מעריכה את מה שעברתי איתך ? " היא צחקה
"תמיד הערכתי , אבל אמא ? "
"מה מיטלי ? " היא שאלה וליטפה לי את המצח
"כווווווווווווואב ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייי! " צעקתי והתחלתי לבכות
אמא שמה יד אחת מתחת לראשי ויד שנייה מתחת לרגליי והתכוונה להרים אותי לחדרי ,
אך לפתע היא אמרה " מיטלי ? "
"מה אמא ? " שאלתי בכאב
"אל תילחצי , אבל ירדו לך המים "
"מה? אמאאא לא רוצה אמאאאאא ! " צעקתי וחיבקתי אותה
כל כך פחדתי פתאום ,
האמת הכתה בי בפרצוף , אומנם בדיליי אבל היא הכתה –
אני בת 17 עוד מעט ואני בהריון , יש לי ילדה בבטן , מחבר שלי רועי שמת בתאונת דרכים לפני כארבעה חודשים.
אני כרגע באוטו עם אמא שלי שמסיעה אותי לבית החולים הקרוב , ואני סובלת מכאבים במושב האחורי נושמת ונושפת , מה הולך פה ? …
———————————————————————————————————–
"אז זהו בנות , זה הסיפור שלי .
אתן בטח שואלות את עצמכן למה חפרתי לכן במשך שעה עם סיפור חיי , אז זה לא היה לשווא ..
כולכן יודעות שהמציאות של היום היא קשה . ואני יודעת שאתן בגיל שבו אתן מתחילות עם חברים וקשרים רומניים , וכן בנות זה יפה מאוד , ואני אפילו מאוד בעד , אבל שתדעו שדברים כאלה יכולים לקרות , וכדאי שתוודאו עם מי אתן מסתובבות , במי אתן מתאהבות , ותמיד לדאוג שהאהבה לא מעוורת אתכם , כי זאת אחת מהפעולות שהיא הכי טובה בהן.. "
"ורגע , שיראל מה קרה אחרי שנפלת ברחוב ?" שאלה אחת הבנות בקהל.
"מישהו מצא אותי , כנראה נפלתי בכניסה לבית שלו . הוא הרים אותי והכניס אותי לבית שלו , הוא חבש לי את הראש וכשהתעוררתי הוא דרש הסבר. סיפרתי לו את כל הסיפור , וכמובן שתומר יישב בכלא, אני חושבת שהוא עדיין יושב , הרי ניתקנו קשר ויש לנו צווי הרחקה אז אני לא כל כך יודעת מה קורה איתו כרגע. ובקשר לדקירה , התיק נסגר , האדם שמצא אותי דאג לי לעורך דין מצוין שגרם לכך שיצאתי זכאית. "הגנה עצמית" ככה השופט אמר. בכל מקרה , האדם שמצא אותי דאג לקחת אותי לבית החולים לטיפול , הוא ביקש שאשאר תחת השגחתו למשך חודשיים , עד שנרפאתי לגמרי. כשהגיע הזמן שלי להיפרד הבנו שנוצר בינינו קשר עמוק מידי , והתחלנו חיים חדשים יחדיו. היום אנחנו מאורסים , החתונה היא בעוד חודשיים , וזהו זה הסיפור שלי " .
———————————————————————————————————————-
התחלתי להשתעל ולחרחר , הרגשתי שאני על סף מוות , הסתובבתי וראיתי את אביב אוחז בחוזקה באחד הצינורות שהיו מחוברים אליי.
ניסיתי להזיז את היד שלו אבל הוא היה חזק ממני.
"יופי מטומטמת יופי תיחנקי למוות מצידי , ככה התיק ייסגר ואני לא אסתבך בגללך "
הייתי על סף מוות , ואז נזכרתי שביד ימין שלי אני מחזיקה לחצן שמצפצף לאחיות לבוא לחדר , אז לחצתי עליו.
אביב שחרר את אחיזתו בשנייה שהאחות נכנסה לחדר.
"מה אתה עושה ? תעזוב את המכשיר ! " אביב שחרר , ולפני שאוויר הגיע אל ראותי איבדתי את ההכרה.
כשהתעוררתי שמעתי את ההורים שלי מתווכחים מעל המיטה שלי .
הם ראו שפתחתי את העיניים , שאלתי אותם מה קרה.
הם סיפרו לי שאביב מואשם בניסיון לרצח , אבל כרגע אין כל כך מה לעשות כי הוא עוד נחשב קטין. בעוד חצי שנה יהיה לו משפט חוזר שיקבע אם הוא נכנס או לא נכנס לכלא. הם אמרו שהיו כאן שוטרים וחוקרים ולקחו טביעות אצבעות.
הרגשתי כאילו אני בן אדם מת שנרצח וחוקרים את סיבת המוות , למזלי זה לא המצב אבל ואוו כמה פספסתי.
אחרי שבוע הרופאים שיחררו אותי , לאט לאט פריטים מהחיים שלי החלו לחזור אליי. נזכרתי בחיים הקודמים שלי , והחלטתי לפתוח דף חדש , לא עם רוצח ובטח לא עם לסבית בוגדנית . הכרתי בחור בשם תומר , הוא נשמע בן אדם מדהים.
אמא שלי לא אוהבת אותו , היא אומרת שהוא נראה אדם עם עבר פלילי אבל לי לא אכפת , הוא נורא חמוד ועדיין ומראה לא קובע.
בבית ספר פרוייקט ההתנדבות שלי הוא במשטרה.
יום אחד החלטתי להשתעשע וחיפשתי "תומר ביטון" בארכיון .
כמובן שמצאתי אלפיים אבל רק אחד תאם בדיוק.
פתחתי וראיתי שיש שם תיק על אלימות . קראתי את התיק לעומק , ריחמתי על שיראל הזאת שסבלה את כל זה ממנו. סגרתי את מסך המחשב , נשענתי אחורה על הכיסא והעברתי את ידי על הצד הימיני של הלסת שלי. נזכרתי במכה שהוא נתן לי לפני כשבועיים , עדיין כואב לי . נזכרתי גם איך סלחתי לו אחרי שהוא אמר שגם כשהוא מכאיב לי זה מאהבה.
אוי לי , הסתבכתי עם מפלצת.
—————————————————————————————————————–
אז כרגע אני שוכבת בבית חולים ,
אני צריכה כל רגע ללדת.
אני שוכבת בפיסוק ואני על אלף כדורים מסממים , בקושי רואה או מדברת ,
אבל אני זוכרת בברור את המשפט " אנחנו מאבדים אותה "
מאבדים ? את..את מי אתם מאב…."
"טטטטטטטוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו"
–
"אני מצטער גברתי אבל איבדנו אותה , את מוזמנת ללכת לחדר הילדים , התינוקת שוכבת שם מחכה לידיים חמות , היא יפיפיה ".
היא ניגבה את הדמעות ורצה במהירות לחדר הילדים.
הסתכלה דרך החלון ונכנסה.
אחות הובילה אותה למיטת התינוקת.
היא הרימה אותה אליה וחיבקה אותה .
"מיטל , ככה יקראו לך ". היא חייכה , הזילה דמעה וחיבקה אותה אליה.