שקופים – פרק 2

קודם כל ולפני הכל תודה לכל מי שתמך והגיב בפרק הקודם ובכלל לכל מי שתומך ומגיב!
אז כמו שהבטחתי זאת הולכת להיות סדרה קצרה מאוד אז אתם מוזמנים להצטרף. אני מאוד מקווה שתהנו.
בקשות, שאלות או סתם שיחה – הכל למטה. לא להתבייש. כמו כן, תרגישו חופשי להגיב ולדרג איך שבא לכם. חיובי, שלילי הכל מתקבל.
אז קריאה מהנה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני שונא אותם. העשירים האלה. עושים מה שבא להם, לא נותנים חשבון לאף אחד, מנהלים את המדינה הזאת. ואנחנו, אנשי הביוב, האנשים בשוליים, אף אחד לא רואה אותנו. אנחנו שקופים. אני בכלל יהיה מופתע אם תצליחו לקרוא את מה שאני כותב.
כל יום בלילה אני חולם עליהם. יותר נכון חולם להיות הם. עד כמה שאני שונא אותם, הייתי רוצה להיות כמוהם. אם עכשיו היה בא דג ונותן לי משאלה אחת, כמו בסרטים, זה מה שהייתי מבקש. להיות עשיר. לתת לאמא שלי ולי חיים ראויים. חיים כמו בני אדם. עכשיו, עכשיו אנחנו כלום. אנחנו ועכברושים נמצאים באותה רמה, באותה מדרגה.
אני בן שש עשרה. את היסודי עוד סיימתי אבל לא המשכתי גם לחטיבה ותיכון. אמא אמרה שאת כל מה שהייתי צריך לדעת כבר למדתי ועכשיו הגיע הזמן שאני אתחיל לפרנס את הבית. אז בגיל שתיים עשרה מצאתי עבודה בדוכן ירקות בשוק. יצחק, קוראים לו. הוא כבר בטח מעל שישים למרות שאני לא יודע בוודאות. אף פעם לא שאלתי אותו. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו עבודה והוא אמר שהוא ישמח מאוד אם אני יוכל לעזור לו לסחוב את ארגזי הירקות ולהעמיד אותם על הדוכן הוא אמר שהוא, בגילו, כבר לא יכול להרים כלום. הוא לא שיקר כי היום הוא בקושי הולך. רק עם מקל הליכה הוא מצליח להזיז את עצמו.
בשנה הראשונה היה מאוד קשה. הארגזים היו מאוד כבדים ויכולתי להרים רק ארגז כל פעם, וגם זה היה בקושי. אבל היום אני מצליח להרים לפעמים אפילו חמישה בבת אחת. המשכורת לא משהו. אמא אמרה שאני ירגיש טוב אחרי שאני ירוויח קצת כסף. אבל הרגשתי חרא. עד כמה שזה נשמע חנוני, אני רציתי להמשיך ללמוד. המורים אמרו שיש לי המון פוטנציאל, גם אמא שלי אמרה את זה, אבל היא גם אמרה שהיא לא יכולה לממן את החיים שלנו לבדה. אז מה שיצא ממני זה ירקן בשוק. אחלה של חיים לשאוף אליהם.
אמא שלי גם לא זכתה לחיים טובים ולא השיגה את מה שרצה להשיג. היא סיפרה לי שבצעירותה היא רצתה להיות רקדנית בלט. היא הייתה הולכת לשיעורים ולאימונים מקצועיים. היא אמרה שהיא אפילו הופיע כמה פעמים. "ואז," היא אמרה "זה פשוט הפסיק." מה שהיא באמת התכוונה להגיד זה שאז היא התמכרה לאלכוהול ולסמים קלים, כמעט שרפה להורים שלה את הבית אז הם גירשו אותה כשהייתה בערך בגיל שלי ומאז היא לא ראתה אותם. אבל היא פשוט אמרה שזה נגמר. כן, לא היו לה חיים קלים. אבל זה היה מבחירה, או יותר נכון זה היה באשמתה. אני לעומת זאת לא בחרתי את החיים האלו אני נולדתי אליהם.
אחרי שההורים שלה גרשו אותה מהבית היא התחילה לעסוק במקצוע העתיק בעולם. עד גיל שמונה עשרה היא הייתה מחכה ברחוב ומציעה את עצמה לנהגים שהיו עוברים עם הרכבים שלהם. היא הייתה נכנסת ועושה איתם בתוך האוטו. את כל הכסף היא הייתה מבזבזת על סמים ואלכוהול. בגיל שמונה עשרה היא התקבלה לעבוד במועדון חשפנות. לפני שהיא התחילה לעבוד היא עברה גמילה על חשבונם. בעלי המועדון התייחס אליה טוב וגם שילם טוב מאוד. היא כבר לא השתמשה בכסף כדי לקנות סמים אלא היא חסכה אותו ושכרה לה דירה קטנה. החיים שלה היו טובים יחסית.
ואז היא נכנסה להריון.