שקופה- פרק 3

נ.ק. מבט אור

בסוף יום הלימודים, רצתי הביתה וניסיתי לסדר לעצמי את המחשבות בראש. נכנסתי לחדרי שבקומה השניה. חדר קטן עם מיטה קטנה, שולחן כתיבה, וארון בגדים עם עיטורים סגולים. ישבתי על המיטה שצופתה בסדין ורוד והבטתי ברונצ\'ו שישב ליד הדלת והביט בי.
\"מה?\" שאלתי אותו וקיוויתי שהוא יענה, אך כיאה לחיה שרק נובחת ומיללת, הוא נשאר במקומו ולא עשה כלום. לפתע גיחוך נשמע מחוץ לחדר. קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר, אך לא היה שם אף אחד.מתאים לי לדמיין דברים שטותיים שכאלה. חזרתי אל פנים החדר ונשכבתי על המיטה באנחת ייאוש והבטתי בנקודה בתקרה.
\"מה קרה לך?\" שאלתי את עצמי והכיתי במזרן עם ידי. \"מדברת עם חיות.\" נאנחתי.
ניסיתי להשכיח את כל המחשבות שהתרוצצו בראשי באותו הרגע, אך לשווא. הרגשתי כאילו דופקים בפטישים על הראש שלי, כאילו…
זהו, פתאום יש שקט, נרדמתי.

***
נ.ק. מבט אדם

אם יש מישהו בעולם שאני מתחבר אליו יותר מכל אחד אחר זאת אחותי אור. היא הבן אדם הכי מדהים שפגשתי בחיי. למרות שאני גדול ממנה בחמש שנים אני מרגיש כאילו אנחנו תאומים. הקשר שלנו הדוק, הדוק מאוד. ולכן נרתעתי כאשר ראיתי אותה עולה לחדרה נסערת.
הייתי במטבח ושתיתי כוס קפה קר. כאשר הבחנתי במגפיי העור שלבשה הבנתי שהיא זאת שרצה למעלה במהירות. הנחתי את כוס הקפה על השולחן ועליתי במדרגות.
היא ישבה על במיטה שלה ודיברה עם רונצ\'ו. גיחכתי למראה המחזה. אך לצערי אור שמעה אותי והתקדמה בחשד לעברי. ידעתי שבמקרה ואור תגלה שעקבתי אחריה היא תכעס עליי וזה יוביל לריב ארוך ומייגע. אז פעלתי מהר ופניתי לחדר של ההורים שלי והסתתרתי מאחורי הדלת. כששמעתי בשנית את צעדיה של אור הבנתי שהיא כבר חזרה לחדר. יצאתי מחדר הוריי והתקדמתי לחדרה. הפעם היא שכבה על מיטתה. ולאחר דקות ספורות היא נרדמה.

אני מכיר את אור יותר טוב מכף היד שלי, ואני יכול לזהות אם יש דמעות בעיניה גם מקילומטרים. התקרבתי אליה וכיסיתי את גופה הרזה בשמיכה. לאחר מכן הנחתי את רונצ\'ו לידה, אני יודע כמה היא אוהבת להתכרבל איתו. לאחר שהרגעתי את רונצ\'ו שניסה לצאת מסבך השמיכות שעטפו את פרוותו האפורה, הכנתי לאור כוס תה חם והנחתי אותו ליד מיטתה. לפחות כשהיא תתעורר היא תתעורר שמחה, וכשתרגע אני אוכל לדבר איתה ולהבין מה קרה. אני פשוט אוהב את הילדה הזאת.

***

נקודת מבט אור

התעוררתי כאשר כל פני רטובות. התיישבתי וגיליתי את רונצ\'ו מלקק את כף ידי. כנראה הוא הצטרף אליי לאחר שנרדמתי. ניגבתי את הריר הלח של רונצ\'ו מפניי ונעמדתי על רגליי. החלפתי את בגדיי שהתקמטו בשינה לחולצת טרנינג ורודה ומכנס טרנינג תואם. לא היה לי כוח לחדש את האיפור שנמרח לי או בכלל להתארגן יותר מדי, במילא לא התכוונתי לצאת מהבית בזמן הקרוב.
קיוויתי שהבית יהיה ריק ואני אוכל לצפות בסרטים ישנים בצבעי שחור לבן עמו שאני אוהבת. אך קול השופט ממשחק הכדורגל שבקע מן הטלוויזיה הסגיר שטום נמצא בבית.
הנחתי את בגדי הקודמים על המיטה והופתעתי לגלות את כוס התה הלבנה שהוצבה ליד המיטה שלי. הכוס עדיין הייתה חמה והיה כיף לשתות את המשקה החום. כשסיימתי ירדתי אל המטבח והנחתי את הכוס במקומה. לאחר מכן רצתי אל הסלון. על הספה בצבע שמנת ישב אדם כאשר השלט בידו. רצתי לעברו ונישקתי את לחיו מספר פעמים, ידעתי שהוא זה שהניח לידי את רונצ\'ו ומי שהביא לי את התה, פשוט ידעתי. \"תודה,תודה, תודה!\" אמרתי לו ואחרי כל תודה באה נשיקה רטובה. הוא רק חייך וחיבק אותי.
\"אני יודע מתי את צריכה אותי, וחשוב לי שתדעי, אם את צריכה לדבר, אני כאן בשבילך.\" הוא אמר וליטף את ראשי. \"אני שמח שמצב הרוח של השתפר אוראור.\" הוא הוסיף וחזר לצפות במשחק הכדורגל. רמי מהספה והתיישבתי בכיסא במטבח כאשר התה שאדם הכין לי בידי. קירבתי את הכוס על מנת לקחת עוד שלוק אך דפיקת דלת קטעה אותי. קמתי מהכיסא אף לפני שהספקתי ללכת אל הדלת אדם הקדים אותי ופתח אותה. הוא הביט באדם שעמד שם וחייך את חיוכו הנחמד שהוא מקרין לכל אחד שהוא פוגש. לאחר שדיבר זמן קצר עם מי שהיה בדלת הוא הסתובב לעבר המטבח והביט בי.
\"אור. זה בשבילך.\" הוא אמר ופסע לעבר הסלון. הבטתי בו במבט שואל והוא בתגובה הרים את כתפיו, מסביר שהוא לא יודע מי הבן אדם שנמצא בדלת. לאחר מכן, כשחלפנו אחד ליד השניה הוא לחש כבדרך אגב \"יפה החברה שלך.\" חברה שלי?
בעודי מתקדמת אל הדלת מחשבות שונות רצו במוחי מי מחפש אותי. כלומר, מעולם אף אחד לא רצה לדבר איתי, לא בבית הספר ולא מחוצה לו. לכן לא הבנתי מי מחפש אותי, או מי האמיץ שמעז לדבר איתי בלי שיעשו עליו חרם, כמו שעשו עליי, השקופה.
זהו אני כבר מול הדלת, אין זמן למחשבות נוספות. פתחתי את הדלת עד הסוף ונערה גבוהה, עם שיער חום בהיר חלק ועיניים חומות בהירות כמו קרמל עמדה מולי, היא הייתה יפה וחטובה ו… מדהימה.
\"גיילה?\" שאלתי מופתעת ובחנתי אותה במבטי. \"מה את עושה פה?\"
היא הביטה בי במבט רציני וצעדה שני צעדים לתוך הבית, לאחר מכן היא הצביעה עליי ואמרה בקול מאיים,
\"אנחנו צריכות לדבר!\"