שקופה פרק 12

נקודת מבט אור

אני די בטוחה שההורים שלי היו מופתעים שלא היה לי אכפת שאנחנו עוברים, בכל זאת, כל חיי אני פה. אבל זה נכון, לא צברתי אף חוויה מהמקום הזה, אפילו לא אחת. נולדתי פה באזור ומיד הגענו לכאן, מאז עשו עליי חרמים, נידו אותי. כנראה שזה פשוט לא המקום שלי.
ועכשיו, סוף סוף עוזבים! לא אכפת לי לאן, פשוט לעזוב.
עכשיו אני מטפסת על שלבי הארון על מנת להגיע אל המדף האחרון. הוצאתי את תכולתו במשיכה קטנה של בגד שהיה במרכז הערמה. הכל נפל ארצה. קפצתי מן המדף אל הרצפה וקיפלתי את הבגדים שנפלו. בגד בגד. זה היה המדף האחרון, ולאחר מכן סגרתי את דלתות הארון בדחיפה ועברתי לשולחן הכתיבה הצר. הורדתי את דפי בית הספר, דפים מעבודות, שיעורי בית ותעודת מחצית ישנה ואחרי זה לפח. לא הייתי צריכה את כל הדפים, אני במילא לא עומדת ללמוד פה יותר. וזה הזכיר לי שבכלל לא שאלתי את הוריי לאיזה בית ספר אני עומדת ללכת, או שמא ללימוד ביתי?
זה לא משנה עכשיו, חשבתי. העיקר שעוזבים.

***
נקודת מבט דיימון

"דיימון. חמוד." הוא אמר וסידר את משקפיו חומי המסגרת. "אני חייב את שיתוף הפעולה שלך, אם לא, הטיפול יהיה לשווא והוריך יבזבזו את כספם לעזאזל."
"כאילו שיש להם בעיה של כסף." מלמלתי והפניתי את מבטי לאחד מקירותיו הלבנים של החדר.
"טוב, ננסה משהו אחר." התעלם מדבריי. "אני אגיד מילה ואתה תגיד את מה שעולה לך לראש באותו הרגע בעקבות המילה בסדר?" שאל ולפני שעניתי אמר את המילה הראשונה.
הוא הושיט את ידו אל שולחן הזכוכית הקטן שניצב לידו ונטל מחברת שורות קטנה ועט כחול ודק. הוא לחץ על הכפתור בקצה וחוד קטן נראה לעין.
"חתול."
חתול? חשבתי. חתול מזכיר לי חספוס שמזכיר לי את גיילה שמזכיר לי את אור ש…
"חרם." עניתי. הוא כיווץ את גבותיו וגירד את סנטרו. לאחר מכן הוא כתב משהו במחברת והרים את מבטו לעברי.
"צבע."
צבע מזכיר לי מישהו צבוע, מזכיר לי את גיילה. וגיילה מזכירה לי…
"רשע" אמרתי כאשר אצבעותי מתופפות על המיטה עליה שכבתי.
"רשע…" מלמל וגבותיו התכווצו באי הבנה בשנית. למה הוא כל כך מתפלא? הוא הפסיכולוג שאמור להבין, לא?
המילה האחרונה באה, והיא הייתה כל כך… כל כך…
"אור."
אור… אור מזכיר לי את… אור. ואור מזכירה לי…
"אהבה." אמרתי כשחיוך רפה על פניי.
"אהבה?" הוא אמר והפעם לא הצליח להסתיר את ההפתעה שבדבר. הוא רשם שוב במחברת, הפעם טיפה יותר זמן.
בינתיים חשבתי על מה שאמרתי, על המקום שהמילה אור הובילה אותי.
אהבה. אהבה?
למה אור הובילה אותי לאהבה? ולמה גיילה לרשע?
לא… אבל, אני יודע שזה נכון, זה ברור.

אני מאוהב באור.