שערי מוות

"זה מושלם…" אמר לי שיין , ונשק לי נשיקה חפוזה על השפתיים.
"תודה" קרצתי לו. מהר מאוד הוא נעלם בין ההמון הרועש שרקדו על הבמות, או סתם בחצר.
אשלי התקדמה לעברי, וחיוך היה נסוך על פניה..
"אז בסופו של דבר, הצלחנו…" אמרתי בגאווה.
הייתי מרוצה מזה שנערה בת 16, הצליחה להקים מסיבה שכזאת.
"אהבתי את הלבוש שלך…" ציינה אשלי.
לבשתי לבוש שלא יבליט אותי מדי. הייתה לי שימלת מני שחורה, מבד מבריק. היא נראתה סטרפלס
אבל כתפיות דקיקות היו מחוברות.
שערי הכרמל , עם פס שחור בצד ימין – התנופף לפי משב הרוח, וגרם למצב שעגלי החישוק
הגדולים שלי נראו. התאפרתי בעדינות. ולבשתי עקב גבוה.
"תודה.." נאנחתי. אחרי כול המאמץ הזה, הדבר הראשון שעלה לראשי הוא להניח את ראשי – ורק לתת לראשי לחשוב בשקט ולנוח….
"אלכס.." קרא שיין. הסתובבתי אליו והנחתי את היד על המותן. הוא רץ לעברי – לרגע ראתי אותו כמו בפרסמות בשחור לבן.. שלא נפגשים אחרי הרבה זמן.
שכבר יכולתי לשמוע את מלותיו, בגלל הרעש המוגבר.
הוא הניח את ידו על מותני, "רוצה לרקוד?" הוא שאל בפרצוף מאושר.
"לא…" חייכתי אליו. "תגידי את זה לעורך דין.." הוא השבי לי.
הוא החזיק את כף-ידי והחל למשוך אותי בין ההמון.
שהגענו למקום שקט, שנשמעו רק צללי המוזיקה, הוא הנחי את ידו שוב על מותני והחל לרקוד עמי.
לא ידענו איך לרקוד,
לא ידענו צעדים…
פשוט נתנו למוזיקה לסחוף אותנו, לריקוד ניצחי.
הוא קירב אותי לעבר הקיר המקושקש, והניח את שפתיו הקרות על הצוואר שלי.
"אני אוהב אותך.." הוא לחש לי , "גם אני .." השבתי לו.
נתתי לשפתיו לעלות לפי , ולנשק אותי כאוות נפשו.
שהתנתקנו זה מזו, פניו החווירו ועיניו החלו להשחיר.
"שיין" נערתי אותו.
"א..לכס, משהו קורה כאן, תברחי" הוא גימגם.
שיין החל להישאב אל הכיר המוזר, כחו תש.
\"שיין אני לא עוזבת אותך.." אמרתי על סף דמעות.
גרוני עמד להתפרץ, מה קורה כאן?!
למה שיין נראה כך?!
"אלכס תזהרי!" שמעתי את אשלי – חברתי הטובה ביותר צועקת לעברי.
הסתובבתי לעברה, ליבי החסיר פעימה.
היא זינקה לכיווני והזיזה אותי במהירות,
ו..
היא נשאבה, למערבולת מוזרה שנפתחה מהקיר.
"אשלי!" צרחתי.
אבל כלום לא היה עוזר,
היא נעלמה,
לנצח.
הבטתי בפניו של שיין, הן היו שמוטות כלפי מטה, גופו רעד, ושיניו נקשו זו בזו.
"מה הלך כאן?" הוא הרים את עיניו לכיווני.
"אני לא יודעת…" אמרתי בפנים קודרות.