שניים בדירה אחת. חלק ד'
חלק ד'
וככה נתקעתי עם בחורה שאני לא מכיר איתי בדירה. בדירה שהייתה לא יותר משבוע דירת רווקים מלאת הזדמנויות פז.
אבל עכשיו, היא הפכה לדירה משותפת.. הה.. ואני חשבתי שיש לי מזל שאני יחיד בדירה של שניים. איזה אידיוט אני! איך יכולתי לשכוח את המוטו של מייק בפייסבוק שלו. "מה שבא מהר, הולך מהר"
בכל אופן, קים נשארה אצלי עד שמונה בערב ואז עזבה.
התמקחנו, קמנו, ישבנו, דיברנו ובסוף.
בסוף היא גרה איתי.
זה הדבר הכי הזוי שקרה לי בכל החיים. לדבר עם מישהי לא יותר מחצי יום, וכבר להסכים שהיא תגור איתי יחד. ג'ון, אתה דביל.
אני לא יודע עליה הרבה.. אני בעצם לא יודע עליה כלום!
חוץ מזה שהיא בת עשרים ואחת, גם לומדת איתי באוניברסיטה ושהיא סטודנטית לאומנות ולרישום. ואוו.. מרתק.. כמעט רציתי לצחוק לה הבפנים כשהיא ציינה את זה.
ציור תמיד נראה לי משעמם..
אולי כי הפעם האחרונה שהייתי במוזיאון הייתה בכיתה ב'.
אבל זה לא משנה כרגע. כלומר, איך אני אמור להגיד את זה למייק וסאנג'ס? הם יצחקו עלי? ישמחו ויעזרו לי?
הייתי צריך לסדר קצת יותר את המחשבות שלי. כי כרגע אני אמור לפנות את החדר הצמוד לשלי, שהיה כרגע חדר הארגזים הריקים שלי.
קים באה לכאן מחר בבוקר עם החפצים שלה. לא רציתי שהיא תבוא. ואוו, אני מרגיש סופר אידיוט כרגע..
מה היה בבחורה הזאת שגרם לי להשתכנע כל כך מהר?
לא משנה, כי עכשיו זה כבר פג, ואני מתחרט נורא..
אולי אני אבריז לה? אולי אני אשפוך חבילת קונדומים בחדר לעתיד שלה? לא.. אין לי בכלל קונדומים..
וזה העלה לי משהו אחר..
אם תהיה לי בחורה בבית, ונהיה חברים. אולי זה יוכל לספק אותי מצד אחד..
אוי! תפסיק! חתיכת סוטה! היא עזבה לפני פחות משעתיים וכבר אתה חושב על הדברים האלה..?
הלכתי למטבח והכנתי לעצמי קפה. הטלפון צלצל לפתע. עניתי.
"שלום, הגענו אל ג'ון ברסלי?"
"אה..כן. מי רוצה אותו?"
"זה מהאוניברסיטה. המפגש לסטודנטים חדשים הוקדם בשעה בגלל בעיות במערכת השעות של המורים, תוכל למסור לו שיקדים למפגש?"
"אהה..בטח. בטח.. אז מתי זה יוצא בכלל?"
"שבע בבוקר"
שבע בבוקר?? יש!! התירוץ המושלם להבריז לקים!
"תודה אדוני! אני אמסור לו!"
ניתקתי וערבבתי את הקפה שלי במהירות.
כבר יכולתי לדמיין את זה- קים תפתח את הדלת, מחזיקה עשרות של ארגזים כבדים ואין איש בבית. הא! הא!
כנראה הגורל בכל זאת רצה שלא נגור יחד!
תגובות (0)