שניים בדירה אחת. חלק ב'

חלק ב'
"סחטתין אח שלו! מצאת לך אחלה של דירה!" אמר סאנג'ס כשניכנס לראשונה לדירתי החדשה עם שתי שישיות פחיות בירה קטנות בשני ידיו ותיק גב שכמו חרב היה מושחל בו נייר ארוך ומגולגל שהצביע באלכסון על התקרה.
מאחוריו נכנס מייק עם קופסא שהייתה עטופה בנייר מתנות בצבע צהוב כהה עם הלוגו של החנות שמימנה קנה את המתנה.
חיבקנו אחד את השני כברכה והתיישבנו בסלון ומיד התחלנו לדבר.
מייק ציין שהדירה המשותפת שלי שבינתיים גר בה איש אחד, לא תישאר הרבה זמן וסאנג'ס נתן לו צ'אפחה על כתפו ואמר לו להפסיק להשבית שמחות כמו איזה קוביית קרח מדוכדכת. מייק אמר לו שלא יעז לתת לו עוד מכות כאלו בחיים ואני רק הבטתי בשניים וחייכתי.
"טוב, עזוב את זה בינתיים. ג'וני! אולי תראה לנו איפה את החדר שלך?" אמר סאנג'ס והתעלם ממייק.
"בסדר, בואו איתי, לפני ששליח הפיצה יגיע"
שני חברי הלכו אחרי ונכנסנו לחדר עם מיטה, ארון, שולחן עבודה עם לפטופ, פח אשפה ריק מתחתיו וחלון גדול.
"חדר יחסית קטן, לא?" הודתי.
"טכנית כן, אבל אם תוסיף לו מראה, תיווצר אשליה אופטית וזה יראה כאילו הוא הרבה יותר גדול" אמר מייק. הוא צדק, היה בזה משהו. נזכרתי במראה האליפסית שהייתה לי בסלון, אולי אשים אותה כאן.
אבל סאנג'ס, כאילו קרא את מחשבותיי, מיד מחא ואמר:" רגע, רגע! אני הבאתי לך מתנה שתוכל להיות תחליף מצויין כקישוט לקיר!"
הוא הלך וחזר אחרי כמה שניות עם הנייר הארוך המגולגל שהיה לו בתיק.
"קניתי לך פוסטר! אתה תאהב אותו!" הוא אמר ולקחתי מידיו את הפוסטר ופתחתי אותו.
הוא היה יותר ארוך מימני והתעקם על הרצפה כאילו היה לו שובל של שמלה ארוכה.
נשמעו רשרושי נייר כשסובבתי אותו אלי וראיתי את פניו של ג'ון לנון מביטות בי דרך שני עדשות המשקפיים שלו שהיו גדולות כצלחות אוכל.
"ואוו!" אמרתי מיד.
מייק וסאנג'ס עזרו לי לתלות אותו על הקיר. זה באמת היה פוסטר מרשים! ובעיקר יפה.
"מעורר השראה" אמר מייק.
סאנג'ס נמוך הקומה הביט בי.
"נחמד, לא?" הוא חייך.
"אני מת על זה! תודה סאנג'י!" התחבקנו.
ממש כשחזרנו לסלון נשמעה דפיקה בדלת. הלכתי לפתוח ושליח הפיצה עמד בחוץ עם הפיצה שלנו.
אחרי ששילמתי לו והוא הלך, המשכנו לדבר ולשתות בירה יחד עם הפיצה.
"אז מה עם חברה?" שאל סאנג'ס.
"חברה?" שאלתי כשפי מלא בפיצה, אגב מתכופף כדי שאוכל לתפוס את שובל בגבינה המותחת שנשרה באיטיות מהפה שלי תוך שאני מסתכל על סאנג'ס. משימה לא קלה.
"לא היית רוצה להישאר רווק לנצח? ועוד בניו יורק!"
"יש משהו בדבריו" הוסיף מייק ולגם מהבירה.
"מה יש לכם שניכם!?" הרמתי את ידי לגובה הכתפיים ולעסתי.
מייק הביט בפחית שלו ואמר בקולו המחושב:" אם אתה רוצה להיות בודד בגיל עשרים מאוד לא הייתי ממליץ על כך. שמעתי שיש הרבה בנות חתיכות באוניברסיטה שבה אתה לומד, למה שלא תתחיל עם אחת?"
"תאמין לי מייק, כמו שאני מכיר את המקום, יש שם כל כך הרבה בנות שאני בקושי יכול למצוא אחת חתיכה ומיד אחר כך מגיעה אחת יותר שווה מימנה"
סאנג'ס צחק בשקט.
"אז תשתמש בפסיכולוגיה הפוכה! תעשה כאילו לא אכפת לך והן כבר יבואו אליך! בנות אוהבות את הטיפוס השקט, הרומנטי.."
"האדיש, הזמר, העשיר, החכם, היפה, המסומם" סאנג'ס קטע את דבריו ומיד אחרי שסיים לדבר פרץ בעוד צחוק שקט. הבטתי בו וכתפיי קפצו ברטט צחוק שלא יכולתי לשלוט בו כשראיתי את חברי צוחק את הצחוק מצחיק שלו.
מייק לא צחק. הוא הביט בסאנג'ס במבט מיואש והניח את פחית הבירה הריקה שלו על השולחן והביט בשעון היד שלו.
הוא קם ולקח את התיק שלו.
"תזכור מה אמרתי לך, תמצא חברה! אסור להיות בודד בניו יורק! רמת הבחורות החתיכות יורד ברמה מטורפת! ותתחדש על הדירה שלך!" הוא בא אלי ,חיבק אותי לשלום והלך.
סאנג'ס הפסיק לצחוק.
"לפעמים אני לא מבין איך הראש המרובע שלו פועל" הוא ציין.
"באופן מאוד הגיוני ומחושב, טוב שיש לך חבר כזה" אמרתי וסגרתי את קרטון הפיצה.
החבילה שהוא הביא לי נחשפה.
"היי! המתנה שלו" לקחתי אותה וקרעתי את העטיפה.
"ומה איתי? לא כדאי שיהיה לך חבר כמוני?" אמר סאנג'ס, קצת נעלב. אבל בציניות.
התעלמתי מימנו ופתחתי את הקופסא.
בתוכה היה ספר עב כרס אבל קטן בצבע צהוב עם אותיות קידוש לבנה בצבע שחור שכתבו על כריכת הספר:
"700 דרכים לשדרג את ביתך"
סאנג'ס קם והציץ לתוך הקופסא. לא היה בכך צורך. הוצאתי את הספר ורפרפתי כמו במניפה בדפים.
"מייק קנה לך ספר? הייתי בטוח שזה אייפון משפחתי!" סאנג'ס צחק מהבדיחה של עצמו ונחת אחורנית על הספה.
קמתי ושמתי את הספר במדף הספרים שלי שהיו ברובם מגזינים על עיצוב ואדריכלות חפצים, חלק ספרים על מוזיקה וחלק על כל מיני מכונות עוד מלפני הספירה.
חזרתי אל סאנג'ס.
הוא נשאר אצלי עד אחת עשרה בלילה ואז פנה לעזוב.
"אל תשכח, אם אתה לא מוצא חברה, לפחות תוכל להתנחם על שירים של "R.E.M
חייכתי וחיבקתי אותו לשלום.
אספתי את השאריות והלכתי להתרחץ וללכת לישון.
בלילה חשבתי על האפשרות שתהיה לי חברה.
נו באמת, בחורה מעולם לא הייתה חלק בלתי נפרד מחיי ואני באמת יכול להסתדר בלעדיה. חוץ מזה, שאם זה כל כך חשוב, אז היא בטח תגיע אלי.