שמרטפית -פרק 2: בחורה בבית (נקודת מבט אלכס)
"אבא… אבא… תשאל " אמילי משכה לי בחולצה והסתכלה על ניקול. צחקתי ושאלתי" לאמילי חשוב לדעת האם את אוהבת לאפות, כי היא רוצה ללמוד".
ניקול צחקקה " ברור, אני האופה של המשפחה" חייכתי לאמילי והיא חייכה אליי בחזרה, הבנתי כבר שאמילי החליטה, היא רוצה שניקול תעבוד אצלנו.
בזמן שהכנתי לנו קפה, ניקול סיפרה על עצמה, על הלימודים שלה ועל כמה שהיא אוהבת ילדים.
קטעתי אותה לרגע " כמה סוכר?", "כפית בבקשה" היא ענתה בנימוס.
"טוב תקשיבי ניקול, אני מאוד מעוניין שתעבדי אצלנו, את מעוניינת?" שאלתי והתחננתי שתענה שכן, אני חייב עזרה עם אמילי, אני חייב שלאמילי תהיה אישה שקרובה אליה.
"כן, בטח " היא ענתה עם חיוך רחב והוסיפה "מתי אשתך חוזרת כדי שאני אפגוש גם אותה?" נאנחתי קלות, צריך הרבה כוח נפשי כל פעם מחדש כדי לספר זאת" אני לא נשוי, הבת זוג שלי נפטרה בזמן שילדה את אמילי שלנו, היינו זוג צעיר ונכנסנו להריון, היא הייתה צעירה מאוד כשהיא נפטרה, היא הייתה רק בת עשרים." ראיתי את הפרצוף של ניקול מתמלא רחמים " אני מצטערת, לא ידעתי" היא אמרה.
חייכתי והגשתי לה את הקפה" אז ברוכה הבאה, בעיקרון אמילי עכשיו בכיתה א', אחרי הלימודים היא הולכת למועדונית ומסיימת שם בארבע, לפעמים אני אבקש ממך לקחת אותה אבל לרוב אמא שלי תיקח אותה , אבל אני מתחיל לעבוד בערבים בבית, ואני צריך שאת תעסיקי את אמילי."
" אין בעיה מתאים לי" ענתה מהר.
הרגשתי הקלה.
הלכתי להשכיב את אמילי לישון וחזרתי למטבח. אני וניקול דיברנו במשך שעות, היא בחורה קלילה ומצחיקה ואפילו יש לה הומור סוטה שניסתה להחביא כי היא פחדה שזה לא יהיה לעניין לצחוק ככה עם "הבוס שלה".
"טוב אני חושבת שאני אלך כבר מאוחר ובטח אתה צריך לעבוד מחר" ניקול קמה ובטעות ספל הקפה שהיה על השולחן נפל ונשפך על החולצה שלה. על החולצה הלבנה שלה.
"אויי זה חם" היא קפצה וצחקה ביחד.
צחקתי איתה וראיתי שהחולצה שלה הופכת להיות לשקופה עם כתם קפה, כנראה שבהיתי יותר מידי לפני שהצעתי לה חולצה שלי להחליף כי ראיתי שהחזייה שלה בצבע בורדו ממש כמו השיער שלה.
הלכתי להביא לה אחת מהחולצות שלי" את יכולה ללכת לחדר הראשון להחליף שם "
ניקול נגשה לחדר וחיכיתי לה בסלון.
היא יצאה לבושה בחולצה שלי, החולצה הייתה קצת גדולה עליה אבל מחמיאה מאוד, מתאימה לגוף שלה בצורה מושלמת.
"טוב אני אצטרף להסביר לאבא שלי למה חזרתי בלילה עם החולצה שלך עליי, לא מביך בכלל" היא צחקה.
אחרי שניקול הלכה החלטתי ללכת לחדר עבודה לסיים את המצגת לפגישה עם המנהלים.
כרגיל שכחתי איפה שמתי את הדיסק און קי, ניסיתי לחפש במגירות, על השולחן ואפילו מתחת לשטיח אבל לא הצלחתי למצוא.
פתאום ההתקנה של המצלמה בחדר לא היה נראה לי מיותר כמו שחשבתי בהתחלה. הדלקתי את המחשב והקלדתי את הסיסמה של המצלמה. העברתי אחורה ולפתע ראיתי את ניקול נכנסת לחדר, שכחית לרגע שזה החדר שבו היא החליפה בגדים. ראיתי אותה נכנסת ומסתכלת על החדר, מחייכת. שמעתי מאבא שלה כבר שהם לא רגילים לבתים כאלה, אין להם כל כך הרבה כסף והם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה כזאת.
ראיתי במצלמה איך ניקול מורידה את החולצה שלה, ידעתי שזה לא בסדר אבל ממש לא רציתי לכבות את המחשב. היה לה גוף כל כך סקסי אבל היא ילדה, זה פשוט אסור. סגרתי את המחשב ופשוט ישבתי שם ואמרתי לעצמי זה לא יכול לקרות, המחשבות שלי לא יכולות להפוך למציאות, פשוט אסור.
תגובות (0)