שמלת הרקדנית- חלק ראשון ( מתוך שלוש)

אני יושבת בחדר שלי, מחכה לרגע שבו אימא תתעורר, ואני, סופיה, בת החמש אוכל להגיד: "היום ההופעה העשירית שלי בריקודים!" ולחייך דרך החלון לעולם יפה יותר. השעון המתעורר סוף כול סוף מצלצל! רצתי אל המיטה של הורי והתחלתי לקפוץ עלייהם כאילו אין מחר!
" אמא, אבא! היום ההופעה שלי, היום ההופעה שלי!!!!!" שרתי עם חיוך מרוח על הפנים.
אחותי הגדולה, שיערה השחור הארוך למדי, שמגיע עד לכתפיים, עייניה הירוקות זהרו בחושך החלקי, והיא חייכה חיוך חמים. נשנעת על הקיר היא אמרה: " אוי, דני קטנה שלי! אפילו אני לא התרגשתי כל כך בתחרות העשירית שלי!"
עשיתי פרצוף חמוץ
" זה בגלל שאת הגעת בערך לתחרות החמישית- שישים שלך, זה לא חוכמה!" פרצופי התחמץ יותר.
אחותי רק צחקה וחיבקה אותי.
" חמודל'ה, אין כמוך!" אמרה ופרעה את שיערי. התחלתי לקלוע לה שצמה. אני ואחותי… היחסים ביניו די טובים. אנחנו רבות, לפעמים הולכות מכות, אבל לרוב אנחנו באהבה הדדית. זה מה שאני אוהבת בה.
המשותף ביינינו זה רק העיינים הירוקות והאף. אותו אף! אבל לי יש שיער בלונדיני ולא שחור. אמא התמתחה והעיפה אותנו מהמיטה. " לכו להתארגן לתחרות שלכן!" גיחכה עליינו. אחותי לקחה אותי על גבה והביאה אותי לחדרי. היא עזרה לי למצוא את השמלה שלי. שמלת בגד גוף. בצבע כתום, עד החזה ומשם ומטה עד החצאית היא שחורה. בצבה השחור מצויירים עלים כתומים ולהפך. לבשתי אותה. ומעל זה לבשתי שמלה כחולה רגילה עם ציורים של מיקי מאוס. אחותי סירקה אותי ועשתה לי קוקו עגבניה יפה, מגומיה מחרוזים אדומים. כל הזמן חייכנו וצחקנו על תחריות ה- "| עבר"
" אנה, תגידי לי…. ומה את לובשת?"
" זו הפצעה דני, זו הפתעה…."