שמלה וסניקרס- פרק 2

כבר שבוע שהיא פה, וחוץ מלהתקלח או לשירותים היא לא יצאה מהחדר.
אני כל הזמן מנסה לדבר איתה אבל אני לא מצליח.
-התקבלה הודעה חדשה מאת זואי-
״הטוקסידו של בניקוי יבש לך מהר לקחת אותו!״
אוי אני לא מאמין ששכחתי, היום אחותי הקטנה מתחתנת, אין מצב שאני לא אגיע.
לפני שהלכתי לקחת את הטוקסידו שלי ניסיתי לדבר עם לוסי עוד פעם.
״היי לו.. איך היתה ארוחת הבוקר?״ ניסיתי להתחיל שיחה.
היא לא אמרה כלום, רק הסתכלה על קערת הקורנפלo הריקה.
״ תקשיבי, אני יודע שאת אולי את מרגישה קצת מאוימת ממני עכשיו אבל אני מבטיח לך שאני בצד שלך.״ ניסיתי להושיט את היד ללטף את שיערה אבל היא התחמקה בבהלה.
״ טוב אני הולך היום לחתונה של אחותי.. תהיה מוכנה בשש וחצי אם את רוצה לבוא, יהיה כיף.״ אמרתי ויצאתי מהחדר.
נסעתי לקחת הטוקסידו ועצרתי במספרה של זואי אחותי הקטנה לראות עם יש בעיות.
״היי זואי! ״ צעקתי בהתרגשות
״מיקה! טוב לראות אותך!״ היא מתחתנת עם בחור בשם אד.
״רק קפצתי לראות שאין שום בעיות.. אם את צריכה עזרה במשה״- ״לא הכל מושלם אד בקומה למעלה מתלבש והתספורת שלי כבר מוכנה״ היא מיהרה לקטוע אותי
״כן ראיתי היא מדהימה! בכל זאת אם את צריכה עזרה תתקשרי״ אמרתי בזמן שאני יוצא מדלת המספרה.
חזרתי הביתה והתארגנתי החלטתי לא ללבוש את הווסט של הטוקסידו כי אז אני יראה בדיוק כמו החתן. השעה רבע לשבע ולוסי לא יצאה מהחדר, החלטתי לחכות עוד חמש דקות למקרה שהיא תשנה את דעתה. לפתע אני שומע את דלת חדרה נפתחת, היא התקרבה לעברי כשהיא לבושה בשמלה וסניקרס. ״שמלה וסניקרס.. מקורי״ אמרתי בגיחוך. היא עדיין לא אמרה כלום
אבל ראיתי חיוך קטן מתפרס על פניה.