שמי מרי ואני מכשפה פרק חמישי

כאשר הכירכרה נעצרה מול הבית
ומשרת פתח את דלת הכירכרה
ירד כריסטופר והושיט אליי יד בכדי
לעזור לי לצאת מהכירכרה
"את לא כול כך נורא" אמר לי
נתתי לו לעזור לי לרדת מן הכירכרה "גם אתה"
אמרתי לו והסתובבתי בכדי לחכות לאליינה
"אני מזדקנת" אמרה לי "אל תדברי שטויות
את צעירה בדיוק כמו ביום שפגשתי אותך" אתמול
חשבתי לעצמי והנחתי לחיוך קטן להתגלות על פני
כאשר אליינה צחקה ראיתי כי היא שמה לב אל החיוך הקטן
"יש לך חיוך יפה, חבל שאת מסתירה אותו" אמר לי
"אני מסתירה כמו שאנשים אחרים מסתירים את חוכמתם,
מכוון שהעולם אינו מוכן אליהם" אמרתי כאשר העלמתי את החיוך
מפני והם שבו להיות מסכה חלקה ללא שום זכר לקמט הקטן ביותר
"וחוץ מזה חיוכים גורמים לקמטים" אמרתי לה "את בנאדם משוגע"
אמר כריסטופר בחיוך "טוב גם אתה לא שופע שפיות"
עניתי לו "היא תמיד כזאת?" שאל את אליינה
"עדיף לדבר אל האדם לא עליו, אתה יודע" אמרתי לו
"אם כך, הם את תמיד כזאת?" שאל אותי
"כן, נולדתי כזאת" מריה נולדה כזאת, בעוד
מרי הייתה נערה ביישנית וחכמה,
אשר העדיפה לשמור את שנינותה לעצמה
"זה מסוכן, את יודעת" אמר לי כריסטופר
בזמן שעלינו במדרגות אל עבר פתח הבית, הבית היה גדול מאוד והייתי
בטוחה שהוא הרבה יותר גדול מן הנראה הוא היה בצבע וניל
ומיסביבו גנים מדהימים"מה מסוכן? להיות בעלת דעה?"
שאלתי אותו"כן" אמר לי "אל תדאג בקשר אליי, אני אף אחת"
אמרתי לו בראש מורם ושמעתי משרת אחד אומר לשני
"היא עומדת להיות רודנית" העפתי אליהם מבט שגרם להם להישתתק
"את אינך אף אחת. את הבת של האישה הכי חזקה, אחרי המלכה "
אמר לי "אולי, אך לא גודלתי על ידיה ולכן המומכיות שלי
היא להיעלם ברקע " אמרתי לו שניה לפני שהמשרתת
שהובילה אותנו אמרה "מיס ריסיליה? החדר שלך"
אמרה ואני ניכנסתי אל החדר לפני שהוא הספיק למצוא תשובה
לדבריי