שמיים כחולים מעליי

אני נושמת עמוק. עיניו הקרות מסתכלות אליי. חודרות אל תוך ליבי. חושפות אותי.
הוא מתקרב אליי. אני נרתעת לאחור. הפה שלו זז אחורה במעין חיוך מזוויע .
"אל תדאגי, אני לא נושך" הוא מחזיק אותי ומצמיד אותי אל גופו.
נשימותיו נעשות מהירות וקצובות , ריח של זיעה מתפשט באוויר.
כואב לי.
אמא! למה את לא באה!.
אני לא רוצה יותר!.
אני לא רוצה יותר.

זה נגמר, הוא שם את הבגדים שלו ורוכס את הרוכסן. אני יושבת בצד. קפואה. הוא יוצא.
כעבור כמה דקות אני יוצאת מהבית . אני מסתכלת אל השמיים. השמיים כל כך כחולים, כל כך גדולים. הזיכרונות מציפים אותי…
אני שוקלת אם לספר לאמא שלי…
היא לא תאמין לי.

איך היא יכולה להאמין הרי זה הוא!
אהובה.
אבא שלי.