שמיים גשומים-פרק 1

הסתובבתי לעורך כל חדרי,ונחפזתי להוציא מכיס שימלתי את התפוח המבריק והאדמדם,נשמעה חריקת דלת מזעזעת,ושמה עמדה אימי. התקרבתי עליה בדהירה וקדתי קידה קצרה," האם משהו אוכל לשתף?" שאלה אימי והתייבשה בכיסא ליד הדלת,הנהנתי ומיד התיישבתי לידה. " כפי שאת יודעת,לבחור את עתידך זה לא ממש אפשרי,שלג,האם את שומעת אותי?" נגסתי בתפוח וזללתי,היא גלגלה את עייניה לעברי,וראיתי את מבטה הרציני,מיד הנחתי את התפוח על השולחן והנהנתי בהיסוס.הידקתי את החגורה שלי והקשבתי,היא המשיכה." אז את מתבלבלת קצת אם מי תחיי,מה תהיה?" שאלה,נחפזתי לענות,נשפתי בקצרה." אני חושבת שאני יודעת עם מי,אם תומס.." עניתי במילמול,היא הכתה בי בתימהון." את לא רצינית.." צחקקה,הנהנתי ואז היא העלימה את חיוכה מפרצופה,אני עדיין חייכתי."את רצינית?" שאלה,צחקקתי מחוש ההומור שלה,לפעמים אי אפשר לנצח את אמא שלי בדרכים הללו." אכן.." השבתי,היא הפנתה את מבטה קדימה והרהרה בקצרה."על תשקרי לי.." אמרה,"על תעני לי,אמא,זאת הבחירה שלי.." אמרתי,היא פתחה את הדלת."אני עוד יחזור.." אמרה והשיבה חיוך,נשמעה דלת סגורה לידי,מיד נעמדתי ושוב הסתובבתי בכל החדר.האם עשיתי את הבחירה הנכונה שאמרתי שאני יחייה כל חיי אם תומס?הוא זה שיאגור לי לכול הדרך אומץ?אני מקווה שכן,לקחתי במהירות את התפוח ושוב נגסתי נגיסה ארוכה,הרגשתי את נימת קולה העדין של אמא,ומיד המחשבה הזאת נעלמה ממוחי.
הסתכלתי על התפוח,במקום הצבע הלבן של הנגיסה,התגלה צבע זהב,פתחתי בזריזות את הדלת,המדרגות היו חסומות בשבילי,קראתי את הכתוב,"אין כניסה לטפשות,אין כניסה לטפשות.." הצצתי בחדרו של לאונרד,אחי,וראיתי שזה הוא,הוא זה שמדפיס את הדברים הללו." לאונרד,מה אתה עושה,אתה מחשיב אותי כטפשה?" צווחתי עליו,ראיתי חיוך זדוני בפניו,והוא הנהן בשתיקה,זעפתי וקרעתי את הנייר בוא כתוב הדבר.ירדתי בדהירה ממוחשבת ופגשתי בכמה אורחים."אמא…מי האנשים?" שאלתי בנימוס,היא הציגה את כולם," זה שרלוט,אשלי,מרבי,קורל,משכתי,ואת השאר את מכירה..". הנהנתי והצגתי בפניה את התפוח, פיה נפער," צבעת את התפוח שלך?" שאלה,סטרתי במצחי והנדתי את ראשי לשלילה,"אההה,עשית את אחד הכישופים שלך!" שוב סטרתי,משכתי הציצה בתפוח ואמרה בנימוס," זה תפוח הזהב,זה התפוח היחיד שיכול להראות את הכוחות,מי שאכל אותו כבר קיבל את שלו..".
השבתי לה בחיוך,"תודה,משכתי,דרך אגב,השם שלך מוצא חן בעיניי" עליתי למעלה בזריזות ונכנסתי לחדרי בטריקת דלת," היי אלורט,הטרול הקטן הזה שלי!" אמרתי והוא זינק עליי וחיבקנו זה את זו,ועזב את המטאטא התמים והקטן שלו," חוזר עלייך" השיב אם קולו המנדנד,אך האהוב עליי.